הפיאודליזם החדש: איך אדם אחד שווה 274 מיליון דולר ביום?
חבילת השכר של טריליון דולר לעשור שאושרה לאלון מאסק איננה תוצר של שוק חופשי אלא סימפטום של מערכת כלכלית שקורסת תחת עצמה - עולם בו טייקוני טכנולוגיה הפכו לאדונים פיאודלים המושלים בממלכות דיגיטליות ומאיימים על הדמוקרטיה עצמה
חבילת השכר שאישרו 75% מבעלי המניות של טסלה לאלון מאסק בגובה טריליון דולר לעשור איננה עוד פרובוקציה, או שיגעון של קומץ קטן. לבטח זו לא סתם עוד גזירה של השוק החופשי - הרי אין תיאוריה שיכולה להצדיק שכר יומי של 274 מיליון דולר.
מדובר באירוע המתאר נאמנה את השיטה הכלכלית של ימינו. זו הצהרה על מערכת שאיבדה יכולת שליטה עצמית. 274 מיליון דולר (כדאי לכתוב את המספר כמה פעמים - אחרת, המוח האנושי אינו מסוגל להפנים) הם יותר ממה שמרוויחים יחד 70 מיליון אמריקאים (21% מהאמריקאים הכי עניים בארה"ב). מדובר גם בסכום העולה על התמ"ג השנתי של 174 מדינות בעולם (רק ל-19 מדינות בעולם תוצר העולה על הסכום הזה נכון ל-2024). כלומר, רוב מדינות העולם מייצרות פחות ממה שאדם אחד יקבל תמורת תפקיד אחד.
מאוד קשה יהיה לשכנע שמדובר ב"תמריץ למצוינות". הרבה יותר קל להראות שמדובר בסמל לאובדן פרופורציות, חוסר יכולת להתמקם ביקום, ולהבין באיזה עולם אנו חיים. נדמה כי הקפיטליזם המערבי עבר איזה נקודת אל־חזור, והפך למשהו אחר: מערכת שבמקום לתמרץ תחרות, מתגמלת שליטה. במקום לטפח חדשנות, מייצרת תלות או מלכים של ממש.
שליט דיגיטלי שנהנה מצבא של מתכנתים וחסינות
דו"ח שפורסם בינואר האחרון על ידי ה־World Economic Forum לקראת כינוס דאבוס מתאר את התופעה הזו בפרטי פרטים. המחברים שאינם חשודים בסוציאליזם מזהירים מפני "הכוח הבלתי־מרוסן של טייקוני הטכנולוגיה" ומדגישים כי "המקרה של אלון מאסק צריך לשמש קריאת השכמה לפוליטיקאים".
לפי הדו"ח, מאסק "תמך בקמפיין של טראמפ בסכום עתק של 270 מיליון דולר, ובכך קנה לעצמו גישה ישירה למוסדות השלטון האמריקאי" - תהליך שבסופו "טייקון אחד מחזיק בידיו לא רק כוח כלכלי ותקשורתי, אלא גם השפעה על ביטחון לאומי ומדיניות חוץ".
מה שבפורום הכלכלי העולמי לא הספיקו לכתוב, זה מה שקרה אחרי החיבור בין מאסק לטראמפ - הוא הרי מונה לשר שתפקידו היה לרסן את המגזר הציבורי כראות עיניו. הדו"ח הספיק לתאר כיצד מאסק, לצד שליטתו בטסלה, ב-SpaceX, בסטארלינק וב־X (לשעבר טוויטר), הצליח לרכז בידיו מנופים אסטרטגיים שבלעדיהם מדינות שלמות אינן מתפקדות.
הדו"ח מציין כדוגמה את השפעתו של מאסק על אוקראינה, שתלויה במערך הלוויינים שלו לצורך הגנה צבאית. "הוא הפך לגורם שלא ניתן לעקוף אותו, בעל השפעה ממשית על מהלך של מלחמות".
ואמנם, כך נראית הגרסה החדשה של עוצמה פוליטית: לא ריבונות מדינית אלא שליט דיגיטלי שנהנה מצבא של מתכנתים וחסינות של מי שהעולם תלוי בו יותר משהוא תלוי בעולם.
