בהולנד ובנורבגיה עובדים רק 27 שעות בשבוע. וכמה בישראל?
רק ב-48 מתוך 187 מדינות עובדים יותר מאשר בישראל, שנמצאת מתחת לממוצע העולמי. בהוטן היא המדינה שבה עובדים הכי הרבה עם 54.5 שעות, בעוד בתימן עובדים הכי מעט - רק 25.9 שעות בשבוע בממוצע
בהוטן היא המדינה שבה עובדים הכי הרבה, כך לפי נתונים שאספו ב-World Population Review. בדירוג, שפורסם באתר visualcapitalist, השתתפו 187 מדינות ברחבי העולם, והוא מתבסס על המספר הממוצע של שעות עבודה בשבוע בסקטורים רשמיים ולא רשמיים. כלומר, נלקחו בחשבון כלל העובדים, גם שכירים וגם עצמאים, ולא רק במשרה מלאה.
הממוצע העולמי נע סביב 38.7 שעות שבועיות. לפי הדירוג, מספר שעות העבודה הממוצע בשבוע בישראל עומד על 35, שמציב אותה במקום ה-139, מעט מתחת להונגריה עם 35.1 שעות וקירגיזסטן עם 35.2 שעות. לפי הנתונים שאספו, גברים בארץ עובדים 38.5 שעות בממוצע בשבוע, בעוד ממוצע השעות של הנשים עומד על 31.3. לפי ה-OECD, מספר שעות העבודה הממוצע בשנה עמד בישראל, נכון ל-2023, על 1,880 - המציבים אותה במקום השישי בקרב המדינות החברות בארגון (כשבמקום הראשון נמצאת המדינה עם מספר שעות העבודה הגבוה ביותר).
הנתונים חושפים פער רחב בין המדינות, כשבין המדינה עם מספר שעות העבודה הגבוהה ביותר לזו עם מספר השעות הנמוך ביותר מפרידות קרוב ל-30 שעות. כך, שבוע העבודה הממוצע בבהוטן, מדינה קטנה בהרי ההימלאיה, עומד על 54.5 שעות. כלומר גבוה ביותר מ-15 שעות מהממוצע העולמי, ומיתרגם לכמעט 11 שעות ביום. לעומת זאת, תימן מדורגת אחרונה עם 25.9 שעות שבועיות בלבד. לפניה מדורגות מדינות הנחשבות למדינות רווחה כמו הולנד (26.8 שעות) ונורבגיה (27.1 שעות). מדינות נוספות עם שבוע עבודה קצר כוללות את דנמרק ופינלנד, כל אחת עם 28.8 שעות עבודה בממוצע בשבוע.
בעוד שהנוכחות האירופית בולטת בתחתית הדירוג, הקצה העליון מורכב ממדינות מאסיה ואפריקה. כך, שנייה מדורגת סודן עם 50.8 שעות, לסוטו מדורגת שלישית עם 50.2 שעות ואחריה הרפובליקה של קונגו עם 48.7 שעות. איחוד האמירויות סוגרת את החמישייה הראשונה עם 48.4 שעות בממוצע.
ההבדל בשעות נובע מסיבות תרבותיות, אך גם מבניות. שבוע העבודה המורחב באפריקה ובדרום מזרח אסיה משקף לרוב תעשיות עתירות עבודה, פחות משרות חלקיות ורשתות ביטחון חברתיות קטנות יותר – אלו הם גורמים שמובילים ליותר שעות הן עבור שכירים והן עבור עצמאים. כך, בבהוטן מרבית כוח העבודה עוסק בחקלאות, בנייה ובמסחר מצומצם - תעשיות הדורשות עבודה פיזית ברובן, ולרוב אין עליהן את הפיקוח על שעות העבודה.
לעומת זאת, שבוע העבודה המקוצר במדינות רבות באירופה אינו תוצאה של עצלנות אינהרנטית, אלא של יעילות כלכלית, ומצביע על פיריון עבודה גבוה, שיעור אוטומציה גבוה וחוקי הגנה נדיבים על העובדים, כולל שכר גבוה. לעיתים קרובות יש התאמה בין שעות עבודה קצרות יותר ואיכות חיים גבוהה יותר. במילים אחרות, במדינות הללו מייצרות יותר בפחות זמן. המסקנה מהממצאים היא שלעתים קרובות דווקא האנשים שעובדים הכי קשה הם אלה שמרוויחים הכי פחות.
ארה"ב מדורגת באמצע עם שבוע עבודה ממוצע של 36.1 שעות, מעט מתחת לממוצע העולמי, אך מעל מדינות מפותחות גדולות אחרות, ביניהן קנדה עם 32.3 שעות, בריטניה עם 31 שעות וצרפת עם 30.8 שעות. ארה"ב אמנם נהנית מפירות העבודה ההיברידית והחשיבות של איזון עם החיים הפרטיים, אך עדיין סובלת מבעיות הקשורות לעליית כלכלת החלטורה, בעיות בהתאגדות והצורך במספר עבודות צדיות להשלמת ההכנסה.
