סגפנות ב-200 מיליארד דולר: אימפריית הנדל"ן והצללים שמתדלקת את המשטר באיראן
המנהיג העליון של איראן ניהל קונגלומרט עסקי ענק שנקרא SETAD - שמחבר בין הון, דיכוי וצדקה. יורשו ונאמניו ימשיכו לשלוט בכל מגזר בכלכלה האיראנית ולייצר רשת של תלות, אלא אם יוחלף השלטון בטהראן
קיימות אינספור סיבות לשנאה ארוכת השנים כלפי אייתוללה חמינאי, שהתחלפה השבוע בצהלה לנוכח חיסולו על ידי חיל האוויר הישראלי. אך בניגוד למרבית הדמויות ההיסטוריות מעוררות הסלידה, דבר אחד אפשר להגיד על המנהיג העליון של איראן — נהנתן הוא לא היה. זה לא אומר שחמינאי לא שלט בהון צללים אדיר, בדומה למה שמיוחס גם לדיקטטורים כמו הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, אך ביומיום ח'מינאי ניהל אורח חיים סגפני למדי.
כאיש דת תמיד לבש את הגלימה המסורתית, סיפר לא אחת כי הספר האהוב עליו הוא "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, ולא נראה מטייל בעולם במטוס פרטי. הצהרת ההון הרשמית שלו דיברה על נכסים בשווי של 50 אלף דולר בלבד. אלא שלצד התדמית של "הקדוש המעונה", ח'מינאי בנה ושלט באימפריה כלכלית אדירת ממדים, מסתורית מאוד, עם חשיפה מועטה. האימפריה הזאת אינה נגישה אפילו לנשיא איראן או לפרלמנט, ומנהליה הם הלכה למעשה האנשים החזקים באיראן.
האימפריה הזו, מעין תמנון ששולט כמעט בכל מגזר בכלכלה האיראנית, היא אחת הסיבות לכך שלמרות המשבר הכלכלי העמוק שפוקד את איראן, המדינה לא קרסה. היא גם אחת הסיבות לקושי הרב בהחלפת המשטר באיראן — זו לא בהכרח האידיאולוגיה, שכן הכסף והמעמד מדביקים את האנשים לשלטון, גם כשהספק לגבי הלגיטימיות שלו כבר מכרסם בהם.
2 צפייה בגלריה
מבכים את מותו של חמינאי השבוע. השלטון יצר תלות כלכלית של האוכלוסייה
(צילום: Majid Asgaripour/WANA/via REUTERS)
52 מיליארד דולר בנדל"ן
"המשטר באיראן לא יקרוס מחר ולא מחרתיים, כי יש לו רשת מאוד רחבה של שליטה ופריסה בכל מקום ופינה באיראן. ליותר מדי אנשים יש זיקה כלכלית אליו, כך שאם הוא נופל, הם מאבדים את כספם ואת מעמדם בחברה", מסביר פרופ' מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.
"חמינאי, שהקפיד על פסאדה סגפנית, הקים ארגון שהוא מעין כלכלת צללים, אשר נוגעת בכל תחום בחיי האזרח האיראני, ועבור רבים מהם הוא מקור הפרנסה וההשפעה. לכן החיסול של חמינאי לבדו לא מספיק להחלפת השלטון. צריך שלפחות חלק מהאליטה יבוא ויגיד שחייבים להציל את המדינה גם במחיר של החלפת ההנהגה", הוא מוסיף.
הארגון נקרא SETAD בפרסית ומוכר גם בשמו האנגלי EICO — Execution of Imam Khomeini’s Order. אף שחמינאי הוא בראש ובראשונה מנהיג דתי, הוא הבין בשלב מוקדם מאוד שהדת האוניברסלית באמת היא כסף. באופן כמעט מיידי, החלו החרמות של רכוש על ידי המשטר החדש, ורכוש רב אף ננטש במנוסת רבים למערב אחרי המהפכה.
ב־1989, זמן קצר לפני מותו של חומייני, המנהיג העליון הראשון של איראן, הוחלט על הקמת ה־SETAD כגוף שירכז את ניהול הרכוש המוחרם והנטוש. חמינאי היה זה שהעלה את ניהולו לדרגת אומנות. מעט מאוד נחשף לאורך השנים על היקפי פעילותו האמיתיים של הארגון, וההערכות נעות בין שווי נכסים של 95 מיליארד דולר שנחשפו בתחקיר של סוכנות הידיעות רויטרס ב־2013, לבין הערכות מאוחרות יותר לנכסים שכבר הגיעו לשווי של 200 מיליארד דולר. מצד אחד המטבע האיראני קרס בשנים האחרונות, כך שבמונחים דולריים השווי התכווץ, אך מצד שני הארגון המשיך להתרחב ללא הרף, כך שהיקף האחזקות שלו מפצה על ירידת השווי הדולרי.
ליטבק מחדד שה־SETAD אינו ההון הפרטי של חמינאי, אלא מעין קונגלומרט עצום שמחזיק נתחים בחברות רבות במגזר הפרטי. בתחקיר של רויטרס שווי ההחזקות בנדל"ן לבדו הוערך ב־52 מיליארד דולר, ונטען כי היקפיו האמיתיים גדולים יותר מתעשיית הנפט האיראנית כולה, ואף כאלה שכבר עקפו את הונו של השאה, שנודע בשחיתות העמוקה שלו.
