סגור
חיפוש

פרשנות
האסון במירון: דוקטור משה ומיסטר גפני

גפני ראוי לשבח על שהתריע בעבר על המצב במירון. עם זאת, הנרטיב המיתמם שלו תלוש מהמציאות וקשה שלא לראות בו הטעיה

ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הוא ותיק חברי הכנסת, והרהוט מבין ראשי המפלגות החרדיות. הוא מכהן שנים ארוכות כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, מצטיין בבריתות פוליטיות וידוע ביכולתו לקבל את מבוקשו כשפקידי האוצר נזקקים לאצבעותיהם של חברי ועדת הכספים. על רקע כל אלה מרתק היה לצפות בראיונות שהעניק גפני לכלי התקשורת שלשום בעקבות האסון בהר מירון, שהתחברו לנאומו אתמול במליאה. לתפיסתו, האסון הוא תוצר של סירוב ממשלות ישראל להקצות 200 מיליון שקל לשדרוג התשתיות בהר (לדבריו, סכומים קטנים יותר של 10-6 מיליון שקל שהוקצו הזיקו יותר משהועילו) ושל העובדה שהמדינה לא לקחה בעלות על המתחם (אף שניסיון כזה כשל בשל סירובם של ההקדשים הדתיים שמחזיקים באתר).
גפני סיכם את דבריו בכך ש״אם האירוע היה מיועד לציבור החילוני, המדינה היתה משקיעה את הכסף" ו״אם בסוף היו נותנים לי את הכסף, היו אומרים שהחרדים סחטו 200 מיליון שקל".
לחרדים כוח פוליטי כמעט בלתי מוגבל
גפני אכן ראוי לתשבחות על כך שהיה הח"כ החרדי "המוטרד ביותר" ממצב הבטיחות בהר מירון והתריע על המצב שם בעבר. עם זאת, הנרטיב המיתמם שהוא בונה כל כך תלוש מהמציאות עד שקשה שלא לראות בו הטעיה. גפני מתעלם מהעובדה שכוחם הפוליטי של החרדים מאז 2009 (למעט שנתיים שבהן ישבו באופוזיציה) היה כמעט בלתי מוגבל.

1 צפייה בגלריה
יו"ר ועדת הכספים משה גפני 19.7.20
יו"ר ועדת הכספים משה גפני 19.7.20
יו"ר ועדת הכספים משה גפני
(צילומים: אלכס קולומויסקי)
רק באחרונה, כפי שפורסם ב"כלכליסט", הגיע גפני להסכמה עם שר האוצר ישראל כץ (הליכוד) על כך שתקציב הישיבות והכוללים לא ייפגע בשל התקציב ההמשכי. מדובר בצעד שעלותו מוערכת בין 200 ל־300 מיליון שקל. באוגוסט האחרון הצליח גפני להביא לכך שהמענק לכל אזרח שחילקה הממשלה בגין משבר הקורונה יוגדל כך שיתקבל גם עבור הילד הרביעי והלאה, וייטיב עם המגזר החרדי - מהלך המוערך בכ־100 מיליון שקל.
מבחן ההסכמים הקואליציוניים
אך המבחן הטוב ביותר לכוונותיה האמיתיות של מפלגה הוא מבחן ההסכמים הקואליציוניים, שמשקפים את הנושאים שניצבים בחזית סדר העדיפויות של החתומים: בשלושת ההסכמים האחרונים מירון לא הוזכר מכיוונה של יהדות התורה, בניגוד לנושאים רבים אחרים.
כך לדוגמה ב־2009 הוכנס סעיף הקובע כי בעת איחוד רשויות לא ייפגע שכרו של רב העיר שמינויו הסתיים עקב האיחוד. כך שורת סעיפים שמוודאים את גובה תקציב המוסדות התורניים, מימון ההסעות בחינוך העצמאי, ובאופן כללי מאפשרים לחינוך החרדי ליהנות מתקציב חינוך זהה לחלוטין לזה של החינוך הממלכתי – מינוס פיקוח ולימודי ליבה. באחד ההסכמים הוכנס סעיף המבקש להסדיר את הטיפול בעצמות מתים במהלך חפירות ארכיאולוגיות. ב־2015 דאגו חברי הכנסת (סעיף 43 להסכם) להגברת האבטחה בהר הזיתים בשל התרבות מקרי ונדליזם. הם גם הוטרדו מן הטענות בדבר התרחבות היקף הפעילות המיסיונרית. בסעיף 50 הם דאגו לכך שיישמר הסטטוס קוו בענייני כשרות, שם מכובס לשמירת המונופול של הרבנות.
הח"כים החרדים יכלו לדפוק על השולחן ולדרוש כי עניין מירון יוסדר בהקדם ובשונה ממה שגפני מציג, הוא מעולם לא חשש מן הביקורת הציבורית שתציג אותו כסחטן, ומעולם הוא לא נזקק להסכמת התקשורת ולעידודה כדי להוביל מהלכים בעלי השלכה תקציבית. מבין ראשי המפלגות החרדיות, ייתכן שגפני הוא זה שנושא באחריות הפחותה מכולם, ובוודאי שאין הוא נושא באשמה, אך עם זאת, גלגול העיניים וההיתממות פתטיים במקרה הטוב, וציניים במקרה שלפנינו.