"7% מהזריקות משתבשות": למה ההוצאות להורג בארה"ב נכשלות פעם אחר פעם?
מכוח אדם לא מיומן, דרך כשלים פיזיולוגיים ועד תרופות מפוקפקות: הניסיון האחרון להוציא להורג את כריסטה גייל פייק, ששרדה שתי מנות של חומר קטלני, חושף את הכשלים של עונש המוות בארה"ב. איך ייתכן שיותר מ-7% מההוצאות להורג בזריקה משתבשות, מדוע ההליך עולה למשלמי המסים הון, ומה בעצם יקרה עכשיו עם כריסטה?
איך ייתכן שנידונה למוות, שקיבלה שתי מנות של חומר קטלני, הצליחה לשרוד ולשוב להכרה? המקרה החריג של כריסטה גייל פייק החזיר בימים האחרונים את עונש המוות בארה"ב לכותרות ברחבי העולם – ואיתו את הוויכוח על האופן שבו הוא מבוצע.
פייק נידונה למוות לאחר שבגיל 18 רצחה את חברתה, על רקע חשד שהיא מנסה "לגנוב" לה את בן זוגה. ב-30 בספטמבר, יותר מ-30 שנה לאחר המעשה, ניסתה מדינת טנסי להוציא אותה להורג.
פייק קיבלה שתי מנות של תרופה שבמינון גבוה אמורה לעצור את הנשימה ואת פעילות הלב. אלא שאז קרה דבר יוצא דופן במיוחד: היא לא מתה. פייק פונתה לבית החולים, התאוששה במהירות, ובימים האחרונים כבר החלה ללכת ואף לדבר.
נידונים למוות ששורדים ניסיון הוצאה להורג אינם תופעה שגרתית, אבל גם לא חסרת תקדים. כמעט תמיד הדבר קרה משום שההליך הופסק באמצע: כיסא חשמלי שלא פעל כראוי, או צוות שלא הצליח למצוא וריד מתאים ולהחדיר עירוי.
אלא שהמקרה של פייק חריג במיוחד. ככל הידוע, היא האדם הראשון בהיסטוריה של ארה"ב ששרד לאחר שהחומר הקטלני כבר הוזרק לגופו.
וזה אפילו לא ניסיון ההוצאה להורג הכושל היחיד בטנסי השנה. במאי ניסתה המדינה להוציא להורג באותו כלא את טוני קארות'רס שנידון למוות בגין חטיפה ורצח. הצוות ניסה במשך כשעה וחצי להחדיר לו עירוי, לא הצליח - וההליך הופסק.
המקרה של פייק כבר היה צעד אחד יותר מדי מבחינת המדינה. בעקבותיו עצר מושל טנסי את כל ההוצאות להורג עד סוף השנה, ונציב בתי הסוהר של המדינה התפטר.
הזריקה שנועדה להיות "הומנית" – ומשתבשת יותר מכולן
אבל מה שקרה בטנסי אינו רק תקלה מקומית. מחקר שערך פרופ' אוסטין סאראט, שבחן קרוב ל-8,800 הוצאות להורג בארה"ב בין 1890 ל-2010, העלה כי דווקא השיטה שנועדה להפוך את ההוצאה להורג ליעילה ונקייה יותר סובלת משיעור גבוה במיוחד של תקלות.
לפי המחקר, מתוך 1,054 הוצאות להורג שבוצעו באמצעות זריקה קטלנית מאז 1982, 7.2% השתבשו. זהו שיעור גבוה יותר מכל שיטת הוצאה להורג אחרת, ויותר מפי שניים מהממוצע.
לכך יש שלוש סיבות מרכזיות. הראשונה היא פיזיולוגית: הזריקה פועלת רק אם החומר נכנס ישירות למחזור הדם. אלא שאצל חלק מהנידונים, למשל מבוגרים או אנשים שהשתמשו בעבר בסמים, קשה מאוד למצוא וריד מתאים. כאשר העירוי אינו ממוקם כראוי, החומר עלול שלא להגיע ליעדו.
