7,300 שקל נטו בתחתון, 49.5 אלף בעליון: בדקו לאיזה עשירון אתם משתייכים
מי שנשחק בשנת המלחמה הוא מעמד הביניים-הגבוה, שהכנסתו 29-34 אלף שקל. העשירון התחתון עדיין מוציא כ־4,600 שקל יותר משהוא מכניס, ופער ההכנסות בין עשירוני הקצה, שהצטמצם לפי 6.8, נשען בעיקר על קצבאות ותמיכות שזינקו בכ־15%
התמונה שיכולה להטעות: ממצאי סקר הוצאות והכנסות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל־2024 מציגים במבט ראשון תמונה מעודדת, אך מבט מעמיק יותר מגלה מציאות מטרידה. מדד ג'יני לאי־שוויון ירד מ־0.349 ל־0.333 (0 משקף שוויון מוחלט ו־1 אי־שוויון מוחלט), אלא שבמקביל נשחקה במונחים ריאליים ההכנסה הממוצעת של משקי הבית מעבודה. את הפער סגרה במידה רבה המדינה, באמצעות זינוק בקצבאות ובתמיכות.
ההסבר נמצא באירוע מכונן: מחדל 7 באוקטובר והמלחמה שהחלה מיד אחריו. שנת 2023 עברה ברובה לפני 7 באוקטובר; 2024 היתה שנת המלחמה המלאה הראשונה – גיוס מילואים נרחב, עשרות אלפי מפונים, טלטלות בשוק התעסוקה ומדינה שהזרימה מענקים ופיצויים למשקי הבית. הלמ"ס עצמה מזהירה שהשינויים "משקפים שילוב של מגמות כלכליות טבעיות לצד אירועי המלחמה". ההשוואה בין שתי השנים היא, למעשה, השוואה בין שנה של שגרה כמעט מלאה לשנה של כלכלת חירום.
מעמד הביניים־הגבוה נשחק
המספרים מספרים זאת בבירור: ההכנסה הממוצעת מעבודה למשק בית עלתה מ־20,462 שקל בחודש ב־2023 ל־20,803 שקל ב־2024 – עלייה נומינלית של 1.7%, שהיא ירידה ריאלית (אחרי ניכוי האינפלציה) של כ־1.4%. באותה תקופה זינקו הקצבאות והתמיכות מ־3,387 ל־4,022 שקל, זינוק ריאלי של כ־15%. כשלושה רבעים מהתוספת הנומינלית בהכנסה ברוטו של משק הבית – ההכנסות השוטפות מכל המקורות, לרבות קצבאות, לפני ניכוי תשלומי החובה – הגיעו מקצבאות ומתמיכות שלא מעבודה. יתרה מזו, משקלן של הקצבאות בהכנסה עלה מ־12.9% ל־14.8%. חשוב לזכור: הנתונים מוצגים לפי משקי בית, ולא לפי נפשות.
התמונה הכוללת, מטבע הדברים, היא של קיפאון. ההכנסה הממוצעת ברוטו (לפני מס) עמדה על 27,173 שקל בחודש, כמעט ללא שינוי לעומת 2023. ההכנסה הכספית נטו – מה שנשאר בכיס אחרי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות – עלתה ב־1.3% ריאלית, ל־22,555 שקל, בין היתר משום שתשלומי החובה הממוצעים ירדו מכ־4,720 לכ־4,620 שקל בחודש. ההוצאה לתצרוכת כמעט ולא עלתה (0.3%), ועמדה על 18,695 שקל. מאחר שב־2023 היא ירדה ב־1.4% ריאלית לעומת 2022, משק הבית הישראלי הממוצע צרך ב־2024 כ־1% פחות, במונחים ריאליים, מאשר ב־2022. ומה עם הפערים? מדד ג'יני ירד, החציון של ההכנסה ברוטו עלה ב־2.5% ריאלית – הרבה מעל הממוצע – ופער ההכנסה הכספית נטו, המביאה בחשבון גם את שווי הדירה והרכב בבעלות, בין העשירון העליון לתחתון הצטמצם מפי 7.3 לפי 6.8 – עדיין בין הגבוהים ביותר במדינות ה־OECD. כאשר מנטרלים את שווי הדירה, הפער הוא פי 8. הנתונים עבור ההכנסות ברוטו (לפני מס), וללא שווי דירה, מתארים פער קיצוני יותר – פי 10.5.
לא כל הנתונים מושכים לאותו כיוון, והמלחמה שיבשה חלק מהחלוקה. משקלו של העשירון העליון בהכנסה הכספית נטו דווקא עלה מ־22.1% ל־22.4% – כלומר, חלקם של העשירים בעוגה גדל ב־2024. גם מצבם של העניים ביותר, בעשירון התחתון, השתפר: חלקם עלה מ־2.6% ל־2.8%. חשוב לזכור כי כ־40% מהכנסותיו של העשירון התחתון מקורן בתמיכה ממשלתית ובקצבאות. העשירונים הרביעי עד השביעי – בין 16 לכ־25 אלף שקל למשק בית – כמעט לא זזו. מי שנשחק הוא מעמד הביניים־הגבוה, אלה שהכנסתם הממוצעת היא 29–34 אלף שקל: חלקו של העשירון התשיעי ירד מ־16.1% ל־15.5%, ירידה של 0.6 נקודת אחוז, החדה ביותר בהתפלגות, ואילו חלקו של העשירון השמיני ירד מ־13.4% ל־13.2%. זו השכבה שנשענת על שכר גבוה ועל משרות במגזר העסקי והטכנולוגי, ובה גם ריכוז גבוה של משרתי מילואים. הם אלה ששילמו את מחיר המלחמה.
