פרשנות
הניסוי ההונגרי: כך נראית קריסה של מודל כלכלי מבוסס הפיכה משטרית
המשטר המושחת של ויקטור אורבן הביא להרס המשק ההונגרי, עם בריחת מוחות מסיבית, צניחה בהשקעות וזינוק בגירעון, באינפלציה ובריבית. ניצחונו של פיטר מדיאר יאפשר שחרור תקציבי סיוע אירופיים שהוקפאו בגלל החשש לפגיעה בשלטון החוק
אחרי 16 שנות שלטון רצופות של ויקטור אורבן, חברו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומושא לחיקוי עבורו, קשה להתווכח עם התוצאה. המודל הכלכלי שהנחיל, אורבנומיקס, לא רק שנכשל, כי אם קרס אל תוך עצמו. העם ההונגרי, אף שנותר כמעט ללא כלים להחלפת השלטון, הצליח לבעוט אותו החוצה בעוצמה ולהעניק ניצחון לחברו לשעבר למפלגת פידס ((Fidesz, פיטר מדיאר.
המעטפת הפוליטית של הפיכה משטרית סיפקה תשתית פוליטית שאיפשרה לפרק באופן שיטתי את מנגנוני הפיקוח - לרבות הפקידות המקצועית - ולהפוך את הכלכלה למערכת לא יעילה של הקצאת משאבים פוליטית.
הנסיבות לא תמיד שיחקו לטובת הכלכלה ההונגרית. מגפת הקורונה פגעה בה קשות, ומלחמת רוסיה־אוקראינה סיבכה אותה באינפלציה דו־ספרתית. אך אף על פי שפגיעת המגפה והמלחמה השפיעה על אירופה כולה, הונגריה היתה היחידה שלא הצליחה להיחלץ ממנה.
הכנסות משקי הבית נשחקו
עם כניסת אורבן לכהונתו השנייה ב־2010, תנאי הפתיחה היו דווקא מבטיחים: כוח עבודה משכיל, אינטגרציה עמוקה עם אירופה ומנועי צמיחה מבוססי תעשייה. אלא שמשטר פופוליסטי מושחת הביא להרס המשק ההונגרי: היקף ההשקעות צנח, הגירעון נותר גבוה, האינפלציה זינקה לרמות חריגות והריבית זינקה. כתוצאה, הונגריה חוותה בריחת מוחות והשתלטות של שחיתות. המשבר ההונגרי איננו פרי תוצר של תנודתיות מחזורית, כי אם שבר שיצר במו ידיו מנהיג שהתעקש להישאר בשלטון בכל מחיר.
הגירעון הבלתי נשלט של ממשלת אורבן מהדהד את זה של ממשלת נתניהו־סמוטריץ'. הקורונה גרמה לגירעונות פיסקאליים של מעל 7% מהתוצר ב־2021-2020. הבעיה היתה, כי בניגוד לשאר מדינות המערב, הפופוליזם ההרסני של אורבן לא איפשר לרסנם. כך, גם ב־2023-2022 הגירעונות היו מעל 6% מהתוצר לעומת 3.3% באיחוד האירופי. בשנת 2024 הגירעון עמד על כ־5% לעומת 3% באיחוד האירופי. האומדנים לגבי 2025 מדברים על גירעון של קרוב ל־5% לעומת גירעון של 3%-2.8% מהתוצר בשאר מדינות האיחוד. לעומת אירופה, הונגריה תחת אורבן נתקעה עם גירעונות גבוהים, לא כתגובה למשבר הקורונה, אלא כמדיניות קבועה.
