ניתוח
העלתה את ההימור: כטב"מים איראניים זעזעו את שוק האנרגיה
ביומה השלישי של המלחמה הגבירה איראן לחץ ושיגרה כטב"מים שפגעו בבית הזיקוק הגדול בסעודיה ובמתקני גז מרכזיים בקטאר. השווקים הגיבו בהיסטריה עם זינוק של כ־45% במחירי הגז ועלייה של כ־8% במחירי הנפט. המטרה של טהראן: קיצור המערכה
המלחמה מול איראן בזירה הכלכלית עלתה שלב אתמול - לא רק איומים על נתיבי שיט ומרחבים אוויריים, אלא פגיעה ישירה בלב תעשיית האנרגיה: מתקני זיקוק הנפט ועיבוד הגז. סעודיה וקטאר דיווחו על פגיעות במתקני דגל, ואילו בכווית ובעומאן נרשמו תקריות שמבהירות שגם העורף הלוגיסטי של מגזר האנרגיה נכנס לקו האש מבחינת משמרות המהפכה של איראן.
הדיווחים על פגיעה בבית הזיקוק של ענקית האנרגיה הסעודית אראמקו בראס תנורה הצביעו בתחילה על אירוע מוגבל - שריפה קטנה שעליה הושגה שליטה. עם זאת, במקביל נמסר על פינוי מהיר של עובדים והשבתת המתקן כאמצעי זהירות, אף על פי שהמצב הוגדר "תחת שליטה". גם שעות לאחר האירוע, אראמקו לא פרסמה הודעה מפורטת לגבי מידת הנזק שנגרם לקווי הייצור, מה שהכניס ללחץ את השווקים. במקרה זה, ייתכן שהיקף השריפה משמעותי פחות, וזאת עקב חשיבות מתקן הזיקוק ומיקומו. ראס תנורה שוכן בחלק המזרחי של הממלכה, המהווה את מוקד תעשיית האנרגיה של סעודיה. המתקן שהותקף הוא הגדול ביותר בסעודיה, כאשר לפי דו"חות עדכניים, יכולת הזיקוק שלו עומדת על 550 אלף חביות ביום מתוך יכולת זיקוק סעודית כוללת של 3.291 מיליון חביות ביום. כלומר, מתקן זה אחראי על כ־17% מיכולת הזיקוק של הממלכה.
מעבר לזיקוק, אזור ראס תנורה הוא גם שם נרדף ליצוא. נמל ראס תנורה השוכן בקרבת בתי הזיקוק מטפל בכ־90% מהחומרים הפחמימניים המיוצאים מהממלכה לשווקים העולמיים. נתון זה יכול להסביר מדוע כל אירוע מלחמתי באזור זה נתפס מיד כסיכון ברמת תעשיית הנפט הסעודית כולה, ולא רק תקלה או אירוע נקודתי. המלחמה באיראן בכלל והאירוע בסעודיה בפרט תרמו עד כה לזינוק של 9%-8% במחירי הנפט בשוק העולמי, עם חידוש המסחר אתמול לאחר חופשת סוף השבוע.
במקביל, בקטאר הודיע משרד ההגנה של האמירות המפרצית, כי שני כטב"מים ששוגרו מאיראן פגעו במתקנים חשובים במדינה - האחד כוון למכל מים בתחומי מסיעיד, כ־50 ק"מ דרומית לבירה דוחה, אזור הנחשב למוקד תעשייתי מרכזי במדינה. הכטב"מ השני כוון למתקן אנרגיה בעיר התעשייה ראס לפאן, מוקד תעשיית הגז הטבעי והפטרוכימיקלים, השייך לחברת האנרגיה הממשלתית קטאר אנרג'י. בשתי התקיפות הללו לא היו נפגעים בנפש, אך האפקט בשוק כבר נוצר.
קטאר אנרג'י עצמה הודיעה כי היא עוצרת את הפקת הגז הטבעי הנוזלי (LNG) ומוצרים נלווים בעקבות התקיפות בשני המתקנים, עד להודעה חדשה. אם ההשבתה תימשך מעבר לחלון זמן קצר, הרי שמדובר באירוע בעל השלכה גלובלית מיידית, שכן קטאר היא שחקנית מפתח בתחום ה־LNG. על הבהלה שאחזה בשוק העולמי העידו מחירי הגז הטבעי באירופה, שזינקו בכ־45% ליותר מ־46 יורו למגה־ואט שעה.
