פרשנות
מהמלחמה מול ישראל ועד האינפלציה: כך הגיע המשטר האיראני לנקודת שפל
בחודשים האחרונים הצטברו כמה שכבות לחץ על המשק האיראני. כל אלה דחפו את הציבור לנקודת שבירה. אירועי סוף השבוע בוונצואלה מעוררים תקווה להתערבות אמריקאית דומה גם באיראן
עבור המשטר באיראן, גל המחאה הנוכחי אמור להיות המדאיג ביותר. מעבר לעובדה שהמשטר נכנס למחאה הזו כשהוא מוחלש צבאית ותדמיתית לאחר המכות שספג במערכה בחודש יוני, מדובר במחאה ייחודית שהבשילה במשך חודשים ארוכים.
להבדיל משני סבבי המחאה המשמעותיים הקודמים, מחאת החיג'אב ב־2022 (בעקבות רצח הצעירה מהסא אמיני) ומחאת מחירי הדלק ב־2019 (בעקבות העלאות מחירים), הפעם לא הצית אותה אירוע ספציפי. הדבר מצביע על עומק המשבר הכלכלי ועל התסכול הגובר בחברה האיראנית. מה שעוד אמור להדאיג את המשטר, זה שהכוח המוביל של המחאה היו לא האזרחים הפשוטים, אלא דווקא הסוחרים ואנשי הבזאר — מגזר שנחשב לברומטר הכלכלי של המדינה.
הטריגר הנוכחי - הקריסה של הריאל לעומת הדולר - הוא לא עוד נתון פיננסי. מדובר במדד שמיתרגם מיידית למחירי המזון, התרופות ושכר הדירה, ובעצם לשחיקת כוח הקנייה של האיראנים. בחודשים האחרונים הצטברו כמה שכבות לחץ על המשק האיראני, ובכלל זה הכבדת הסנקציות, אינפלציה, ולא פחות חשוב מכך, שורת זעזועים גיאופוליטיים. כל אלה דחפו את הסוחרים לאותה נקודת שבירה, שבה הבינו כי אין ביכולתם לתמחר את המוצרים, כאשר ממילא האיראני הממוצע צריך לצמצם את הוצאותיו.
בפועל, איראן מוצאת את עצמה בנקודת שפל כלכלית, אחרי שבחודשים האחרונים חברו יחדיו ארבעה וקטורים. הראשון, אינפלציה שנמשכת זמן ממושך והגיעה בסוף 2025 ל־50%, כשהשלטונות מתמודדים איתה באמצעות הזרמת כסף מתמשכת. במקביל, נתונים שפורסמו בכלי תקשורת איראניים על בסיס דיווחי הבנק המרכזי, מצביעים על המשך גידול משמעותי בנזילות הכסף, מה שהגביר את הלחץ המתמשך על המטבע המקומי. בציפייה להמשך עליות מחירים, הציבור האיראני ברח לדולר, לזהב ולסחורות, דבר שהחליש עוד יותר את הריאל. במידה רבה מדובר במעגל שמזין את עצמו.
הווקטור השני הוא "הלם תקציבי", שאותת לציבור שהממשלה עצמה צופה השנה פחות הכנסות. בדיווחים מאיראן על טיוטות התקציב לשנה הקרובה, דובר על ירידה חדה בצפי ההכנסות ממכירת נכסי הון, סעיף שבפועל כולל רכיב נפט מרכזי, מרמות של כ־7 מיליארד דולר לכ־2 מיליארד דולר. כדי לסגור את הפער, עמדו בפני הממשלה האופציות של העלאת מסים וקיצוצים, או הדפסת עוד כסף והרחבת החוב הפנימי. נראה, שהפעם הציבור השתכנע שהבור יכוסה באמצעות הדפסת כסף, ולכן העדיף לרכוש דולרים, מה שהחליש עוד יותר את המטבע המקומי.
הגורם השלישי הוא הידוק הסנקציות המערביות שצמצמו את זרימת המט"ח. בסוף ספטמבר 2025 הופעל אוטומטית מנגנון הסנאפ־בק, שמשמעו החזרת כל הסנקציות של האו"ם מלפני הסכם הגרעין בשנת 2015. לסנקציות הללו מחויבות כל חברות האו"ם, וגם אם סין ורוסיה מוכנות לעצום עיניים, מדובר עדיין בצעד מכביד. במקביל, האיחוד האירופי החזיר שורת סנקציות, כולל בתחום הפיננסי ובתעופה. לכל אלה התווספה חבילת סנקציות שהכריז עליה בחודש שעבר משרד האוצר האמריקאי, נגד "צי הצללים" המוביל נפט איראני. בוושינגטון הדגישו כי מדובר במהלך שמטרתו לצמצם את ההכנסה של איראן.
"פרמיית פחד" קבועה
המנוע הרביעי הוא הטלטלה הגיאופוליטית, שמייצרת "פרמיית פחד" קבועה. נשיא איראן עצמו, מסעוד פזשכיאן, הודה כי מלחמת 12 הימים מול ישראל וארצות הברית בקיץ האחרון גרמה לפגיעה קשה באמון הציבור כמו גם בפעילות הכלכלית. כל הגורמים הללו חברו יחד בחודשים האחרונים, במצב שבו המשק האיראני סובל ממילא מתחלואים כרוניים ממושכים של שחיתות, ניהול כושל, סדרי עדיפויות מעוותים של המשטר (מימון טרור בחו"ל במקום השקעה בפיתוח) ותשתיות רעועות (חשמל, מים, תחבורה ועוד), זאת אחרי עשורים של סנקציות והיעדר השקעות. במצב הדברים הנוכחי, המשק האיראני, שהפגין שרידות עד כה, כבר מתקשה לעמוד בנטל.
בשיח האופוזיציוני וברשתות החברתיות, אירועי סוף השבוע בוונצואלה מעוררים תקווה להתערבות אמריקאית דומה גם באיראן. עם זאת, קשה לכמת את היקף התקווה הציבורית, במיוחד תחת הצנזורה שמפעילות הרשויות באיראן. מדד לתקווה הזו אפשר יהיה לקבל בימים הקרובים, אם מפגינים יגבירו את השימוש בסיסמאות שמבקשות מעורבות אמריקאית.
בינתיים, בחלוף 24 שעות מאז האירועים הדרמטיים בקראקס, ניתן להבחין שהרעיון מחלחל באיראן, לפחות ברמת הרשתות. כך, לדוגמה, תומך אופוזיציה איראני פרסם מספר פוסטים הקוראים לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ולראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לתמוך במה שהוא הגדיר "המהפכה הלאומית" באיראן, לאחר נפילת מדורו, תוך ציון כי "ונצואלה חופשייה, עכשיו תור ראש הנחש בטהראן". משתמש נוסף כתב: "אנו, העם האיראני, מודים לנשיא טראמפ האמיץ ולממשלת ארצות הברית, שהעניקו חופש לעם בוונצואלה. עכשיו הגיע התור של האייתולות, אם כל הטרוריסטים בעולם. עזרו לנו במאבקנו".
