משבר הורמוז מתדלק את הגמילה מנפט
השיבוש הגדול ביותר בהיסטוריה של אספקת הנפט העולמית דוחף ממשלות לצעדי חירום; הן מנסות לבלום את הביקוש ולצמצם את התלות באנרגיה מזהמת באמצעות שלל צעדים, מהוזלת התחבורה הציבורית ועידוד עבודה מהבית עד מתן תמריצים לאנרגיה נקייה; גם אחרי סבסוד דלקים, מחיר הנפט הגבוה הופך את האנרגיה החלופית לזולה יותר
סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) מתארת את משבר הורמוז כשיבוש הגדול ביותר בהיסטוריה של אספקת הנפט העולמית. בימים שבשגרה 20% מאספקת הנפט בעולם עוברים במצר הורמוז, אלא שבעקבות המלחמה איראן חונקת את אספקת הנפט עם חסימת הורמוז למעבר של כלי שיט.
אספקת הנפט העולמית צנחה ביותר מ־10 מיליון חביות ביום בחודש מרץ, מחיר הנפט זינק לכ־120 דולר לחבית, ומחירי הדלקים המזוקקים כמו סולר ודלק סילוני עלו בשיעור גבוה יותר. לממשלות לא נותרה ברירה: הן נדחפו להכריז במהירות על צעדי חירום לבלימת הביקוש ולהגנה על הצרכנים, ומומחים בתחום האנרגיה משוכנעים שהשינויים ידחפו להחלשת התלות בנפט ויאיצו מעבר לאנרגיה נקייה. לצד זאת יש לציין כי ננקטו גם צעדים לסבסוד דלקים.
שבו בחושך
מצרים ביקשה מהציבור להגביל תאורה פרטית ומסחרית, ולצמצם שעות פעילות בסופי שבוע
סוכנות האנרגיה הבינלאומית המליצה לממשלות ולעסקים לנקוט צעדים מגוונים כדי להתגונן מפני ״הלם הנפט״. בין היתר, הוצע לדרבן עבודה מהבית, ולחסוך את הנסיעה לעבודה, שמהווה 5% עד 30% מהשימוש ברכבים. תחבורה יבשתית אחראית לכ־45% מהביקוש העולמי לנפט. אם נהג ממוצע יתחיל לעבוד מהבית שלושה ימים בשבוע, צריכת הנפט האישית שלו עשויה להצטמצם בעד 20%.
כמה מדינות אימצו את ההצעה: אינדונזיה, למשל, הטילה חובת עבודה מהבית לעובדי המגזר הציבורי בימי שישי, מיאנמר מחייבת עבודה מרחוק בימי רביעי, פקיסטן והפיליפינים הנהיגו שבוע עבודה של ארבעה ימים לפקידי ציבור, וסרי לנקה, פרו ובנגלדש קיצרו את שבוע הלימודים או הגדילו את הלמידה מרחוק.
גם לשינוי אופן השימוש ברכב הפרטי יש משמעות. הפחתת מהירות הנסיעה בכבישים מהירים ב־10 קמ״ש לפחות יכולה לחסוך לנהג פרטי 10%-5% מצריכת הדלק. הגבלות מהירות כאלו עשויות להוריד את צריכת הנפט הלאומית לרכבים פרטיים בשיעור של 1% עד 6%. פקיסטן, למשל, עשתה זאת והפחיתה את מגבלות המהירות באוטוסטרדות ובכבישים מהירים לאומיים. באוטוסטרדות, המגבלה לרכבים קלים הופחתה מ־120 קמ"ש ל־100 קמ"ש, ולרכבים כבדים מ־110 קמ"ש ל־90 קמ"ש. בכבישים מהירים לאומיים, המגבלה לרכבים קלים הופחתה מ־100 קמ"ש ל־80 קמ"ש, ולרכבים כבדים מ־80 קמ"ש ל־65 קמ"ש.
הצעד המשמעותי ביותר הוא עידוד השימוש בתחבורה ציבורית. במדינות מסוימות נסיעות קצרות של פחות מ־30 ק"מ בתוך ערים גדולות יכולות להוות עד 50% מצריכת הנפט של רכבים פרטיים. כדי לעודד מעבר לתחבורה ציבורית או לתחבורה נקייה, ליטא קיצצה את מחירי הרכבת המקומית ב־50%, הפיליפינים מספקת נסיעות אוטובוס חינם לסטודנטים ולעובדים בערים נבחרות, צרפת חידשה תוכניות ליסינג חברתי לרכבים חשמליים עבור בעלי הכנסה נמוכה התלויים ברכב פרטי לעבודה, וצ'ילה הציעה סיוע פיננסי לנהגי מוניות הרוכשים רכבים חשמליים.
