פרשנות
קטאר גילתה את מחיר התלות בגז ומשנה את המודל הכלכלי
משבר הורמוז חתך ב־96% את משלוחי הגז הטבעי הנוזלי של המדינה המפרצית ומסכן את תוכניתה העתידית להרחבת כושר הייצור. הפתרון: זרוע השקעות חדשה שתשמש לבניית מנועי צמיחה חלופיים
במשך שני עשורים היה הגז הטבעי הנוזלי (LNG) מקור העוצמה של קטאר. הוא מילא את קופת המדינה, בנה את קרן העושר שלה והעניק לדוחא משקל בינלאומי החורג בהרבה מגודלה. השנה היתרון הזה הפך גם לנקודת התורפה המרכזית. השיבושים במצר הורמוז והפגיעה במתקני ראס לפאן חושפים בעיה אסטרטגית עמוקה ולפיה גם אחת המדינות העשירות בעולם אינה יכולה לנטרל את השלכות מיקומה הגיאוגרפי.
הפגיעה כבר ניכרת היטב בתקציב. ברבעון השני הסתכמו הכנסות המדינה בכ־7 מיליארד דולר לעומת 16.4 מיליארד דולר ברבעון המקביל ב־2025. ההוצאות הסתכמו ב־12.9 מיליארד דולר והגירעון הרבעוני הגיע לכ־5.8 מיליארד דולר, אחרי גירעון של כ־2.8 מיליארד דולר ברבעון הראשון. כלומר, בתוך חצי שנה הצטבר גירעון של 8.6 מיליארד דולר בעוד התקציב המקורי צפה גירעון של כ־6 מיליארד דולר לשנה כולה.
גם נתוני הצמיחה ממחישים עד כמה הפגיעה ממוקדת באנרגיה. התמ"ג הקטארי התכווץ ברבעון הראשון ב־7% לעומת השנה הקודמת, לאחר שהתוצר בענפי ההידרוקרבונים צנח ב־25.8%. מנגד, הכלכלה שאינה קשורה לנפט ולגז צמחה ב־3.5%. זהו אולי הנתון החשוב ביותר להבנת המצב הנוכחי של קטאר: היא לא נמצאת במשבר כלכלי רוחבי, כי אם במשבר קשה של מנוע ההכנסות המרכזי שלה.
הפגיעה ביצוא חריגה אף יותר. לפני המלחמה סיפקה קטאר כחמישית מה־LNG בעולם, אך בששת החודשים הראשונים של המלחמה צנחו המשלוחים בכ־96% עם אובדן הכנסות של כ־24 מיליארד דולר. גם החודש התנועה היתה דלה.
אבל הסיכון הגדול נמצא דווקא בעתיד. קטאר תכננה להעלות את כושר ייצור ה־LNG מ־77 מיליון טונות בשנה ל־142 מיליון עד סוף 2030. התוכנית הזאת אמורה היתה להיות מנוע ההכנסות הבא שלה. הפרויקט להרחבת שדה הגז הצפוני במעורבות חברות זרות מצריך השקעות של עשרות מיליארדי דולרים, וקטאר כבר החלה לחתום על הסכמי אספקת גז עם לקוחות זרים. כעת, לוח הזמנים מתחיל להיות מוטל בספק. סעד אל־כעבי, שר האנרגיה ומנכ"ל חברת הגז קטאר אנרג'י, הודיע שמערך הייצור הראשון אמור עדיין להתחיל לפעול בתחילת 2027, אך הציוד הדרוש לשלבים הבאים מתקשה להגיע בשל המשבר בהורמוז. שני מתקני LNG שנפגעו בראס לפאן, המייצגים כ־17% מיכולת הייצור הקטארית, צפויים לכשלוש שנות תיקון. וזה הסיכון המשמעותי לקטאר. היא מאבדת הכנסות השנה, אבל חמור יותר מבחינתה הוא הסיכון של דחייה אפשרית של הקפיצה הגדולה בהכנסות שעליה בנתה את העשור הבא.
ועדיין, מוקדם לדבר על איום על יציבותה הפיננסית. סוכנות S&P הותירה לקטאר דירוג AA עם תחזית יציבה והעריכה את הנכסים הפיננסיים נטו של הממשלה בכ־300 מיליארד דולר. בנוסף, עתודות המט"ח והנזילות במטבע חוץ של הבנק המרכזי עמדו בסוף אוגוסט על כ־72 מיליארד דולר. כלומר, לקטאר יש עדיין מאגר פיננסי אדיר המאפשר לה לספוג כמה שנים קשות. אך למרות כרית הביטחון, דוחא משנה התנהגות. החודש הוקמה Doha Investment, זרוע השקעות שתנהל את תיק ההשקעות המקומי של רשות ההשקעה הקטארית — קרן העושר הריבונית. זרוע זו תתמקד, בין השאר, בטכנולוגיה, תעשייה, שרשראות אספקה ובריאות. קטאר לא תפסיק אומנם לרכוש נכסים בלונדון, ניו יורק ופריז, אבל חלק גדול יותר מההון שנצבר בחו"ל ישמש לבניית מנועי צמיחה בתוך קטאר עצמה.
גם הדיפלומטיה מקבלת משמעות כלכלית חדשה. דוחא מקדמת רעיון למסגרת ביטחון אזורית שתכלול גם את איראן ותצמצם את הסיכון לעימותים החוסמים נתיבי סחר. בהינתן שיותר מ־90% מהיצוא של קטאר עוברים דרך הורמוז, הביטחון הימי הפך לחלק מהמדיניות הפיסקאלית.
למרות המכות שספגה, קטאר לא עומדת בפני קריסה. אבל המשבר חשף עובדה שהכסף לא יכול לפתור במהירות — אפשר לצבור מאות מיליארדי דולרים של נכסים בחו"ל ולהיות מעורבת בדיפלומטיה העולמית, אבל הגז צריך עדיין לצאת דרך מצר, שהתנועה בו איננה יציבה.
