משה גפני

משה גפני הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כחבר כנסת מטעם דגל התורה במסגרת רשימת יהדות התורה. הוא נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988 (למעט הפסקה בין 2003–2005) ומאז שירת במספר קדנציות. גפני כיהן במספר תפקידים מרכזיים, בהם יו"ר ועדת הכספים של הכנסת.
הקריירה הפוליטית של משה גפני
גפני נבחר לראשונה לכנסת ה-12 מטעם דגל התורה. במהלך כהונתו היה חבר בוועדת הכנסת ובוועדת העבודה והרווחה. בשנת 1990 מונה לסגן שר הדתות, אך פרש מהתפקיד בעקבות חילוקי דעות פוליטיים.
בהמשך כהונתו בכנסת, שימש כחבר בוועדות נוספות והתמקד בנושאים הקשורים לכלכלה, חינוך חרדי, רווחה ואיכות הסביבה. במהלך כהונתו הוביל מהלכים חקיקתיים בתחומים אלו.
משה גפני כיו"ר ועדת הכספים
גפני כיהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת בכנסות ה-18, ה-20, ה-23 וה-25. במסגרת תפקידו, היה אחראי על אישור תקציב המדינה, חלוקת תקציבים, פיקוח על מדיניות כלכלית ורגולציה. ועדת הכספים דנה בתקציבים המוקצים למשרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים נוספים.
במהלך כהונתו, עסק בנושאים כגון העלאת הריבית במשק, תקצוב מוסדות חינוך, והגדלת תקציבים למגזרים שונים. כמו כן, הוביל מהלכים הנוגעים למדיניות המס במדינה.
עמדות והשפעה פוליטית
גפני מייצג את מפלגת דגל התורה ופועל במסגרת יהדות התורה. לאורך השנים היה מעורב בחקיקה הקשורה לנושאי דת ומדינה, כלכלה וחינוך. במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הכספים, ניהל דיונים בנוגע למדיניות תקציבית והשלכותיה על קבוצות אוכלוסייה שונות.
רפורמות כלכליות שגפני הוביל
במהלך כהונתו בוועדת הכספים, משה גפני היה מעורב בקידום מספר רפורמות כלכליות והשפיע על קביעת סדרי העדיפויות התקציביים של המדינה. הוא פעל לשינוי מדיניות המיסוי על מוצרי יסוד, במטרה להפחית את הנטל על האוכלוסיות החלשות. כמו כן, הוא קידם חוקים להגדלת התקצוב עבור עסקים קטנים ובינוניים, בטענה כי הם מהווים מנוע צמיחה מרכזי לכלכלה הישראלית.
אחד המהלכים הבולטים בהם היה שותף כלל את ההתנגדות להעלאת מס הקנייה על רכב חשמלי, בטענה כי הצעד יפגע בהנגשת התחבורה החשמלית לציבור הרחב. בנוסף, גפני הוביל דיונים בנושא הפחתת הרגולציה על מוסדות פיננסיים קטנים, במטרה להקל על נגישות האשראי למגזרים שונים.
ביקורת
לאורך כהונתו, משה גפני ספג ביקורת ממספר גורמים פוליטיים וכלכליים. מבקריו טוענים כי הוא מקדם מדיניות תקציבית מוטה לטובת המגזר החרדי, תוך הפניית תקציבים משמעותיים למוסדות חינוך חרדיים ולישיבות. בנוסף, היו שהביעו הסתייגות מהתנגדותו לרפורמות כלכליות מסוימות, בטענה שהן נדרשות לשיפור הכלכלה הישראלית.

משה גפני הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כחבר כנסת מטעם דגל התורה במסגרת רשימת יהדות התורה. הוא נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988 (למעט הפסקה בין 2003–2005) ומאז שירת במספר קדנציות. גפני כיהן במספר תפקידים מרכזיים, בהם יו"ר ועדת הכספים של הכנסת.
הקריירה הפוליטית של משה גפני
גפני נבחר לראשונה לכנסת ה-12 מטעם דגל התורה. במהלך כהונתו היה חבר בוועדת הכנסת ובוועדת העבודה והרווחה. בשנת 1990 מונה לסגן שר הדתות, אך פרש מהתפקיד בעקבות חילוקי דעות פוליטיים.
בהמשך כהונתו בכנסת, שימש כחבר בוועדות נוספות והתמקד בנושאים הקשורים לכלכלה, חינוך חרדי, רווחה ואיכות הסביבה. במהלך כהונתו הוביל מהלכים חקיקתיים בתחומים אלו.
משה גפני כיו"ר ועדת הכספים
גפני כיהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת בכנסות ה-18, ה-20, ה-23 וה-25. במסגרת תפקידו, היה אחראי על אישור תקציב המדינה, חלוקת תקציבים, פיקוח על מדיניות כלכלית ורגולציה. ועדת הכספים דנה בתקציבים המוקצים למשרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים נוספים.
במהלך כהונתו, עסק בנושאים כגון העלאת הריבית במשק, תקצוב מוסדות חינוך, והגדלת תקציבים למגזרים שונים. כמו כן, הוביל מהלכים הנוגעים למדיניות המס במדינה.
עמדות והשפעה פוליטית
גפני מייצג את מפלגת דגל התורה ופועל במסגרת יהדות התורה. לאורך השנים היה מעורב בחקיקה הקשורה לנושאי דת ומדינה, כלכלה וחינוך. במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הכספים, ניהל דיונים בנוגע למדיניות תקציבית והשלכותיה על קבוצות אוכלוסייה שונות.
רפורמות כלכליות שגפני הוביל
במהלך כהונתו בוועדת הכספים, משה גפני היה מעורב בקידום מספר רפורמות כלכליות והשפיע על קביעת סדרי העדיפויות התקציביים של המדינה. הוא פעל לשינוי מדיניות המיסוי על מוצרי יסוד, במטרה להפחית את הנטל על האוכלוסיות החלשות. כמו כן, הוא קידם חוקים להגדלת התקצוב עבור עסקים קטנים ובינוניים, בטענה כי הם מהווים מנוע צמיחה מרכזי לכלכלה הישראלית.
אחד המהלכים הבולטים בהם היה שותף כלל את ההתנגדות להעלאת מס הקנייה על רכב חשמלי, בטענה כי הצעד יפגע בהנגשת התחבורה החשמלית לציבור הרחב. בנוסף, גפני הוביל דיונים בנושא הפחתת הרגולציה על מוסדות פיננסיים קטנים, במטרה להקל על נגישות האשראי למגזרים שונים.
ביקורת
לאורך כהונתו, משה גפני ספג ביקורת ממספר גורמים פוליטיים וכלכליים. מבקריו טוענים כי הוא מקדם מדיניות תקציבית מוטה לטובת המגזר החרדי, תוך הפניית תקציבים משמעותיים למוסדות חינוך חרדיים ולישיבות. בנוסף, היו שהביעו הסתייגות מהתנגדותו לרפורמות כלכליות מסוימות, בטענה שהן נדרשות לשיפור הכלכלה הישראלית.