ניתוח
השת"פ הסעודי ממתין לאישור, ובינתיים הטראמפים בונים נדל"ן
הפסגה בין הנשיא טראמפ ליורש העצר מוחמד בן סלמאן הסתיימה עם הסכם הגנה אסטרטגי ועסקאות F-35 וטנקים, אבל אלה יידרשו לאישור הקונגרס האמריקאי. בינתיים, היחסים העסקיים בין ארגון טראמפ לריאד ממשיכים להתהדק
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן נפגשו שלשום בבית הלבן, בביקורו הראשון של המנהיג הסעודי בוושינגטון זה שבע שנים.
הנסיך התקבל בכבוד מלכים, אך חשוב מכך, הוכרזה חבילת הסכמים, אשר על הנייר משקפת שדרוג דרמטי ביחסים: הסכם הגנה אסטרטגי, מכירת מטוסי 35־F וטנקים, שת"פ גרעין אזרחי, השקעות סעודיות עצומות בתשתיות AI בארצות הברית ומסגרת חדשה לשת"פ בתחום המינרלים הקריטיים. בן סלמאן הכריז כי היקף השותפות הכלכלית יטפס מיעד של כ־600 מיליארד דולר, לטריליון דולר.
מבחינת המסר הפוליטי, המנהיגים ביקשו לשדר כי קיימת כאן ברית אסטרטגית מחודשת, החולשת על מגזרים קריטיים: ביטחון, גרעין, טכנולוגיה והון. עם זאת, מבחינה מוסדית־משפטית, חלקים חשובים בעסקה עוד רחוקים ממימוש, ובראשם ה־35־F והגרעין האזרחי.
ליבת החבילה היא הסכם הגנה אסטרטגי חדש. לפי ההצהרות בוושינגטון, ארצות הברית וסעודיה סיכמו על מסגרת ביטחונית ארוכת טווח, הכוללת מלבד מטוסי ה־35־F, אספקת כ־300 טנקים מתקדמים לסעודיה כחלק מחבילה רחבה של אמצעי לחימה ושדרוג מעמד הממלכה לבעלת ברית מרכזית שאיננה חברה בנאט"ו. הסטטוס הזה מעניק הקלות ומסגרות לשת"פ ביטחוני ותעשייתי (קטאר זכתה במעמד זה בזמן ממשל ביידן).
מבחינת ריאד, ה־35-F הוא לא רק שדרוג טקטי אלא גם סמלי — כניסה למועדון המצומצם של מדינות במזה"ת המחזיקות במטוס הדור החמישי האמריקאי. מבחינת וושינגטון, מדובר בחיזוק גורם משמעותי בציר האנטי־איראני, אך לא פחות חשוב, הכנסה נכבדת. אך כאן מגיע המכשול הראשון, שכן אף מטוס או טנק לא יגיעו לסעודיה ללא אישור הקונגרס.
לפי חוק הפיקוח על יצוא נשק, כל עסקת נשק גדולה מחייבת הודעה רשמית לקונגרס ותקופת בחינה שבמהלכה מחוקקים יכולים לבלום, לעכב או להתנות את העסקה. התקדים האזורי הקרוב ביותר הוא זה של איחוד האמירויות, כאשר ממשל טראמפ הקודם קידם עסקת 35־F גדולה לאבו דאבי כחלק מהסכמי אברהם. ממשל ביידן אמנם לא ביטל אותה רשמית, אך העבירה לבחינה מחדש. ב־2021, האמירויות עצמן הודיעו כי הן משעות את המו"מ, בין השאר, בשל דרישות אמריקאיות שנתפסו כפוגעות בריבונות התפעולית שלהן, וסוגיות טכנולוגיות מול סין. בפועל, עד היום, אף מטוס 35־F לא נמסר לאמירויות.
סעודיה איננה האמירויות, ומהווה כוח אזורי עולמי ומשמעותי יותר, אך התקדים רלוונטי לגביה, שכן גם אם הבית הלבן תומך, יהיה עליה לעבור עדיין את מבחן הזירה הפוליטית הפנים־אמריקני. כאן, חברי קונגרס משתי המפלגות יוכלו להציף סוגיות הקשורות בזכויות האדם בסעודיה, יחסיה עם סין, יציבות משטרית ותפקידה של הממלכה במערכת האזורית.
