פיטר רוט: "אני עם נטע 19 שנה ועדיין חושק בה"
פיטר רוט גאה ביכולת להתפרנס ממוזיקה ושמח שהנוער גילה את המוזיקה שלו ושל מוניקה סקס. הוא שונא לטוס ואוהב את השגרה שלו בבית עם אשתו השחקנית נטע גרטי, הילדים ועץ המנגו בחצר, מתגעגע לאריק איינשטיין ומודה שלוח הזמנים שלו נקבע לפי המשחקים של מכבי
פיטר רוט
גיל:
51
מקום מגורים:
תל אביב
מצב משפחתי:
נשוי לשחקנית נטע גרטי + 2 זמר, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי. חבר להקת מוניקה סקס. הפיק שירים לאמנים רבים בהם קורין אלאל, אריק איינשטיין, מאור כהן וברי סחרוף. לאחרונה יצא אלבומו "50". יופיע ב-7 בינואר בגרציא בקיבוץ העוגן
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית ברמת החייל. אני מבסוט ואוהב את החיים פה. יש לי פה אולפנון במרתף, לא מסחרי אבל את השירים שלי אני מקליט פה. יש עץ מנגו נחמד בחצר שכרגע אני מביט בו וכל שנה אני חושב לעצמי מה אני יכול לעשות כדי שיהיו יותר מנגואים על העץ מבשנה שעברה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית. נטע (גרטי, בת הזוג – מנ"ש) קנתה לי מכונת נספרסו ליום ההולדת. אני שותה עם חלב עם שקדים. פעם פעמים בשבוע אני קופץ לארקפה השכונתי ושותה שם את ההפוך על שקדים שלי".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"לא שותה אלכוהול אבל הייתי שותה כוס תה עם אריק איינשטיין שכל כך חסר לי. היתה לי הזכות לעבוד איתו ולהכיר אותו כבן אדם, היינו בקשר טלפוני גם אחרי שהפסקנו לעבוד יחד, ואין כמו השיחות שלנו אחרי משחקי כדורגל. דווקא בתקופה האחרונה הקבוצה שלו - הפועל תל אביב, מככבת בכדורסל ובכדורגל אחרי תקופה אפלה. הקבוצה שלי היא מכבי תל אביב. הייתי עושה איתו צפייה משותפת באיזה דרבי, כי המצב בארץ היה בטוח מחרפן אותו".
על מה אתה עובד עכשיו?
"יצא לי אלבום חדש – '50', זה משהו שלא קורה אצלי בתכיפות, אני מוציא אלבום פעם בעשור בערך. יש הופעות סביב האלבום, המופע הקרוב ב־7 בינואר בגרציא בקיבוץ העוגן. עם מוניקה (סקס, שם הוא הגיטריסט – מנ"ש) אנחנו לפני סיבוב חורף (16 בינואר בבארבי בתל אביב – מנ"ש). בדיוק ציינו 30 לאלבום הבכורה 'פצעים ונשיקות'. היה סיבוב קיץ כיפי, הנוער גילה אותנו וזה כיף כי יש מלא בני נוער בגיל של הבת שלי בהופעות. אנחנו תמיד בשטח, אלטרנטיבה למי שמחפש לשמוע רוק, זה לא קורה הרבה היום אצל הדור הצעיר. למרות שבימים אלה אני מפיק אלבום ללהקה צעירה של בני 20 – 'קורדרוי' – והם פצצה, ואני תולה בהם תקווה שימשיכו לשאת את לפיד הרוק בישראל".
מה השריטה שלך?
"הכדורגל. רוב האמנים אוהדי הפועל ואני יצאתי מכבי. הכל בגלל דוד שלי זילי שלקח אותי למשחק של מכבי בשנת 84' ומאז אני אוהד מכבי, וכולם יודעים שקבוצה לא מחליפים אף פעם. אני מנוי לבלומפילד ונוסע לפעמים למשחקי חוץ ומתנהל לפי זה. לפעמים אני מאחורי הקלעים דבוק לטלוויזיה לפני שאני עולה לבמה. גם הפקתי את שיר האליפות שחנן בן ארי שר לפני כמה שנים וביומולדת 50 שמו את התמונה שלי בבלומפילד באמצע המחצית".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כשהייתי בן 15 אבא שלי פאול אמר לי 'זה שאתה מנגן הכל טוב ויפה אבל כדאי מאוד שגם תשיר'. אז לא ממש ייחסתי לזה חשיבות, כל מה שעניין אותי זה להיות הנגן הכי טוב. לימים כשהתחלתי לשיר, נורא התביישתי ולקח לי זמן להשתחרר. יזהר אשדות נתן לי את הדחיפה להקליט שירים שלי, אבל מה שאבא שלי אמר לי היה הטיפ הכי טוב שהוא יכול היה לתת לי בחיים. אבא שלי היה בסיסט בלהקת פיקוד צפון ואחרי זה ניגן עם חוה אלברשטיין ויוסי בנאי, אבל פרש מוקדם".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"אני לא אוהב לטוס, אני לא מפחד אבל אני מונע כמה שאני יכול את הטיסות, ולכן הייתי שמח אם היה לי הכושר להשתגר ממקום למקום במצמוץ. זה עולה לי בבריאות לטוס. אנשים נורא רוצים לנסוע וזה טבעי, אבל אני לא, אני מת על הבית שלי, טובה לי השגרה".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אני עם נטע 19 שנה ועדיין חושק בה. כנער מתבגר הייתי מאוהב בקים בייסינג'ר שהיתה מבחינתי כליל השלמות. סוף שנות ה־80, הסרט '9 וחצי שבועות של שכרון חושים' ולי היה פוסטר שלה בחדר".
