המלחמה הטיסה את מחיר הדלק הסילוני - באירופה חשבו על פתרון
המלחמה במזרח התיכון והמחסור בדלק הסילוני התקני מהמפרץ דוחפים את אירופה לשקול שימוש בדלק אמריקאי זמין יותר, חרף הבדלים טכניים בין סוגי הדלק והצורך בהנחיות בטיחות מיוחדות
חברות תעופה אירופיות יוכלו להשתמש בדלק סילוני אמריקאי כדי להקל על מחסור אפשרי שנגרם בעקבות המלחמה בין ארה"ב וישראל לאיראן — כך הציעו האיחוד האירופי ושני גופים בינלאומיים מרכזיים בענף התעופה. לפי דיווח ב-BBC, התאחדות התעופה הבינלאומית (IATA) העריכה כי הכרה בינלאומית רחבה יותר בדלק הסילוני האמריקאי עשויה לסייע במניעת בעיות אספקה. הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה (EASA) גיבשה הנחיות בטיחות המפרטות כיצד ניתן לשלב דלק אמריקאי בשוק האירופי, לצד פירוט הסיכונים הכרוכים בכך. במקביל, האיחוד האירופי הודיע כי אין "מכשולים רגולטוריים" המונעים מחברות תעופה אירופיות להשתמש בדלק האמריקאי — כל עוד הדבר נעשה בצורה בטוחה.
מחיר הדלק הסילוני שבו משתמשות כיום רוב חברות התעופה האירופיות זינק ב-50% מאז פרוץ המלחמה. לפני פרוץ המלחמה ב־28 בפברואר, מחיר הדלק הסילוני בעולם נע בממוצע סביב כ-120–150 דולר לחבית, על פי לנתוני שוק האנרגיה של S&P Global Platts ודיווחי IATA. כיום המחיר גבוה משמעותית ונע סביב 170–200 דולר לחבית. העלייה במחיר נובעת בעיקר משיבושי אספקה, עלייה בפרמיית הסיכון הגיאופוליטית והתייקרות הנפט עצמו. העלייה הזו משפיעה ישירות על חברות תעופה דרך עלויות דלק גבוהות יותר והתייקרות כרטיסי הטיסה. בפוסט שפרסם סטיוארט פוקס (Stuart Fox), מנהל תחום התפעול הטכני והטיסות ב-IATA, הוא הזהיר כי אם העימות במזרח התיכון יימשך, "לא יעבור זמן רב עד שנראה מחסור בדלק בחלקים מסוימים בעולם".
בתעופה המסחרית קיימים שני סוגי דלק עיקריים. אחד מהם הוא התקן הגלובלי שבו משתמשים ברוב הטיסות הבינלאומיות, והשני נמצא בעיקר בשימוש בצפון אמריקה. שני הסוגים מבוססים על קרוסין ודומים מאוד זה לזה, אך שונים בתכונה מרכזית של נקודת הקיפאון, מה שמשפיע על התאמתם לטיסות ארוכות ובאזורים קרים. מאז פרוץ המשבר, אספקת הדלק התקני מאזור המפרץ הצטמצמה כמעט לחלוטין. מדובר בבעיה משמעותית במיוחד עבור אירופה, שנשענת בדרך כלל במידה רבה על יבוא מהאזור. משלוחים מוגברים מארה"ב סייעו לכסות חלק מהמחסור, אך בתי זיקוק רבים בארה"ב אינם ערוכים לייצור הדלק התקני — דבר שמגביל את הכמויות הנוספות שניתן להעביר מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
פוקס כתב כי "אספקת הדלק באירופה עלולה להיכנס ללחץ אם המלחמה במזרח התיכון תימשך. שימוש בדלק האמריקאי, שמיוצר בהיקפים גדולים מחוץ לאזור המפרץ, עשוי להיות דרך מעשית להקל חלק מהלחץ על שרשראות האספקה הקיימות". הוא הוסיף כי חברות תעופה בצפון אמריקה משתמשות בדלק זה מדי יום, ובכל זאת מצליחות להפעיל טיסות לאזורים קרים במיוחד — כמו חלקים מאלסקה — באמצעות תוספי דלק, וכן באמצעות תכנון ומעקב אחר הטיסות כדי להבטיח שהמטוסים יפעלו במסגרת מגבלות הבטיחות.
במקביל, הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה פרסמה עלון מידע בטיחותי הכולל הנחיות לספקי דלק, למפעילי מטוסים ולמפעילי שדות תעופה. בהודעה נכתב כי "הכנסה אפשרית של הדלק האמריקאי לאירופה או לאזורים אחרים בעולם לא צפויה לעורר חששות בטיחותיים, כל עוד התהליך ינוהל בצורה תקינה". עם זאת, הסוכנות הזהירה כי אם המהלך יתבצע ללא ניהול קפדני, הדבר "עלול להביא לכך שמטוס יפעל מחוץ למגבלות הבטיחות שלו". עוד ציינה הסוכנות כי "הסיכונים הללו עלולים להחמיר בשל זמינות לא אחידה של סוגי הדלק בין שדות תעופה שונים, דבר שמגדיל את הסבירות לערבוב בין סוגי הדלק ולהנחות שגויות הנובעות מכך".
