מסעדת נורדן במרום גולן: הכי קרוב בארץ לפונדק דרכים עסיסי בדרום ארה"ב
בקיבוץ מרום גולן מסתתרת מזללת הבשרים נורדן, שמציעה נקניקיות תוצרת בית ובשר מעושן וגם בירה מקומית
כמה רחוק הייתם מוכנים לנסוע בשביל נקניקייה? אנחנו, רחמנא ליצלן, נסענו לא פחות מ־200 קילומטר! ומה קיבלנו? נקניקייה. מה חשבתם שנקבל?
נורדן היא מזללת בשרים ומבשלת בירה השוכנת בקיבוץ מרום גולן הרחוק שבצפון רמת הגולן. היא מתנהגת קצת כמו פונדק דרכים בדרום ארצות הברית ורק החיילים החמושים מזכירים לך שאתה בישראל, למרות שבכניסה ממש חונים גם שני אופנועי הארלי דייוידסון אימתניים ובעליהם, האימתניים לא פחות, יושבים כבר מקועקעים למשעי ועטויים במעילי העור ההכרחיים בתוך המסעדה. איכשהו, הג'יפים הצבאיים תופסים את העין קצת יותר. באמצע שבוע היא פתוחה בשעות הערב (18:00–22:00) ובשישי־שבת מ־12:00 עד 16:00.
הקיץ כבר שולט ברמה והירוק התחלף בצהוב. "ברמת הגולן יש שלושה צבעים", יסביר לי אחר כך מישהו. "ירוק, צהוב ושחור". למה שחור, אני תוהה. "שחור זה השריפות", יסביר האיש בחיוך מריר.
הר בנטל, שעל מורדותיו שוכן מרום גולן, מרהיב עין גם בקיץ, אך בחורף – כשהירוק שולט, בצירוף הפרות הרועות בכל מקום – אם עוצמים עין בלתי מכוונת אפשר לרגע לדמיין שאנחנו בשוויץ. או שוויץ של המזרח התיכון, שהיא כזכור בכלל לבנון. עוד שוויץ כאלה ואבדנו.
נורדן היא מבשלה עם מעשנה או להיפך. שני דברים שישראלים מאוד אוהבים: בשר מעושן ובירה. מי שמעדיף יין יכול לקפוץ ליקב פלטר בקיבוץ השכן עין זיוון, שם בכלל קיבלנו טעימה של... הוויסקי שלהם. אבל זה כבר לסיפור אחר.
אנשי נורדן מייצרים בעצמם כמה סוגי בירה: לאגר בהירה, אדמונית, בירת חיטה ו־ipa. אני הלכתי על הבהירה ורוויתי נחת. אשתי שתתה בירה שחורה בלי אלכוהול. מישהו צריך הרי לנהוג חזרה את כל ה־200 קילומטר האלה.
בהמלצת המלצר החביב, הזמנו פלטה זוגית שכללה את "כמעט כל מה שאנחנו עושים" ודקות ספורות אחר כך – ספורות כל כך שתהינו שמא האוכל רק חומם – נחת על שולחננו המגש הזוגי. רבע עוף מעושן, ערימת בשר בקר מפורק ושתי נקניקות שאותן יכולנו לבחור בעצמנו מתוך ההיצע הכולל נקניקיות בקר, צ'וריסוס ושני סוגים של נקניקיות חזיר, שזה מה שבחרנו. נקניקייה טובה, מה לעשות, היא תמיד זו המגיעה מהחיה האסורה. אחת היתה בסגנון גרמני מסורתי עם מיורן והשנייה ממולאת בגבינת גאודה. הכל היה טוב מאוד, אם כי לא משהו שבאמת מצדיק נסיעה של שעתיים פלוס. מצד שני, כמעט שום דבר לא מצדיק נסיעה כזו, בטח שלא אוכל, בטח שלא אוכל כזה שהוא בסופו של דבר מין ארוחת ילדים משודרגת ויקרה. ליד הבשר היה צ'יפס טוב וכרוב כבוש.
כרגיל, כל זה עלה קצת יותר מדי כסף, כמו תמיד בישראל – רמת הגולן היא ישראל כבר מזמן. גם במחירים, מסתבר – רק חבל שהאוכל התקרר נורא מהר וזה כמובן היה קצת מבאס, ובכל זאת נהנינו הנאה גדולה. נו, טוב, תראו לי מישהו שלא אוהב נקניקיות. בטח לא אני.
מגש טעימות - 185 שקל
צ'יפס - 32 שקל
בירה שחורה - 14 שקל
שליש לאגר בהיר - 32 שקל
