חיה ומתה בפסגה: סיפורה הטראגי של האלופה האולימפית לאורה דאלמייר
הספורטאית האולימפית המעוטרת לאורה דאלמייר הקדישה את חייה לשבירת שיאים חדשים בטיפוס הרים. כך גם מצאה את מותה בשבוע שעבר במהלך טיפוס בפקיסטן. כפי שציוותה, גופתה הושארה בהרים כדי לא לסכן אף אחד בחילוצה
כשלאורה דאלמייר החליטה לטפס לפסגת לילה (Laila Peak) בפקיסטן, היא ידעה היטב למה היא נכנסת. היא הכירה את טיב השלג והקרח בחלקיו הגבוהים של המסלול שרומו מתנשא לגובה של 6,069 מטר. גם ההיתכנות למפולות סלעים פתאומיות לא נעלמה מעיניה של מטפסת ההרים הגרמנייה המנוסה.
"אני תמיד מודעת לכך שיש סכנות בלתי פוסקות בהרים", אמרה לפני פחות משנה בסרט תיעודי "הריגוש לגובה" שנעשה על אודותיה בטלוויזיה הגרמנית, "אני הרבה יותר רגישה היום לשבריריותם של הסלעים, אף על פי שפעמים רבות הם נראים מוצקים ואיתנים. אני מבינה היטב שגם לי אף פעם אין חסינות מהמוות".
נדמה כאילו הספורטאית המעוטרת בת ה־31, שזכתה בכל תואר אפשרי בענף הביאתלון (שמשלב סקי וירי ברובה), כולל שלוש מדליות אולימפיות ו־15 מדליות שונות מאליפויות עולם, ידעה בדיוק מצמרר על מה היא מדברת. ביום שני שעבר, בעודה תלויה בין שמים לארץ בגובה של 5,700 מטר ביחד עם שותפתה לטיפוס, מרינה קראוס, סלע ענק שהתנתק ממקומו פגע בה ישירות "וככל הנראה הרג אותה במקום", כפי שהעיד מחלץ אמריקאי שאיתר בשלב מאוחר יותר את גופתה.
דאלמייר וקראוס עשו את דרכן מטה לאחר ניסיון כושל להגיע לפסגת ההר. "ככל שטיפסנו גבוה יותר, השלג נעשה רך ומסוכן יותר ולבסוף נאלצנו לסגת", העידה קראוס בדמעות בהצהרה קורעת לב שנתנה לעיתונאים 24 שעות לאחר התקרית, "אני מאמינה שאם היינו יוצאות 30 דקות מוקדם יותר, שתינו היינו חוזרות בריאות ושלמות".
קראוס נאלצה לבסוף לרדת לבדה ממרומי ההר העצום. כל תקוותיה לחילוץ אווירי מהיר ויעיל של דאלמייר היו לשווא. אלו שהכירו לעומק את ספורטאית העבר החייכנית, כלל לא התפלאו לשמוע שאת ימיה האחרונים בעולם דאלמייר העבירה על הר כלשהו. "עבורי ההרים הם גן עדן", העידה על עצמה באותו דוקו, "כל חיי תמיד נהניתי להיות בחוץ בהרים". שם גם סיפרה שכבר בילדותה בעיירה ההררית הגרמנית גרמיש פרטנקירכן החלה לפנטז על טיפוס רכסי ההימלאיה, שאליהם תמיד חשה שייכות משונה.
במהלך הצילומים לסרט, העפילה דאלמייר אל האמא דבלאם, הר מפלצתי בגובה 6,812 מטר, המכונה גם "המטרהורן של נפאל". היא עשתה זאת בזמן של שמונה שעות ו־24 דקות, המהווה שיא עולמי לנשים. את תשוקתה הגדולה להרים כנראה ירשה דאלמייר מאביה. "כבר מגיל מאוד צעיר לקחתי אותה להרים ותמיד לימדתי אותה דברים חדשים", סיפר אנדי דאלמייר, "גם לזהות את הסכנות שנמצאות בכל מקום".
אותן הרפתקאות ילדות שזרע אביה, שכללו טיפוס חבלים על גבי מצוקים, ריצות הרים מאתגרות ואינספור שעות של סקי בחורף, הן אלו שעיצבו את רוחה ויצרו בה את מה שהיא הגדירה בבגרותה "כסקרנות שמניעה אותך לחפש ולראות דברים שאחרים טרם ראו".
כשהחליטה לפרוש לפתע בגיל 25, בשיאה של קריירה ספורטיבית מצליחה בענף הביאתלון כשהיא נחשבת לאחת מספורטאיות החורף המצליחות ביותר בכל הזמנים, אנשים מסביבה התקשו להבין כיצד היא מפנה עורף לתחום שבנה אותה. מבחינתה, הספורט התחרותי, שדרש משמעת קשה וסדר יום קפדני ותובעני שכמעט ואינו מותיר זמן פנוי וחופש פעולה, "גרם לי לתהות מדוע אני צריכה את כל זה", סיפרה בריאיון, "הרגשתי מאוד מוגבלת. מי שבאמת מכיר אותי יודע שאני צריכה שיהיה בחיי שינוי מתמיד. התקדמות. שיהיה תמיד משהו חדש על הפרק כדי שלא אשתעמם. אפשר לומר שפרשתי כדי שאוכל לממש את אהבתי העצומה להרים".
על פרישתה הסופית מהספורט התחרותי הודיעה ב־2019, אך קשה לומר שהיה לה רגע דל מאז. ההרפתקאות ההרריות שצברה בחמש השנים האחרונות היו יכולות למלא חיים שלמים עבור אדם מן השורה. עד יום מותה היא הספיקה להעפיל לעשרות פסגות הרים תלולות ומסוכנות באירופה ואסיה, לצאת לבדה לרכיבה על אופניים מעירה בגרמניה ועד לאיסטנבול, כולל העפלה בדרך לפסגת האולימפוס (2,680 קילומטר שגמאה ב־19 יום בלבד) ואפילו להשתתף באליפות העולם בריצת הרים בארגנטינה לאחר שניצחה שתי תחרויות ריצה יוקרתיות.
"כשלאורה רצתה משהו, היא תמיד היתה משיגה אותו", אמרה אמה, סוזי דאלמייר, כשבתה עוד היתה בחיים. "כשלאורה פרשה מהספורט התחרותי והתחילה לצאת להרפתקאות ולטפס על הרים, זו היתה נקודה קריטית עבורי. אמרתי לבעלי שהוא הכיר לה תחום מאוד מסוכן, אבל לראות אותם חופשיים ומאושרים היה חשוב לי מהכל".
וכמו שהחופש ליווה אותה בחייה, כך רצתה גם שיהיה לאחר לכתה. למרות גילה הצעיר ביקשה דאלמייר בצוואתה כי אף אחד לא יסכן את חייו על מנת להציל את גופתה במקרה שתיפול למותה באחת מהרפתקאותיה. משאלתה האחרונה, כפי שביקשה מפורשות, היתה להיקבר בהרים. משלחת החילוץ שאיתרה את גופתה וכללה חברים קרובים מהתחום, השאירה את דאלמייר בדיוק במקום שבו נגמרו חייה. רשמית הם טענו שחילוץ גופתה מסוכן ומורכב מדי, אך באותה נשימה הודו ש"לאורה היתה נערת הרים. עכשיו היא נחה כשמעליה הר יפהפה".
