ניתוח
מהסנקציות ועד מחירי הנפט: כך ייראה היום שאחרי האייתוללות באיראן
ברקע הציפיות להתערבות של ממשל טראמפ במשבר האיראני, השווקים, חברות האנרגיה וממשלות כבר נערכים עם תוכניות מגירה. כלכליסט ממפה את הצמתים הכלכליים שייווצרו במקרה של קריסת המשטר, משוק האנרגיה ועד השקעות מערביות
ברקע התמונות הקשות היוצאות מאיראן, קשה עדיין להעריך אם ומתי תרחיש של קריסת המשטר ייהפך למציאות. בה בעת, עצם הדיון בתרחיש כזה תפס תאוצה בימים האחרונים, בעקבות ההסלמה ברחובות והעלאת סף הציפיות להתערבות של ממשל טראמפ. במונחים כלכליים, זהו בדיוק השלב שבו השווקים, חברות האנרגיה, ממשלות ובנקים מתחילים לתמחר תרחישים - כלומר, הם אינם ממתינים להכרזה רשמית על שינוי משטר, אלא נערכים לכך עם תוכניות מגירה. העולם נוהג כך משום שאיראן היא שחקנית גלובלית משמעותית.
מדובר בכלכלה גדולה עם כ־92 מיליון תושבים, כוח אדם מיומן ומשאבי טבע משמעותיים, שיכולה, אם יקום שלטון חלופי יציב ובעל לגיטימציה בינלאומית, להפוך מזירה סגורה לשוק שעשוי להיפתח בהדרגה. כלכליסט ממפה את הצמתים הכלכליים שהעולם יתייצב בהם במקרה של מציאות חדשה: מי ימלא את הוואקום, מה יקרה ליצוא האנרגיה ולמחירי הנפט, כיצד ייראה מסלול הסנקציות והאם תיתכן בכלל פתיחה של איראן להשקעות מערביות.
מה יתמחרו שוקי האנרגיה במידה שיקרוס המשטר בטהראן?
בניגוד לזעזועים דרמטיים פחות שבהם השאלה הראשונה היא "כמה חביות נפט יחזרו או ייעלמו מהשוק", כאן התגובה המיידית של השווקים צפויה להתמקד ברמת הסיכון החדשה שמופיעה במזרח התיכון. שוקי האנרגיה מונעים מפסיכולוגיה לא פחות ממספרים: ואקום שלטוני במדינה כמו איראן מייצר פרמיית סיכון הנובעת מחשש משיבושים באספקה, עלייה בפרמיות ביטוח ימי ואי־ודאות לגבי התגובה האזורית של שחקנים, שכבר רגילים לפעול במרחב מתוח.
הטלטלה יכולה להתרחש גם אם הפקת הנפט לא תיעצר בפועל. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, טעינות הנפט מאיראן עמדו בחודשים האחרונים על כ־1.9 מיליון חביות ביום. די באיום אמין על שיבוש חלקי של הזרם, כדי להזיז מחירים. מה שירגיע את השווקים הוא איתות מהיר לכך כי "הידיים על ההגה", כלומר מתקני האנרגיה מאובטחים, הנמלים ממשיכים לעבוד כסדרם, וישנו גורם שלטוני שמסוגל לעמוד בהתחייבויות.
מה יקרה למחירי האנרגיה במקרה של שיבושים במצר הורמוז?
אחד ההבדלים הגדולים בין איראן למדינות משבר אחרות הוא הגיאוגרפיה הימית. גם אם הבעיה היא פנימית, היא עלולה להפוך עד מהרה לגלובלית דרך נתיבי השינוע. מצר הורמוז הוא צוואר בקבוק מרכזי לשוק האנרגיה, כאשר לפי נתוני מינהל המידע של מחלקת האנרגיה האמריקאי (EIA), הזרימות דרכו ב־2024 וברבעון הראשון של 2025 היו יותר מ־25% מכלל הסחר הימי העולמי בנפט וכ־20% מצריכת הנפט ומוצרי הנפט בעולם. במקביל גם כחמישית מהסחר העולמי בגז טבעי נוזלי עברה דרך המצר ב־2024. המשמעות היא, שגם בלי סגירה, כל עלייה אזורית בסיכון יכולה להתגלגל מיידית למחירי ההובלה, הביטוח והאנרגיה, כולל בשווקים שאינם קונים נפט איראני ישירות.
כאן נכנס רכיב שנוטים להמעיט בערכו בדיון הציבורי: עלות הביטוח והחיכוך הלוגיסטי. כשאזור מסומן כמסוכן יותר, הביטוח הופך לעלות בחישוב לפי מסע, ולעתים נדרשים גם מסלולים ארוכים יותר, ליווי ביטחוני או מגבלות תפעוליות שמייקרות את ההובלה. במונחים של שוק, אלה מסים שמתלבשים על כל חבית וכל מטען, גם אם אין פגיעה פיזית בתשתית.
במקביל, קיימת מגבלת נתיבים עוקפים. סעודיה והאמירויות מחזיקות תשתית צינורות שמסוגלת לעקוף חלקית את הורמוז, אך לפי הערכת ה־EIA, מדובר בכ־2.6 מיליון חביות ביום של קיבולת שעשויה להיות זמינה לעקיפה במקרה של שיבוש. זהו נתון שיכול לסייע בשוליים, אבל רחוק מלהחליף זרימות בסדר גודל של הורמוז.