בהקשר הישראלי, חוק היתרון האיכותי הצבאי מחייב את הממשל האמריקאי להבטיח, שישראל תמשיך להחזיק ביתרון טכנולוגי מובהק מול שכנותיה. כל מכירת 35־F לסעודיה תצטרך להיות מוסברת גם בהקשר הזה, גם אם רשמית ישראל איננה חלק מחבילת ההבנות הנוכחית.
המרכיב הרגיש השני הוא ההודעה על סיום המו"מ העקרוני להסכם גרעין אזרחי בין הצדדים. לפי ההצהרות, מדובר במסגרת שתאפשר שת"פ אמריקאי־סעודי בהקמת תשתיות גרעין לצורכי חשמל, העברת טכנולוגיה והשתתפות חברות אמריקאיות בפרויקטים גרעיניים בממלכה. כאן נכנס לתמונה סעיף 123 בחוק האנרגיה האטומית האמריקאי, המחייב כל הסכם גרעין אזרחי לעבור הליך אישור מיוחד בקונגרס. ללא האישור, נאסר על חברות אמריקאיות להעביר לממלכה טכנולוגיה, דלק או ציוד גרעיני רגיש.
התקדים האזורי הוא ההסכם עם איחוד האמירויות, שבו הסכימה אבו דאבי על "תקן הזהב": ויתור על העשרה והפרדת פלוטוניום בשטחה כחלק מהסכם 123, כדי להפיג חששות מפני מסלול צבאי. סעודיה, לעומת זאת, מאותתת זה שנים שהיא לא בהכרח מקבלת תנאים כאלה, ובכיריה הבהירו כי אם איראן תיהפך למדינת סף גרעינית, גם הם ישקלו יכולות עצמאיות. לא במקרה, ימים ספורים לפני הפסגה, פרסמו סנטורים דמוקרטים מכתב לממשל, הקורא להחיל על סעודיה את "הסטנדרטים הגבוהים ביותר של אי־הפצה" בכל הסכם גרעין, בשל החששות הביטחוניים וההיסטוריה הבעייתית שלה בתחום זכויות האדם והמלחמה בתימן.
אם סעודיה תזכה להסכם רך יותר מזה שנחתם עם האמירויות — למשל, כזה שיאפשר לה להשקיע במתקני העשרה בחו"ל או להציב על אדמתה תשתיות שיכולות להתקרב ליכולת סף — המשמעות תהיה שינוי כללי המשחק האזוריים. מצרים, טורקיה ואחרות ידרשו בהכרח תנאים דומים. מכאן החשיבות של הדיון בקונגרס, שכן אין מדובר רק באישור טכני, כי אם בהחלטה שתקבע את אופיו של משטר הפיקוח הגרעיני באזור בעשור הקרוב.
מעבר לביטחון ולגרעין, הפסגה הציגה נדבך כלכלי וטכנולוגי. לפי ההצהרות, סעודיה העלתה את יעד השותפות הכלכלית לטריליון דולר, סכום שיכלול השקעות סעודיות בארצות הברית, שיתופי פעולה תעשייתיים והסכמים בין המגזרים הפרטיים. במרכז המעטפת האזרחית עומדים כמה תחומים, ובראשם בינה מלאכותית ותשתיות דיגיטליות. הסכמות עקרוניות על השקעות סעודיות בתשתיות AI כוללות מרכזי נתונים, כוח מחשוב ושותפויות עם חברות אמריקאיות מובילות. מטרת בן סלמאן היא להפוך את ארצו לשחקנית מרכזית בשוק ה־AI, תוך שימוש בהון ריבוני ובאנרגיה זולה בממלכה.