במקביל, האינפלציה שוחקת את הכנסות משקי הבית. בדיוק כמו עם הגירעון, גם כאן הפער לעומת מדינות האיחוד איננו רק בגובה, כי אם בדפוס. אף על פי שהאינפלציה באירופה זינקה ב־2022 ברקע מלחמת רוסיה־אוקראינה ומשבר האנרגיה, היא ירדה יחסית מהר ליעד של סביב 2%. לעומת זאת, בהונגריה, האינפלציה הגיעה לשיא של כ־18% ב־2023 - הגבוהה ביותר באירופה - ונותרה גבוהה יחסית גם אחרי התמתנות בשאר היבשת.
אך עד כמה שנתוני המאקרו קריטיים לתיאור תמונת המצב, אלה הם רק סימפטומים. האורבנומיקס לא קרס ביום אחד, וגם לא בגלל משתנה אחד שיצא משליטה. על מנת להבין את הכישלון, יש להתחיל מהבסיס - מהמנגנון שמפעיל כלכלה מודרנית. נקודת ההתחלה איננה הצמיחה, האינפלציה או אפילו ההשקעות. נקודת הפתיחה היא המוסדות - אותם כללים שמנהלים את הכלכלה.
תחת שלטונו של אורבן עברה הונגריה תהליך מתמשך של החלשת מערכת המשפט, פגיעה בעצמאות הרגולטורית, ופוליטיזציה של קבלת החלטות כלכליות. המשמעות: הכלכלה חדלה לפעול לפי כללי שוק ותמריצים והתחילה לפעול לפי גישה למשאבים דרך כוח פוליטי. היחלשות המוסדות פירושה חדירת שחיתות לוואקום שנוצר והפיכתה למשתנה כלכלי מדיד. לפי דו"ח ה־OECD, מדד השחיתות בהונגריה עומד על 42 נקודות (לעומת ממוצע של 66 נקודות ב־OECD) והיא ניצבה ב־2023 במקום הרביעי מהסוף בפרמטר הזה, אחרי שלוש המדינות המפגרות ביותר בארגון: מקסיקו, טורקיה וקולומביה. במדד השחיתות נפתח פער עצום בין הונגריה לשאר מדינות מזרח אירופה (למעט פולין, אשר גם שם התרחש סוג של הפיכה משטרית), כאשר לטביה וליטא התברגו בו עם 60 נקודות ואסטוניה עם 76 נקודות.
אך חמורה מכך היא האבולוציה של השחיתות. בזמן שב־OECD נרשמה ירידה מתונה של כ־0.07 נקודות במדד הפיקוח על שחיתות, בהונגריה נרשמה צניחה של כ־0.4 נקודות, עד למעבר לטריטוריה שלילית, לראשונה. לא מדובר בעוד ירידה טכנית, אלא במעבר ממדינה עם שליטה חלקית בשחיתות, לכזו עם שחיתות בלתי מרוסנת. הונגריה התברגה אחרונה ב־OECD בשתי תתי־קטגוריות: שוחד ברשות המבצעת ושחיתות פרלמנטרית.
זהו השבר הראשוני והמרכזי, הגורר אחריו פגיעה מיידית בהשקעות. מאז הרבעון השני של 2022, ההשקעות בהונגריה רשמו צניחה מצטברת של יותר מ־20%, ומאז הרבעון האחרון של 2024 הן נכנסו לקיפאון, מאותה רמת שפל. השקעות הן הברומטר הרגיש ביותר לאמון. הן מגיבות מהר יותר מצמיחה, מהר יותר מתעסוקה, ולעתים אפילו לפני שהמשבר נראה לעין. הירידה החדה בהשקעות בהונגריה בשנים האחרונות איננה תוצאה של מחזור כלכלי רגיל, אלא של אובדן אמון עמוק בכללי המשחק.