הבעיה השנייה היא כוח אדם בלתי מיומן. לפי מחקר של פרופ' קורינה ליין (Corinna Lain) מאוניברסיטת ריצ'מונד, בכל ארה"ב יש מספר קטן מאוד של רופאים המשתתפים בהוצאות להורג. רופאים רבים מסרבים לקחת חלק בהליך מטעמים אתיים.
התוצאה היא פרדוקס: הפרוצדורה נראית רפואית לחלוטין - מזרקים, עירויים ומוניטורים - אבל מי שמבצע אותה אינו בהכרח בעל הניסיון הרפואי המתאים.
הבעיה השלישית היא התרופות עצמן. חברות תרופות רבות אינן מוכנות שמוצריהן ישמשו להוצאות להורג, ולכן מסרבות למכור אותם למדינות. כתוצאה מכך נאלצות המדינות לרכוש את החומרים מבתי מרקחת קטנים ומספקים שזהותם לעיתים נשמרת בסוד. במצב כזה קשה לדעת מי ייצר את החומר, באילו תנאים הוא אוחסן ועד כמה הוא אמין.
וכאן נכנס גם האבסורד הכלכלי. מאחר שכמעט אף אחד אינו מוכן לספק את התרופות, המדינות משלמות עליהן סכומים גבוהים. טנסי, למשל, שילמה בין 2017 ל-2020 כ-95 אלף דולר בממוצע על התרופות שנדרשו לכל הוצאה להורג, לפי Death Penalty Information Center.
ועדיין, התרופות הן רק חלק קטן מהעלות. התפיסה הרווחת היא שעונש מוות זול יותר ממאסר עולם, אך בפועל במקרים רבים המצב הפוך. מחקר בקולורדו מצא שתיק שבו התביעה מבקשת עונש מוות נמשך כחמש שנים עד גזר הדין, לעומת פחות משנה וחצי בתיק שבו העונש הוא מאסר עולם.
העלות האמיתית מגיעה לאחר מכן, בהליכי הערעור שנמשכים בממוצע כמעט 20 שנים. לפי Death Penalty Information Center, בחלק מהמדינות תיק שבו נגזר עונש מוות עולה מיליון עד שלושה מיליון דולר יותר מתיק שמסתיים במאסר עולם.
האם אפשר להרוג את פייק פעם נוספת?
למרות הכישלון, הסיפור של פייק לא הסתיים. גזר דין המוות שלה עדיין בתוקף, ולפחות בתיאוריה טנסי יכולה לנסות לבצע אותו פעם נוספת. אלא שהמקרה שלה שונה מניסיונות כושלים קודמים. במקרה של פייק, החומר הקטלני כבר הוזרק לגוף. לכן המקרה עשוי להציב בפני בתי המשפט שאלה משפטית חריגה: האם ניסיון להוציא אדם להורג בפעם השנייה מפר את התיקון השמיני לחוקה האמריקאית, האוסר על "עונש אכזרי ובלתי רגיל". אפשרות אחרת היא שמושל טנסי יחליט להמיר את עונשה למאסר עולם.
נכון להיום, עונש המוות עדיין קיים ב-27 מדינות בארה"ב. 23 מדינות ביטלו אותו, ובכמה מדינות נוספות, ובהן קליפורניה, הוצאות להורג מוקפאות בפועל בהחלטת המושלים.
טנסי ניסתה לסגור את התיק של כריסטה גייל פייק, אבל במקום זאת פתחה מחדש את הדיון כולו על עונש המוות. והמקרה שלה מעלה שאלה שקשה להתעלם ממנה: אם המדינה מתקשה לבצע הוצאה להורג באופן אמין, עד כמה אפשר לסמוך עליה בהחלטה את מי צריך להרוג?