לכן, בתרחיש של אי־יציבות חריפה באיראן, השאלה איננה רק כמה איראן תייצא, אלא האם נתיב הסחר האזורי כולו ייכנס למצב חירום ומה תהיה תגובת השרשרת של הובלה, ביטוח, גז טבעי נוזלי וחשמל, במדינות שתלויות בשוק הימי.
כיצד תושפע הפקת הנפט במקרה של מעבר שלטוני?
בתרחיש של מעבר שלטוני מסודר, הנהגה חדשה תזדקק למזומנים במהירות, ונפט הוא מקור ההכנסה המהיר ביותר. מעבר לכך, יהיה לה אינטרס לשדר עסקים כרגיל כדי להוריד פרמיית סיכון ולהחזיר את איראן בהדרגה לפעילות גלויה יותר בשוק האנרגיה, אחרי שנים של שימוש בשיטות עקיפה שונות.
לעומת זאת, בתרחיש כאוטי של מאבקי כוח פנימיים, היצוא עלול להיקטע לא רק בגלל החלטה מדינית, אלא בגלל שיבושים תפעוליים. אלה עשויים לכלול שביתות, עימותים סביב מתקנים, פגיעה בציוד או חוסר יכולת לנהל שרשרת אספקה וביטחון במרחבים רגישים. לכן, השאלה הגדולה איננה כמה נפט יש לאיראן, אלא מי יופקד על כפתורי ההפעלה של התעשייה ביום שאחרי, והאם יהיה זה גוף המסוגל להפעיל את המערכת ולהבטיח רציפות.
האם חומת הסנקציות תיפול והמערב יחזור להשקיע באיראן?
פתיחה מהירה של השוק האיראני להשקעות מערביות איננה תרחיש סביר, גם אם תקום הנהגה חדשה שתבקש התקרבות. סנקציות הן שכבות משפטיות ורגולטוריות מורכבות שלא נעלמות בן לילה, במיוחד כשקיים שילוב של חקיקה, צווים נשיאותיים, רגולציה פיננסית ומנגנוני אכיפה.
בצד האמריקאי, רגולציית הסנקציות על איראן כוללת איסור גורף על השקעות חדשות של גורמים אמריקאיים באיראן כברירת מחדל, ולכן שינוי בפועל מחייב מסלולים של החרגות ורישיונות ובנייה מחדש של מסדרון בנקאי וחוזי שמאפשר לחברות לפעול בלי להסתכן בהפרת סנקציות.
בצד האירופי, התמונה בשנה האחרונה הלכה דווקא לכיוון הידוק הסנקציות. ב־29 בספטמבר 2025 הודיעה מועצת האיחוד האירופי על Snapback והחזרת מכלול צעדי הסנקציות שהוסרו או הושעו בעבר במסגרת הסדר הגרעין. מגמה כזו מקשה להניח כי הסרת הסנקציות תהיה מהירה. התרחיש הסביר הוא כי בשלב ראשון יושתו הקלות הומניטריות באופן זהיר, ורק לאחר התייצבות שלטונית ובירור הכיוון המדיני של ההנהגה החדשה, צפויה פתיחה של מסלולים רחבים יותר למסחר ולהשקעות.
מה יקרה למערכת הבנקאית במקרה של ואקום שלטוני?
ברגע שהמרכז השלטוני מתערער, גם אם רבים במערב יראו בכך בשורה, הדבר הראשון שייפגע הוא האמון במטבע המקומי ובמערכת הבנקאית. במקרה האיראני, זו נקודה רגישה במיוחד משום שהכלכלה סוחבת ממילא שחיקה מתמשכת של אמון ציבורי, פיחותים ואינפלציה. תרחיש של קריסה או ואקום שלטוני עלול להאיץ בריחה לדולר ולזהב, להקשות על יבוא גם של מוצרים בסיסיים ולהפעיל לחץ על הבנקים להגביל משיכות.
מכאן, שהיציבות הכלכלית ביום שאחרי תלויה לא רק בנפט ובסנקציות, אלא ביכולת של שלטון חלופי לשלם משכורות, להפעיל שירותים בסיסיים, ולייצר בתוך שבועות ולא חודשים תחושה של סדר מינימלי. אחרת, גם אם מבחוץ יופיעו חלונות הזדמנות, בזירה הפנימית עלול להיווצר שיתוק שמרחיק השקעות ומאריך את הכאוס.
מה התרחיש הסביר יותר: התייצבות או אלימות פנימית מתמשכת?
עבור העולם, ההבדל בין המסלולים הוא דרמטי. התייצבות מהירה באיראן, עם רציפות תפקודית במתקני האנרגיה ויכולת להקטין סיכון ימי, יכולה להוריד את פרמיית הסיכון האזורית ולמתן מחירי אנרגיה. לעומת זאת, מסלול של אלימות פנימית מתמשכת, קיטוב חמוש ושיתוק מוסדי יהפוך את איראן לבעיה כרונית של אי־יציבות בקנה מידה גדול בהרבה ממדינות משבר אחרות, וזאת לא רק בגלל הגודל, אלא בגלל המיקום הגיאו־כלכלי שלה על צירי אנרגיה וסחר. כלומר, "היום שאחרי" הוא לא רק השאלה מי יישב בטהראן, אלא האם המדינה תוכל להחזיק את הכלכלה והסחר האזוריים בתוך מסגרת צפויה. זהו ההבדל בין ירידה הדרגתית בסיכון לבין מס גיאופוליטי קבוע שהעולם ישלם דרך נפט, גז, ביטוח והובלה, עוד לפני שייקבע אקלים ההשקעות.