הסכמות נוספות כוללות שת"פ בתחום שרשראות האספקה של מינרלים קריטיים, בכלל זה אורניום, מתכות נדירות ומגנטים קבועים, במטרה להפחית את התלות המערבית בסין. סעודיה מציגה את עצמה כמאגר עצום של משאבי עפרות נדירות וכבסיס לעיבוד ולמחזור. במקביל גובשו בפסגה מזכרי הבנות בין רשויות שוק ההון ובנקים מרכזיים לשת"פ ברגולציה פיננסית, זאת לצד עידוד השקעות הדדיות בחברות טק, אנרגיה ותעשיות מתקדמות.
מבחינת בן סלמאן, הנדבך הכלכלי מהווה מנוע נוסף במסגרת חזון 2030 — ניסיון להפוך את סעודיה מכלכלת נפט לכלכלה דיגיטלית־תעשייתית. מבחינת טראמפ, מדובר בהזדמנות לבנות ציר ממוסד מול הממלכה, המוכנה לשים כסף גדול על תשתיות וטכנולוגיה אמריקאיות.
המסר העיקרי העולה מהפסגה ברור: גם אם חלק מהעסקאות עוד ייתקעו בדרך, ארצות הברית וסעודיה מחזקות את הציר האסטרטגי ביניהן. ריאד מנסה לעגן את מעמדה כשחקן מרכזי בזירה האמריקאית־מערבית, לא רק כיצואנית נפט אלא כשותפה ביטחונית, גרעינית ודיגיטלית. וושינגטון, מצידה, בוחרת להכפיל הימור על בן סלמאן, בתקווה שהשילוב בין נשק, גרעין, AI והון סעודי ישמש כגורם מאזן מול איראן וכגורם מייצב במזה"ת, ירחיק את הממלכה מסין, וגם ישמש מנוע להשקעות נרחבות בשוק האמריקאי.
על רקע הידוק הקשר בין וושינגטון לריאד, ישראל תידרש להוכיח מחדש מדוע היא השותפה האזורית הקריטית, לא רק בשדה הצבאי־מודיעיני, אלא גם בטכנולוגיה, בכלכלה ובהבנת הזירה האזורית.
מעבר לתמונת המצב האסטרטגית, קשה לנתק את דיוני הפסגה מההקשר האישי של יחסי משפחת הנשיא למשפחת סעוד השלטת. בשנים האחרונות ביסס ארגון טראמפ (The Trump Organization) שותפות עמוקה עם חברת דאר גלובל — זרוע נדל"ן יוקרתית של קבוצת דאר אל־ארכאן הסעודית. דאר גלובל מקדמת עם טראמפ מגדלי מגורים ואתרי נופש ממותגי "טראמפ" בדובאי, עומאן וסעודיה, כמו למשל, מגדל טראמפ בג'דה.
בעיתוי מעניין, יומיים לפני הפסגה, הכריזו ארגון טראמפ ודאר גלובל על פרויקט להקמת מלון במיתוג טראמפ באיים המלדיביים. מדובר באתר נופש של 80 וילות יוקרה, כאשר עד 70% מהמימון להקמתו יגיעו מטוקנים דיגיטליים שיימכרו למשקיעים, בראש ובראשונה בארצות הברית. למרות שטראמפ הכחיש כל מעורבות בעסקים של ארגון טראמפ, העיתוי אומר אחרת: ערב ביקור רשמי שבו טראמפ ובן סלמאן חותמים על חבילת נשק, גרעין והשקעות, שותף סעודי של משפחת טראמפ משיק עמה פרויקט נדל"ן יוקרתי עם מודל מימון חדשני המכוון לשוק האמריקאי. בעבר שימש טראמפ יו"ר ונשיא החברה, ואילו כיום מכהנת בתו איוונקה כנשיאה, כאשר סגניה והמנהלים בפועל הם בניו דונלד טראמפ ג'וניור ואריק טראמפ.
אף שהנשיא דוחה כל טענה לניגודי עניינים וטוען שהעסקים מופרדים מהמהלכים המדיניים, עבור מבקריו, בהם פרשנים משפטיים, עולות תהיות לגבי הגבול שעובר בין האינטרס הציבורי למשפחתי.