ויש נקודה נוספת שמראה שמדד ג'יני אינו חזות הכל כאשר בודקים תזוזות באי־השוויון: פער הנכסים דווקא התרחב. ערך הדירה הממוצעת בבעלות בעשירון העליון עלה מ־3.96 מיליון שקל ל־4.27 מיליון שקל, עלייה נומינלית של 7.8%. בעשירון התחתון הוא עלה מ־1.515 מיליון שקל ל־1.544 מיליון שקל, 1.9% בלבד – פחות מקצב האינפלציה באותה שנה. כתוצאה מכך, הפער גדל לפי 2.8. במקביל, גם המשבר בשוק הדיור, שהממשלה הזו לא הצליחה לפתור, משתקף בנתונים: שיעור משקי הבית שגרים בדירה בבעלותם ירד מ־64.1% ל־62.5%, ושיעור השוכרים עלה מ־31.8% ל־32.7%. יתרה מזו, שכר הדירה הממוצע עלה ב־6.3% נומינלית, ל־3,924 שקל. הדיור נשאר סעיף ההוצאה הגדול ביותר: רבע מהתצרוכת.
כאמור, המלחמה משתקפת גם בנתוני 2024: חלקן של הקצבאות בהכנסת העשירון העליון זינק מ־5.6% ב־2023 ל־7.0% ב־2024, בעוד שבעשירון התחתון הוא דווקא ירד, מ־38.3% ל־37.6%. בשקלים, משק בית בעשירון העליון קיבל ב־2024 קצבאות ותמיכות בסך 4,912 שקל בחודש – כמעט פי שניים ממשק בית בעשירון התחתון (2,505 שקל). אף שבלמ"ס לא מפרטים את הסיבה לתופעה החריגה, ההסבר הסביר הוא הרכב משרתי המילואים והמפונים – ביניהם גם אנשים בעלי הכנסות גבוהות – שקיבלו סיוע. הנתון הזה מתיישב עם העלייה בחלקו של העשירון העליון בעוגה, מ־22.1% ל־22.4%.
מבנה ההכנסות הבסיסי של משקי הבית לא זז. העשירון התחתון, המכניס 7,276 שקל נטו בחודש, מוציא 11,902 שקל: "גירעון" פרמננטי של כ־4,600 שקל בכל חודש. גם העשירון השני מוציא יותר ממה שהוא מכניס. איך זה מסתדר? הסקר אינו כולל משיכת חסכונות, ירושות והטבות בעין כמו הנחה בארנונה, ולכן חלק מהפער ממומן כך, חלק אחר באמצעות הגדלת החובות, אך בעיקר בעזרה משפחתית: הורים לילדיהם הצעירים או ילדים מבוגרים להוריהם הקשישים. העשירון העליון, לעומתו, מכניס 49,496 שקל ומוציא 21,800 שקל. כאן מופיע עוד ממצא מעניין: בזמן שפער ההכנסות בין העשירון העליון לתחתון הוא פי 6.8, הפער בגזרת ההוצאות של עשירוני הקצה הוא פי 1.8 בלבד. כלומר, משקי הבית העשירים ביותר מוציאים 80% יותר ממשקי הבית העניים ביותר, אף שהם מרוויחים 580% יותר.
מעט ידיים עובדות ומשפחות גדולות
בעשירון התחתון רק 60.9% מההכנסה מגיעים מעבודה. במשקי הבית האלה – העניים ביותר – חיים כ־4.1 נפשות ויש בהם פחות ממפרנס אחד (0.9); בכמעט שני שלישים מהם יש ילדים, ואילו בקרב בעלי הדירות משק בית ממוצע כזה מונה 5.3 נפשות. בעשירון העליון התמונה כמעט הפוכה: 2.6 נפשות, 1.8 מפרנסים וילדים רק בכרבע מהם. בחישוב פשוט, בעשירון התחתון כל מפרנס מחזיק בממוצע כ־4.5 נפשות; בעליון – פחות משתיים. זה לב העוני הישראלי: מעט ידיים עובדות ומשפחות גדולות. בין 2023 ל־2024 הוא כמעט לא זז.
השאלה הפוליטית־כלכלית היא מה קרה כשהברז נסגר. 2024 היא שנת השיא של ההעברות, ערב החשבון: מינואר 2025 עלה המע"מ ל־18%, ונכנסה לתוקף הקפאת מדרגות המס ונקודות הזיכוי. רק בשנה הבאה נגלה כיצד התהפוכות האלה השפיעו על חלוקת ההכנסות בין משקי הבית ומי נשא בנטל. בשורה התחתונה, ירידת אי־השוויון של 2024 נשענת על כסף ציבורי זמני ולא על שוק עבודה חזק יותר, ולכן סביר שהיא תתברר כזמנית. לכן מי שיציג אותה כהישג מדיניות יצטרך להסביר איזו מדיניות בדיוק – ובעיקר לקחת קרדיט גם על הנתונים של 2025.