כמו כן ממשלות הטילו מגבלות שונות על קירור מבנים, כדי לחסוך באנרגיה. תאילנד, בנגלדש וקמבודיה הטילו או עודדו הגבלות טמפרטורה על שימוש במזגנים במשרדי ממשלה. ירדן אסרה לחלוטין על שימוש במזגנים במשרדי ממשלה. דרום קוריאה הטילה הגבלות נהיגה על עובדי המגזר הציבורי, וירדן ופקיסטן אסרו על נסיעות בינלאומיות של פקידי ציבור. באנגליה גם האיצו תוכניות ירוקות לחימום בתים ולאישור אנרגיה סולארית ועמדות טעינה.
לצד הצעדים הרגולטוריים, הממשלות פונות ישירות לאזרחים כדי לעודד חיסכון. אוסטרליה עודדה הפחתה וולונטרית בשימוש בדלק במסגרת קמפיין "כל דבר קטן עוזר", מצרים ביקשה מהציבור להגביל תאורה פרטית ומסחרית ולצמצם את שעות הפעילות של חנויות בסופי שבוע, ומדינות נוספות, כולל מוזמביק, אתיופיה ווייטנאם, דחקו בציבור לנקוט פעולות לחיסכון באנרגיה.
אך במקביל יש לציין כי ננקטו גם צעדים שמזיקים לסביבה: סינגפור הגדילה החזרי מס לחברות וסיפקה הקלות כספיות למשקי בית, סין מסבסדת דלקים למוניות, דרום קוריאה מספקת שוברי מזון ותמיכה לצעירים, יוון מסבסדת סולר ודיזל ומגבילה מחירי דלק, ונורבגיה הפחיתה מיסוי על דלק.
אם כן, משבר הורמוז, מצד אחד, עשוי להאיץ את המעבר לאנרגיה נקייה, אך מצד שני, הוא מעורר אתגרים כלכליים ומדיניים שעלולים להאט אותו. כך או כך, עליית מחירי הנפט והגז הופכת את מקורות האנרגיה החלופיים (סולארי, רוח) למשתלמים וכלכליים יותר באופן מיידי בהשוואה לדלקים פוסיליים, וכמובן: ממשלות רבות מבינות שעצמאות אנרגטית תלויה בייצור מקומי ולא בתלות במדינות המזרח התיכון.
נצלו את הפער
בישראל מחיר הדלק הוא מהגבוהים בעולם, אבל מחיר החשמל נמוך יחסית. לכן רכב חשמלי כדאי
בישראל הורגשה הטלטלה בצורה מוגבלת. רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, סבור שההשפעה המקומית והכוללת של המלחמה עשויה דווקא לדחוף קדימה את שוקי האנרגיה הנקייה. ״זאת עוד הוכחה לכך שצריך לחזק את העצמאות האנרגטית של ישראל באמצעות הקטנת התלות בנפט״, הוא אומר לכלכליסט. ״העולם חווה את המלחמה באיראן כמלחמת אנרגיה. מחיר הנפט חצה את ה־120 דולר לחבית, ואיתו מחיר הגז הטבעי עולה, כי הגז הטבעי הנוזלי שמגיע מקטאר עובר בהורמוז. יש מדינות, במיוחד באסיה, שצורכות את הדלק שמגיע מהמפרץ: סין, יפן, קוריאה, מלזיה, הודו. הן פוחדות ממחסור ולכן הן, בין היתר, מטילות מגבלות שונות.
“ישראל די יציבה והתחילה להימנע מהמשבר הזה בגלל איך שמתנהל משק האנרגיה. הגז הוא מקומי ולא תלוי בעולם. בהיבטי החשמל, לא הרגשנו את המשבר ולא נרגיש אותו. מחיר הדלק עולה, אבל פחות מאשר במקומות אחרים בעולם כי המחיר בישראל בין כה מהגבוהים בעולם כי הוא כולל מיסוי שמגלם את העלויות החיצוניות של הדלק.
"התנודתיות בשווקים מאוד מחזקת את הסוגיה של עצמאות באנרגיה כחלק מתפיסת הביטחון הלאומי. זה מחזק את הצורך לעבור לאנרגיה מתחדשת. אני בטוח שמה שראינו במלחמת רוסיה־אוקראינה בעולם, יקרה גם כאן. מדינות יבינו שהן צריכות לקדם אנרגיות מתחדשות, ולא להיות פגיעות ותלויות במלחמות גיאופוליטיות. אם ברוסיה־אוקראינה ראינו את ההשפעה על אירופה, עכשיו הגיע תורה של אסיה. לצד המעבר לאנרגיה מתחדשת, לישראל יש את כל התנאים האופטימליים להיות מובילה עולמית בתחום של תחבורה חשמלית. הפער בין מחיר האנרגיה בדלק בישראל, שהוא מהגבוהים בעולם, לבין מחיר האנרגיה בחשמל, שבישראל הוא זול יחסית, הוא מהגבוהים בעולם. לכן לנהגים זה כלכלי לעבור לתחבורה חשמליתאנחנו חושבים שצריך לדרבן מעבר לתחבורה חשמלית, וגם להשקיע למשל בחישמול צי המשאיות״.