כדי להבין את הסיבה להיסטריה, יספיקו שני נתונים מרכזיים. קטאר חולשת על כ־20% מיצוא ה־LNG העולמי, ואילו התפוקה הקטארית עומדת כיום על 77 מיליון טונות בשנה. זו מערכת שמחוברת כבר היום מבחינה חוזית ופיזית לשווקים באסיה ובאירופה, ולפיכך כל עצירה בייצור, אפילו זמנית, יכולה להצית "אפקט ניהול סיכונים" אצל סוחרים, חברות ספנות וחברות ביטוח. חשוב לציין, כי המלחמה תופסת את קטאר כשהיא נמצאת בעיצומו של מגה־פרויקט להרחבת התפוקה ל־126 מיליון טונות בשנה, יעד שנועד להכניסה לעמדה מובילה בתחום ההיצע העולמי בשנים הקרובות ולבסס עוד יותר את מעמדה.
נקודה נוספת היא עובדת היותו של ראס לפאן מרכז העיבוד של הגז הטבעי המופק בקטאר בשדה הצפוני, שדה הגז הטבעי הבודד הגדול בעולם. שדה זה משותף לקטאר ולאיראן, אם כי החלק הקטארי גדול יותר. בעוד בקטאר שינה שדה הגז את מעמדה וגורלה והפך אותה בשלושת העשורים האחרונים לאימפריה כלכלית, איראן לא מצליחה לממש את הפוטנציאל של החלק הנמצא בתחומה. הסיבות לכך הן הסנקציות הבינלאומיות ואי־היכולת למשוך השקעות ממובילות עולמיות בטכנולוגיות הפקה.
מעבר לסעודיה ולקטאר נרשמו עוד אירועים המכניסים את שוק האנרגיה העולמי למצב של אי־שקט. בכווית דווח שלשום על יירוטים ובעקבותיהם רסיסים שגרמו לפציעתם הקלה של שני עובדים באזור בית הזיקוק מינא אל־אחמדי. הפעילות במתקן נמשכה אומנם, אבל התקרית יצרה דאגה בשווקים. הסיבה לכך היא שיכולת הזיקוק של מינא אל־אחמדי עומדת על 346 אלף חביות ביום והוא אחד משני בתי הזיקוק המרכזיים של כווית, לצד מינא עבדאללה. משמעות הדבר, שגם אם אין פגיעה בתפוקה, עצם התקרבות האיום למתקן בסדר גודל כזה מעלה מיד שאלות לגבי ההמשך, ובכלל זה את שאלת עלויות האבטחה ופרמיות הביטוח.
אירוע נוסף היה תקיפת נמל דֻקְם העומאני שלשום, גם כן באמצעות שני כטב"מים. מעבר לעצם האירוע, ישנו כאן איתות אסטרטגי מצד איראן, שכן דֻקְם שוכן על הים הערבי ומזוהה בשנים האחרונות כעוגן המאפשר לעומאן ולחלק מהפעילות האזורית מרחב התניידות מחוץ לצווארי הבקבוק הרגישים, כמו מצרי הורמוז. לכן, כשאיראן לוקחת את העימות גם לשם, השוק צריך לקחת בחשבון שהסיכון איננו מוגבל למפרץ בלבד, אלא עלול לפגוע בנתיבים עוקפים.
הדפוס שעולה מהאירועים בסעודיה, קטאר, כווית ועומאן הוא מעבר ממלחמת אזהרות ושיבושים, בעיקר בנתיבי ואמצעי ההובלה, למלחמה שבה תשתיות ההפקה, הזיקוק והעיבוד הופכים יעד ישיר. במונחים אסטרטגיים־כלכליים, פגיעה ישירה בתשתיות אנרגיה או אפילו יצירת "תחושת פגיעוּת" סביבן היא אחד הכלים המהירים ביותר של שחקן אזורי - במקרה זה איראן - להפעיל לחץ בינלאומי. ראשית, משום שאנרגיה היא תשומה שמיתרגמת כמעט מיד לעלויות הובלה, תעשייה וחשמל. שנית, משום שאפילו אירועים מוגבלים מייצרים תגובת שרשרת דרך ביטוח, החלטות של חברות ספנות, ועיכובים. רכיב חשוב נוסף הוא שהמסר מופנה גם למדינות המפרץ עצמן ומאותת כי המשך ההסלמה עלול לגבות מהן מחיר כלכלי מוחשי, ולא רק מחיר ביטחוני.
ההסלמה שיזמה איראן ביומה השלישי של המלחמה כנגד מתקני האנרגיה נועדה מבחינתה להפעיל לחץ על המפרציות, כך שילחצו על ממשל טראמפ לקצר את המערכה ולצמצם נזקים במגזר הכלכלי החשוב ביותר שלהן. אם אפיק זה לא יצליח, האיראנים מהמרים על הלחץ הפנימי שיופעל בארצות הברית על הממשל לחדול מהמערכה, זאת במידה שמחירי האנרגיה המאמירים יגיעו לכיסם של הצרכנים האמריקאים.