למי אתה מתגעגע?
"לסבתא סוזי, אמא של אבא, שגידלה אותי כשהייתי ילד. היא מאוד משמעותית בחיי, אדם נדיר עם לב זהב. היא מאוד אהבה את אמא שלי וכשההורים שלי נפרדו היא נשארה קרובה אלינו. וגם, יש תוכנית רדיו בשם 'מנהרת הזמן' ברדיוס, אני מכור אליה. הם משמיעים שירים משנות ה־90-80 ותמיד כשמגיע שיר של פול יאנג, ניק קרשאו או סינדי לאופר והכוכבים של התקופה ההיא, אני יכול באבחה אחת לחזור לריח ולתחושות שהייתי ילד, חף מכל מחויבות. אתה מבין את הקילומטרז' שעברת ויש איזו עצבות".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר ספונטני. אני לא הרפתקן. אני רואה אנשים בשבת יוצאים לטיולים עם המשפחה ואני לא כזה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"המשך ישיר לשאלה הקודמת - על זה שלא לקחתי את הילדים לטיולים. למרות שבסופו של דבר אצל הפסיכולוג תמיד מאשימים את ההורים".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"זה שהצלחתי לממש את הרצון שלי מגיל 15 לעבוד ולהתפרנס ממוזיקה בארץ. שאני יכול לצאת מהבית, לקחת גיטרה ולהביא אוכל הביתה. תמיד אמרו שזה לא בדיוק מקצוע, שלא הולך להיות לי קל. וגם העבודה עם אריק, שזה היה חלום שלי לעבוד איתו והגשמתי אותו בגיל 26. לא ידעתי מה זה יפתח לי. אחרי שנה הוא התקשר והציע לי להשתתף באלבום הבא בהפקה וכתיבה, ושנה וחצי אחרי הציע לי אלבום משותף – 'רגעים' – שזה היה שיא השיאים, זה יותר מכל מה שיכולתי לבקש. לבן שלי קוראים אריק על שמו. הוא היה האיש הכי צנוע, הכי מצחיק, הכי חתיך, הכי הכי".
מה מפחיד אותך? והאם זה השתנה אחרי המלחמה?
"הזקנה. אני רוצה להגיע לגיל מבוגר כשאני מתפקד וחיוני, וזה קשה כשאתה רואה מסביב איך הזקנה היא לא כיף. אני רוצה להזדקן כמו סבא שלי (המנצח לסלו רוט – מנ"ש) שהוא בן 105 ועוד כותב עיבודים מוזיקליים. וגם טיפשות ורוע של אנשים. האלימות שאתה פוגש ברחוב, השיח, השיסוע מפחידים אותי. דברים כאלה יכולים להתדרדר ולהסלים, וכשיש לך ילדים שמסתובבים בחוץ זה מפחיד".
מה הכי חסר לך בחיים?
“בגדול כלום לא חסר לי, אפילו כתבתי על זה בשיר ‘נייר יפני’”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"החינוך שקיבלתי מההורים שלי. חונכתי לדרך ארץ. אני משתדל להיות בן אדם טוב וזה מנהל אותי בחיים. הערכים שקיבלתי מהבית מביאים אלי את כל הטוב שאני מרגיש שיש לי. אני משתדל להעביר את זה לילדים שלי".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"כנות. החברים שלי רובם אמנים והנגזרת של המילה אמן זה אמינות. אמן אמיתי הוא אמן שאתה מאמין לו. בין החברים שלי מוניקות ומאור כהן, וזה פלוס גדול שאני מבלה איתם בהופעות ולכן אני ממעט לצאת. אני פחות בליין כי בערבים לרוב אני עובד".
אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?
"מגשר. אני מרגיש שיש בי את היכולת בגלל שאני איש של שלום, תמיד מחפש את הטוב ומסתכל על חצי הכוס המלאה. אם לא, אז הייתי כנראה ספורטאי".