השלב הבא הוא פגיעה בתחרות, ומכאן, בפריון. כאשר מוסדות נחלשים והקצאת המשאבים נעשית פוליטית, השווקים נעשים ריכוזיים יותר. חברות מקורבות מחזקות את מעמדן, חסמי כניסה עולים (הונגריה שיאנית בקטגוריה זו), והתחרות נשחקת. ללא תחרות, הפריון - המשתנה החשוב ביותר לצמיחה ארוכת טווח - מתחיל להיתקע. לפי ה־OECD, אחרי 16 שנים של משטר אורבן, התוצר לנפש של הונגריה נמוך עדיין בכ־40% מהממוצע של החציון העליון של ה־OECD. הפער בין הונגריה ל־OECD בתוצר לשעת עבודה קרוב יותר ל־45%, כמעט ללא שינוי לעומת 2014.
אם עד 2005 קצב גידול הפריון של הונגריה היה המהיר ביותר במזרח אירופה אחרי צ'כיה, החל מ־2014 הוא הפך לאיטי ביותר בקבוצת הייחוס שלה. זוהי פגיעה מבנית ביכולת של הכלכלה לייצר ערך.
הבעיה החמורה יותר היא בריחת ההון האנושי. מספר העוזבים זינק מכ־7,000 בשנה ב־2010 לכ־35 אלף בשיא. מאז 2010 עזבו את המדינה כ־300 אלף הונגרים, כאשר לפי מחקרים של האיחוד האירופי, רובם בגילאי עבודה צעירים עם הטיה להשכלה גבוהה. בשורה התחתונה, למעלה מ־700 אלף הונגרים חיים מחוץ לה (מתוך 9.5 מיליון תושבים). הסיבות לכך ברורות: כאשר המערכת הכלכלית מפסיקה לתגמל כישורים, יצירתיות ויזמות, האנשים שמסוגלים לייצר ערך פשוט עוזבים. זהו מנגנון שמעמיק את המשבר: פחות הון אנושי מוביל לפחות חדשנות, פחות השקעות, ופחות צמיחה עתידית.
פגיעה במערכת הבריאות
רק בשלב האחרון של הידרדרות הכלכלה מגיעים המשתנים המוכרים יותר: אינפלציה, ריבית וגירעון. אלו הם התסמינים הגלויים של המחלה. הרחבה פיסקאלית אגרסיבית מתורגמת ללחצים אינפלציוניים, שמחייבים את הבנק המרכזי להגיב בהעלאות ריבית חדות. הריבית הגבוהה פוגעת עוד יותר בהשקעות, והמעגל נסגר. הגירעונות נשארים גבוהים, החוב מצטבר, והיציבות המאקרו־כלכלית מתערערת. אך שוב: אלו אינם הגורמים למשבר, כי אם התוצאה שלו.
הכשל הזה לא נעצר במאקרו. הוא חודר עמוק יותר, למקומות שבהם מדיניות כלכלית אמורה לעבוד: שירותים ציבוריים, ובראשם מערכת הבריאות. לפי ה־OECD, שיעור התמותה הניתנת למניעה בהונגריה גבוה ב־66% מהממוצע בארגון ופי 2.6 לעומת חמש המדינות השיאניות.
ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות בהונגריה נותנות תקווה לתיקון. ניצחונו הסוחף של מדיאר נתפס לא רק כמהפך פוליטי, אלא כאיתות לשווקים ולמוסדות האירופיים על אפשרות לשינוי כיוון. במשך שנים, חלקים משמעותיים מתקציבי הסיוע של האיחוד הוקפאו בשל שחיתות וחשש לפגיעה בשלטון החוק. שינוי פוליטי עשוי להחזיר מקור מימון קריטי להשקעות ציבוריות. אך גם כאן יש לסייג: כסף אירופי יכול להקל על הסימפטומים, אך לא לתקן את המנגנון שנשחק.
הונגריה איננה ישראל. האתגרים שונים בתכלית. אבל הכלכלה לא מכירה בחריגים: כאשר מוסדות נשחקים, התוצאה ידועה מראש. זה לא מתחיל בגירעון ולא נגמר באינפלציה, כי אם מתחיל בכללים מעוותים ומסתיים בקריסה של מנועי הצמיחה.
