זוכה פרס נובל לכלכלה: מחובר לישראל, והזהיר מפני נשק גרעיני פלסטיני
פרופסור יואל מוקיר הוא אחד מזוכי הפרס השנה, וזאת על תרומתו המחקרית בהבנת השאלה כיצד חדשנות מעוררת צמיחה; הוא התריע מפני השלכות ההפיכה המשטרית, ובראיון לכלכליסט אמר כי "בטווח הארוך יהיה הכרח להגיע להסדר עם הפלסטינים או שתהיה הריסה הדדית"
פרופסור יואל מוקיר, שנולד וגדל בישראל, זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2025 - כך פרסמה היום (ב') ועדת הפרס. מוקיר יקבל חצי מהפרס, כשאת החצי השני יחלקו הפרופסורים פיליפ אגיון ופיטר הוויט.
מוקיר מלמד כ-50 שנה באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבאילנוי, במחלקות לכלכלה ולהיסטוריה. הוא החל את לימודי האקדמיים באוניברסיטה העברית שבירושלים, ועד היום מחובר לקהילה האקדמית בישראל. במשך שנים רבות הוא לימד מפעם לפעם באוניברסיטת תל אביב, וגם כעת הוא מוגדר כעמית מחקר שלה.
מוקיר הוא היסטוריון כלכלי, וועדת הפרס הגדירה במשפט אחד את התרומה שבגינה הוא קיבל את הפרס במילים הבאות: "ההסבר שסיפק לחדשנות שמעודדת צמיחה". בהמשך, ועדת הפרס מציגה את אחת משאלות היסוד של תחום ההיסטוריה הכלכלית, והיא - "מה קרה לפני 200 שנה שהעביר את העולם מקיפאון כלכלי, לצמיחה עקבית?". התשובה הראשונית לפיה מדובר ב"טכנולוגיות חדשות והמצאות" איננה מספקת כי לאורך כל ההיסטוריה היו תגליות, וגם צריך להבין מה גרם לכך שפתאום החלו לפתוח יותר טכנולוגיות?
ההסבר של מוקיר לכך הוא שבשביל שטכנולוגיה תוביל לצמיחה לא מספיק שהיא תעבוד. לדבריו, "אנו צריכים להבין בצורה מדעית למה הטכנולוגיה עובדת. בהמצאות שקדמו למהפכה הטכנולוגית לא היו הסברים כאלו, ואם אין הבנה מדעית של הטכנולוגיה, קשה מאוד לשכפל את החדשנות הלאה". מוקיר גם הדגיש במחקריו כי בכדי שחדשנות תתבסס ותביא למעגל של צמיחה יש צורך ש"החברה תהיה פתוחה לרעיונות חדשים ולאפשר שינוי". מעבר לחידושיו המדעיים, מוקיר נחשב למורה מחונן, יש לו כ-40 דוקטרנטים, והקשר שלו עם תלמידיו נחשב לקרוב ומתמשך.
בהקשר הישראלי, מוקיר חתם על מכתבי הכלכלנים שהזהירו מפני ההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית שקודמה על ידי הממשלה בשנת 2023. בדומה להיסטוריונים כלכליים רבים. מוקיר נחשב לכלכלן אופטימי. ב-2014 הוא אמר בראיון לכלכליסט כי "בתור היסטוריון, התפקיד שלי להגיד, כן, העולם שאנחנו חיים בו באמת מחורבן, אבל בעבר היה גרוע יותר בכל דרך שניתן למדוד". אלא שכבר ב-2014 הוא סייג את האופטימיות שלו ואמר כי "היא טכנולוגית-כלכלית, אבל מבחינה פוליטית-מוסדית אני רואה עננים מאוד מאוד כהים".
בראיון שהעניק לכלכליסט עשור מאוחר יותר, במהלך מלחמת חרבות ברזל, מוקיר ניסח את הטענה בצורה ברורה יותר: "הבעיה היא שעם הקידמה הטכנולוגית לא באה קידמה מוסדית, לא הצלחנו ללמד את עצמנו איך להימנע ממלחמות".
באותו ראיון מוקיר תקף את אלו הסבורים שהמלחמות תורמות לאנושות דרך פיתוחים טכנולוגיים וגיבוש זהות לאומית. למרות שהראיון התקיים בתחילת המלחמה, הוא הצליח להביע אופטימיות זהירה ואמר כי "כרגע אף אחד לא רואה איך אפשר לבטל את העוינות, אבל בסופו של דבר יכול להיות שההיגיון והשכל והרצון הטוב יגברו על היצר התוקפני לכסח את הצד השני. יצר הנקמנות הוא הרסני, זה יצר שהתרבות האנושית צריכה ללמוד להתגבר עליו".
מוקיר הוסיף כי "בטווח הארוך יהיה הכרח להגיע להסדר, כי הפלסטינים יגיעו לנשק גרעיני, ואז או שנגיע להסדר או שתהיה הריסה הדדית". לגבי שיקום כלכלי ממלחמות, אמר מוקיר באותו ראיון כי "במאה ה-20 לקח למדינות 10-15 שנה להתאושש ממלחמה. כמעט כל מלחמה גוררת צמיחה מהירה של החוב הלאומי, ואחרי המלחמה משלמים על זה".