ה־SETAD קיבל לאורך השנים הזרמת הון בלתי פוסקת, ככל שהמשטר כלא עוד ועוד מתנגדים אידיאולוגיים או את המיעוטים הנרדפים, כמו בני הדת הבהאית. הוא החרים את רכושם, לרוב דירות, ומכר אותן מהר מאוד בשוק החופשי. בכסף הזה הוא רכש נתחים גם בחברות רבות, חלקן פרטיות וחלקן ציבוריות, לעתים כחלק מתהליכי הפרטה רשמיים של הממשלה. בפועל, "הפרטות" אלה היו פיקטיביות ופשוט העבירו את השליטה דה פקטו בחברות ממשלתיות לשליטת ה־SETAD. ההערכה היא ש־SETAD מחזיק לרוב בכ־30% ממניות החברה שהוא שם עליה את העין, כאשר אין כמעט תחום בחיים שאימפריית חמינאי לא נוגעת בו — היא מחזיקה בחברות טלקום, בנקים, ביטוח, כימיקלים, חקלאות, נפט, מדיה ועוד.
"הסיפור כאן הוא לא ההתעשרות הספציפית של ההנהגה, אלא הפריסה הרחבה שמאפשרת שליטה באוכלוסייה. זה מזכיר את האוליגרכיה ברוסיה ששולטת במשאבי המדינה, אבל כאן הקבוצה הרבה יותר גדולה ורחבה, מה שגם יקשה על הפלת המשטר", אומר ליטבק. "זהו מפעל ג'ובים עצום, שמייצר מחויבות עמוקה למשטר". באמצעות ה־SETAD המשטר גם מחזיק בפועל במגזר הפרטי שפיתח תלות בממשלה. חברות שקשורות לארגון לעולם יזכו בפרויקטים הגדולים והחשובים ובמכרזים.
הפריסה "העסקית" של ה־SETAD מייצרת ומבצרת את השליטה בשכבה הגבוהה יותר של האוכלוסייה, אך לצדו ותחת חסותו פועלות גם שש קרנות צדקה שנועדו להבטיח נאמנות עיוורת גם בקרב השכבות החלשות יותר. על פי הערכות, קרנות אלה מגלגלות מיליארדי דולרים נוספים, מעבר להון של SETAD עצמו. קרנות אלה פועלות "לטובת הציבור" בכל מישור אפשרי, החל מבניית בתי ספר וגני ילדים ועד לאספקת תרופות לאוכלוסייה הענייה, וגם כיסאות גלגלים לנכים.
יתרה מכך, קרן BARAKAT המסונפת לארגון, אשר הוקמה ב־2007 במטרה לסייע לפריפריה, ריכזה את מאמצי ההתמודדות של איראן עם מגפת הקורונה. תחילה רוכז תחת הקרן כל הייצור של מסכות N95 וערכות אבחון למחלה, ובהמשך היא היתה גם זו שפיתחה וסיפקה לאוכלוסייה הרחבה את החיסון. החיסון אף נקרא רשמית COVIran Barakat. לצד BARAKAT פועלות קרנות נוספות, כגון מוסטפזאן, שמחזיקה בחלק מחברת הנפט האיראנית, וקרן אסטאן קודס ראזאבי, שמנהלת את כל ההכנסות ממוסדות דתיים.
כל היבטי פעילויות הצדקה מבטיחים תלות בשלטון שמתורגמת לתמיכה מתמשכת. פעילויות הצדקה מחפות גם על הקריסה הכלכלית האיראנית שבאה לידי ביטוי בחולשת המטבע ובזינוק חסר התקדים במחירים של מוצרי צריכה.
משאבים למימון טרור ודיכוי
פעילי המחאה שיצאו לרחובות בסוף 2025 אינם נמנים עם המגזרים שנתמכים או קשורים ל"נאמני ה־SETAD", ולכן הרגישו את המשבר הכלכלי על בשרם. חשוב לציין כי ה־SETAD אינו מתקצב את משמרות המהפכה או את הבסיג', שנסמכים על תקציבים נפרדים של המדינה ומחזיקים גם הם בלא מעט השפעה כלכלית באמצעות קרנות הפנסיה של העובדים. אלה מחזיקות גם בחברת ההנדסה הגדולה ביותר באיראן, שזוכה, בדומה לחברות ה־SETAD, במרבית המכרזים החשובים של המדינה.
בעולם כבר הבינו מזמן כי אימפריית הצללים של חמינאי משמשת, מצד אחד, למימון פעילות הדיכוי בתוך איראן ומצד שני, גם למימון פעילות הטרור מחוצה לה, ולתקופה מסוימת היא היתה נתונה תחת סנקציות של המערב. אלא שכחלק מהסכם הגרעין שנחתם עם איראן ב־2015 הוסרו הסנקציות, וכל מה שנעשה שם בעשור האחרון חזר להיות קופסה שחורה. לא רק המערב — גם מוסדות ממשלתיים באיראן אינם יודעים מה בדיוק נכלל ב־SETAD, וגם עכשיו, לאחר מותו של חמינאי, אפילו בכירי הממשל כמו הנשיא פזשכיאן אינם יכולים לקבל גישה למידע או להון שמפוקח על ידי נאמני המנהיג העליון.
בין שמות המועמדים להחליף את חמינאי מוזכר גם בנו מוג'טבה, והוא כבר סיפור שונה מאוד מאביו. לדברי ליטבק, הוא נמנה עם מה שמכונה באיראן "הבנים של האדונים" — קבוצת אליטה של בנים ובנות של בכירי הצבא, הממשלה והממסד הדתי, והם מקיימים אורח חיים נהנתני מאוד. על פי הערכות שפורסמו לאחרונה, מוג'טבה הוא חובב נדל"ן בלונדון ובדובאי ומחזיק בנכסים בשווי של 3 מיליארד דולר.
