מעשה בחמישה חלקים: אבי בן שושן ותמר איזנברג משלבים חומר וטכנולוגיה
פרויקט חדש שייחשף ביריד צבע טרי משתמש רק ב־5 תבניות כדי להרכיב מגוון אינסופי של יצירות קרמיות
הפרויקט המשותף של המעצבים אבי בן שושן ותמר איזנברג שייחשף בראשונה ביריד צבע טרי, אשר יתקיים השנה ב־29-24 ביוני, אולי מציע מערכת תבניות מודולריות ליציקה קרמית, אבל מערער על המודל התעשייתי הרווי ומעניק פרשנות חדשה לשיטות ייצור קרמיות. השפה הצורנית אחידה, חוזרת על עצמה, כי האובייקטים מורכבים מחמש צורות בסיסיות, אבל האפשרויות הן אינסופיות. "תיאורטית אנחנו יכולים לייצר כוס או אגרטל קטן, קובייה של 20 על 20 או מטר וחצי על מטר וחצי ואם נרצה – גם בניין", אומר בן שושן. "זה דיאלוג מעניין בין מה שאנחנו מעצבים וחושבים על צורה לבין סכמה של אובייקט. כלומר, אם נרצה לייצר מהתבניות אובייקט שיהיה גוף תאורה, האפשרויות שלנו הן בגבולות מה שהשפה של התבניות נותנת לנו. השפה של המוצר קיימת בסכמה, וחוץ מזה הכל יכול להשתנות - הסקייל, השימוש, הצבע, הגימור", מוסיפה איזנברג.
איזנברג, המתמחה באובייקטים וגופי תאורה וחוקרת יחסים בין חומר, אור ומבנה, ובן שושן שפיתח במותג שלו ABS Objects שפה עיצובית מדויקת המבוססת על מוטיבים תרבותיים חזותיים מקומיים - יצרו יחד סדרת פריטים ססגוניים, בהם גופי תאורה, אגרטלים, מראות ופסלים. הפרויקט שלהם Plaid זכה בפרס צבי ימיני לעיצוב, והוא מאפשר יצירת מגוון רחב של צורות תלת־ממדיות ללא הגבלה של גודל, נפח או צורה, בשפה אסתטית מקורית ומעניינת. הם למדו עיצוב תעשייתי בשנקר, שם הכירו, ולפני כשנתיים החלו לעבוד יחד. הפרויקט צבר תאוצה כשהתקבלו לרזידנסי באיטליה בקיץ שעבר. "חקרנו תבניות מודולריות שכל פעם שמרכיבים אותן יוצא משהו אחר", אומר בן שושן. "יש בפרויקט הזה משהו אינסופי, ואנחנו ממשיכים ללמוד".
ביריד צבע טרי הם מציעים 20 וריאציות של אובייקטים שונים. איזנברג מסבירה: "המגבלה שלנו כרגע היא הסטודיו ומה שיש בו, למשל הגודל של התנור מאפשר לנו לייצר בסקייל קטן ובינוני. אבל עקרונית השיטה יכולה לעבוד על סקיילים גדולים. אני פחות חושבת על עיצוב צורני כי אני אוהבת לחשוב מתוך המגבלות של הטכנולוגיה והשיטה. בגלל זה הפרויקט מתאים לשנינו, לא להתמקד בדבר אחד ספציפי. דווקא המגבלות הטכניות אפשרו לנו לעצב אובייקטים ייחודיים".
תהליך העבודה שלהם מתחיל בהחלטה על האובייקט ואז הם מרכיבים תבנית כמו פאזל, יוצקים לתוכה חומר קרמי, מפרקים את התבנית וניגשים למלאכת הצביעה. לדברי איזנברג, "לכאורה ליצור במרחב הזה זו מגבלה, אבל יש אינסוף אפשרויות שבהן העין העיצובית שלי ושל אבי באה לידי ביטוי. התוצר הסופי נראה כמו משהו שעשינו שנינו. כשאנחנו יודעים מה השפה, הדיאלוג בינינו כמעצבים מאפשר מרחב פעולה".