מאסק הוא דוגמה אחת: חמשת תאגידי הענק – גוגל, אמזון, מטא, מיקרוסופט ואפל – מחזיקים יחד שווי שוק של כמעט 12 טריליון אירו, שהם 11% מהתמ"ג העולמי כולו, ומפעילים לובי עולמי גדול יותר משל מגזרי הפיננסים והרכב גם יחד. וזה לא בגלל תושיה, יזמות או פיתוח טכנולוגי בלבד: "ההצלחה שלהם מבוססת על מודלים מונופוליסטיים המאפשרים להם לגבות מרווחים של 75% ולתרגם את כוחם הכלכלי להשפעה פוליטית ישירה", נכתב בדו"ח של הפורום - ארגון שמכנס בעיירה הפסטורלית השוויצרית את כל המנהיגים של העולם.
כאשר אדם אחד מרוויח 274 מיליון דולר ביום, השאלה איננה אם זה מוצדק – אלא אם זה בר־קיימא. האם יש מערכת חברתית, פוליטית או מוסרית שיכולה לשאת קונסטלציה שבה הבוס מרוויח 275 מיליון דולר ביום, והעובד מרוויח 275 דולר ביום? יחס 1 ל-מיליון
מכאן קצרה הדרך לניתוח שמציע הכלכלן היווני יאניס וארופאקיס, שטוען כי איננו חיים עוד בעידן קפיטליסטי במובן שאדם סמית ודוד ריקרדו עיצבו, אלא בעידן של טכנו־פיאודליזם. עולם שבו המוקד הכלכלי עבר מייצור ערך לשליטה בגישה. הקפיטליסט הישן מכר מוצרים ושירותים; האדון החדש מוכר גישה - לפלטפורמה, למידע, ללקוחות, לאלגוריתם וכמו פיאודל קדום, הוא גובה דמי חסות על עצם השימוש בקרקע הדיגיטלית שלו - ומי שמחזיק בה גם מחזיק בחיי התושבים שעליה.
נדמה כי האדון הטכנו-פיאודלי הוא אף חזק יותר מהפיאודליזם המקורי: מאסק קובע אילו מסרים ייראו מיליוני משתמשים, אילו נתיבים ייבנו על פני כדור הארץ, ואילו תקשורות צבאיות יעבדו או יושבתו. הוא מעצב ממשלות, משפיע על שווקים, ונוגע - תרתי משמע - בשמיים.
וכאשר זו המציאות, אין להתפלא שפופוליסט מתוחכם כמו זוהרן ממדאני זוכה ברוב סוחף וכובש את העיר שמסמנת בצורה הבולטת ביותר את הקדמה, הפיתוח הכלכלי והשגשוג. לא בכדי הוא התעקש להיקרא במהלך כל הקמפיין כ"סוציאליסט דמוקרט". הסוציאליזם שלו ממוקד באותם אדונים טכנו-פיאודלים שהוא מבקש למסות. השימוש במונח דמוקרטיה מתייחס לאופן שבו תיאר אותו שופט בית המשפט העליון האמריקאי לשעבר לואיס ברנדייס: "עלינו לבחור. או שתהיה לנו דמוקרטיה, או שיהיה לנו עושר מרוכז בידי מעטים - אבל לא נוכל שיהיו לנו שניהם".
אכן כבר ברור שהדמוקרטיות המערביות לא יודעות כיצד לעכל את אירוע "מאסק", והן פשוט חסרות אונים. בזמן שהפוליטיקאים נואמים על תחרות והוגנות, החברות הללו כותבות את הכללים בעצמן. אבל הרגולציה איטית, הממשלות מפולגות – והכסף לא.
כאשר אדם אחד מרוויח 274 מיליון דולר ביום, השאלה איננה אם זה מוצדק – אלא אם זה בכלל בר־קיימא. האם יש מערכת חברתית, פוליטית או מוסרית שיכולה לשאת קונסטלציה בה שבה הבוס מרוויח 275 מיליון דולר ביום והעובד מרוויח 275 דולר ביום? יחס 1 ל-מיליון. בטסלה, לפי הנתונים הרשמיים, השכר החציוני לעובד עומד על פחות מ־50 אלף דולר לשנה -פחות ממה שמאסק מרוויח בשלוש שניות. אין אדם בעולם ששווה 274 מיליון דולר ביום. יש רק עולם שמוכן לשלם את המחיר הזה. זו קריקטורה של קפיטליזם.
