ניתוח
מטבע קורס וזעם חברתי: המלחמה תעמיק את השבר הכלכלי באיראן
עוד לפני שישראל שיגרה את הטיל הראשון לעבר טהראן, הסנקציות האמריקאיות בשילוב שחיתות שלטונית החלישו את הריאל והרחיבו את מעגלי העוני. אחרי התכנסות זמנית סביב הדגל, הציבור האיראני נערך לחידוש המחאות נגד שחיקת השכר
ההשלכות של המערכה בין איראן לבין ישראל צפויות להיות משמעותיות עבור המשק האיראני והאזרח הפשוט, זאת לאחר שאיראן נכנסה למלחמה כשהיא כבר שקועה במשבר כלכלי עמוק. שנים של סנקציות מערביות, ניהול כושל ושחיתות הביאו לאינפלציה שנתית מתמשכת של מעל 30% מאז 2018, דבר שהחליש משמעותית את כוח הקנייה של הצרכנים והרחיב את מעגלי העוני. המטבע האיראני (ריאל) איבד מעל 90% מערכו מול הדולר מאז חידוש הסנקציות האמריקאיות לפני כשבע שנים והוא נע כיום סביב הרף הפסיכולוגי של 1 מיליון לדולר. עוד לפני שישראל שיגרה את הטיל הראשון לעבר טהראן, הכלכלה האיראנית ניצבה על סף קיפאון — קרן המטבע הבינלאומית חזתה צמיחה זעומה של 0.3% בלבד השנה לעומת כ־3.5% ב־2024 — בעוד התשתיות סבלו מהזנחה וממחסור בהשקעות.
האזרח האיראני הממוצע חווה פגיעה דרמטית ברמת החיים בטרם החל העימות, לאחר שהשילוב של אינפלציה גבוהה ומטבע מרוסק הביא לשחיקה ניכרת בשכר הריאלי. בתחילת 2025 עמד שכר המינימום על כ־120 דולר בחודש — סכום שאינו מספיק למחיה בסיסית.
מבצע גירוש פליטים
בחודשים שלפני המערכה נרשמה מתיחות חברתית גוברת. איראן חוותה גל שביתות והפגנות בשל המצב הכלכלי. כך, שביתת נהגי המשאיות שהחלה במאי האחרון התפשטה לכ־150 ערים, במחאה על מחירי הדלק המאמירים, תעריפי הובלה קפואים וביטוח בלתי מספק. השביתה, אחת הגדולות בשנים האחרונות, איימה לשתק את שרשראות האספקה במדינה והמחישה את פגיעות הכלכלה, עוד לפני פרוץ האש.
אף שהעימות הצבאי היה קצר יחסית, הוא הנחית מכה קשה על כלכלת איראן ונראה שגם השלטונות מבינים זאת היטב. האינדיקציה הטובה ביותר היא שיום אחרי הפסקת האש החלו השלטונות במבצע גירוש הפליטים האפגאנים הגדול זה שנים, כאשר רק ביום חמישי האחרון גורשו 30 אלף. המשבר הכלכלי מגביר את הלחץ הציבורי המופעל על הממשלה לטפל בבעיות פנימיות, כאשר גירוש מהגרים בלתי חוקיים נתפס כאמצעי להפחתת העומס על המשק והמערכות החברתיות.
במהלך המלחמה נפגעו תשתיות האנרגיה של איראן, אף כי מידת הנזק עדיין לא ברורה. שדה הגז הענק פארס הדרומי הותקף על ידי ישראל וחלק מהתפוקה נעצרה, כאשר לפי כמה דיווחים מדובר על עצירה של 80% מהתפוקה. מעבר לכך, ישראל תקפה מתקני נפט וזיקוק סמוכים לטהראן, כאשר גם במקרה זה השלטונות אינם חושפים את מידת הנזק לייצור. במקביל דווח כי עובדים נטשו מתקני אנרגיה מרכזיים מחשש להפצצות, מה ששיבש עוד יותר את הייצור. נזק פיזי רחב לתשתיות האנרגיה ככל הנראה נמנע, אך הפחד מפני שיתוק הספיק כדי לצמצם את התפוקה ולערער את ביטחון עובדי המגזר. עד כמה ההשפעה תהיה ארוכה, קשה עדיין לקבוע.
הבורסה האיראנית הושבתה
ספקות פחותים קיימים לגבי השפעת המלחמה על היציבות המאקרו־כלכלית. הבורסה האיראנית הושבתה זמנית בשל אי־הוודאות והפאניקה. הריאל, שהיה במגמת התייצבות בחודשים שקדמו למתקפה, צנח עוד יותר עם תחילת ההפצצות. בשוק השחור דווח על צניחה של כ־18% בערך המטבע עם פרוץ המלחמה, זאת לפני שהממשלה התערבה לבלימת ההידרדרות באמצעות צעדי חירום שכללו, בין השאר, החמרת פיקוח על ההון והזרמת מט"ח לשוק. נכון לסוף השבוע האחרון, שער הדולר בשוק השחור האיראני עמד על כ־840 אלף ריאל לדולר, אך למרות ההתייצבות הזמנית, מומחים מעריכים שהריאל ימשיך להיחלש משמעותית מה שיביא להמשך סחרור אינפלציוני.
פגיעה בתפוקת האנרגיה, שיבושי סחר ואי־ודאות כללית — כל אלה מזמנים לחץ אינפלציוני נוסף. הבנק המרכזי האיראני נמצא בדילמה: מצד אחד, גיוס המשאבים למאמץ המלחמתי חייב את הממשלה להדפיס כסף או לנצל יתרות מט"ח, צעדים שמלבים אינפלציה; מצד שני, כדי למנוע קריסה מוחלטת של הריאל, הרשויות נאלצו "לשרוף" מטבע זר ולהשית בקרות הון קפדניות. באמצעים אלו נמנע בינתיים אירוע חמור דוגמת היפר־אינפלציה או תרחיש של ריצה אל הבנק, אבל האיזון נותר שברירי ועלול להיות מופר בכל רגע. המגבלות הנוקשות שעליהן הכריז המשטר בנושא משיכה והמרת כספים מרמזות כי הבנקים נמצאים במצוקת נזילות. ללא פיקוח הון הדוק, היו הבנקים האיראניים קרובים לקריסה בשל משיכות יתר וצניחת השווי הריאלי של נכסיהם. אמון הציבור בבנקים כבר מזמן נשחק קשות, וככל שהמשבר יימשך, הסיכון לקריסת מגזר הבנקאות יגדל.
הלחימה התרחשה בעת שמגזר ההובלה האיראני כבר היה, כאמור, בשיתוק חלקי בשל שביתת נהגי המשאיות. התקיפות האוויריות והחשש לביטחון בכבישים החמירו עוד יותר את המצב. מגזר התחבורה הוגדר על ידי כלכלנים כחבול במיוחד, כאשר השילוב של שביתת הנהגים והתלקחות הקרבות יצר צווארי בקבוק חמורים באספקת סחורות ודלק לערים ברחבי איראן. התוצאה: מחסור נקודתי במוצרים ועלייה חדה נוספת במחירי הסחורות. אף שהממשלה איימה בהטלת עונשים על סוחרים שיעלו מחירים באופן מופרז, צעדים אדמיניסטרטיביים כאלה נתפסים כחסרי שיניים מול כוחות השוק.
המלחמה אומנם כינסה באופן זמני חלק מהציבור סביב הדגל, אך היא לא פתרה את שורשי התסכול הכלכלי. נהגי המשאיות ושובתים אחרים לא קיבלו מענה אמיתי, והמחאות צפויות להתעצם. כבר סמוך להפסקת האש חזרו ועלו קריאות ברשתות החברתיות לחדש את השביתות שנדחו עקב מצב החירום. מלבד נהגי המשאיות, מגזרים נוספים מאותתים על אי־שקט: פועלי הנפט והגז, שמחו בשנה האחרונה על תנאי העסקה קשים והלנות שכר, מורים ומרצים שהתריעו על שחיקות שכר חמורות, וגמלאים שדרשו העלאת קצבאות. השלטונות מגיבים בצעדי דיכוי, פיטורי פעילים והגברת הלחץ הביטחוני, אך צעדים אלו רק מלבים את הזעם. ההערכה הרווחת היא, שאם המצוקה הכלכלית תחריף, תרחיש סביר בהינתן נזקי המלחמה, איראן צפויה להתמודד עם גל חדש של תסיסה ואולי אף התפרצויות אלימות. גל מחאה נרחב בדומה להפגנות הדלק של 2019 ואף חמור מכך, איננו תרחיש מופרך.
נראה שהמלחמה צפויה להגביר את בריחת האוכלוסייה וההון, זאת לאחר שבימי המלחמה נרשמה בריחה של תושבי ערים מובילות, בראשן טהראן, תבריז ואספהאן, לאזורים בטוחים יותר, מה שהוביל לעצירת עסקים. במקביל, נרשמו דיווחים על איראנים, בעיקר בעלי אמצעים, שחוצים גבולות למדינות שכנות. אף כי במהלך ימי הלחימה עצמם לא תועד גל פליטים, נרשם גידול מסוים במספר האיראנים שעברו לטורקיה, אזרבייג'ן או מדינות אחרות באזור. המגמה הזו מצביעה על האצה אפשרית של בריחות מוחות והון, תהליך שהחל עוד לפני העימות. כל עוד יושתו הגבלות על תנועות הון, היציאה מהמדינה היא דרך לעקוף אותן, ואם יוקל הפיקוח, שער הריאל צפוי לצלול עוד יותר.
איראן שאחרי המלחמה ניצבת בפני מציאות כלכלית עגומה ומורכבת שהאיצה מגמות שכבר פעלו מתחת לפני השטח. עתידה הכלכלי תלוי כעת בשילוב של כמה גורמים: החלטות המשטר האם להמשיך ולדבוק בכלכלת התנגדות, הלחץ מהרחוב וגישת המעצמות כלפי טהראן. דבר אחד ברור: האזרח האיראני הפשוט ימשיך לשלם את המחיר.
