"אני לא רוקדת היום כמו בגיל 20, וזה בסדר"
הכוריאוגרפית והרקדנית גילי נבות, שהיתה המנהלת האמנותית של להקת בת שבע, חוזרת לרקוד על הבמה ב"פרויקט 48 מחול" המסקרן. "אני מאמינה שהאבולוציה היא לא רק תלוית השכלול הפיזי"
לפני שנתיים וחצי, אחרי כמעט חמש שנים בתפקיד המנהלת האמנותית של להקת המחול בת־שבע, פרשה הכוריאוגרפית והרקדנית גילי נבות (44) לטובת קריירה עצמאית כרקדנית ויוצרת וגם כדי להקדיש יותר זמן למשפחה ולשלושת ילדיה. מאז העלתה מופע לכל המשפחה "חוצפנים", ועכשיו היא משתתפת ב"פרויקט 48 מחול" בניהולה האמנותי של דנה רוטנברג, שיתקיים השבוע בסוזן דלל (ראו מסגרת).
"דנה הזמינה אותי לפרויקט כרקדנית ולא ככוריאוגרפית, וזה היה מפתיע ומרענן", אומרת נבות. "שמחתי ללכת על ההרפתקה הזאת. שאלתי את עצמי האם אני עומדת בהגדרה של רקדנית? האם אני יכולה להתמודד עם הפורמט של הפרויקט לצד רקדנים מכל מיני גילים וסגנונות? הרגשתי שדווקא בגיל שלי אני יכולה להביא את עצמי כמו שאני - את הבשלות, את האיכויות שיש לי אחרי כל השנים שצברתי ניסיון. קפצתי למשהו בלתי צפוי, אבל אני סומכת על דנה וראיתי שאני מוקפת בחבורה כיפית ומוכשרת".
בשנים האחרונות נושא הגילנות במחול עבר שינוי בעולם וגם בארץ. אייר אלעזרא חזרה לרקוד בבת־שבע בגיל 37 ורנה שיינפלד עוד רוקדת בגיל 86. אומנם היכולות הפיזיות משתנות אבל לבגרות ולבשלות יש יתרונות. "אלה לא היכולות שהיו לי כשרקדתי בגיל 20 בבת־שבע ולא בגיל 30. אבל אני מרגישה שהסטייט אוף מיינד עוזר לגוף להבין שזה בסדר. אני אומרת לעצמי, 'זאת אני היום, זה מה שיש, אני כן אשמח לשמור על האיכויות התנועתיות, אבל ברור לי שזה לא מה שהיה ואני מקבלת את זה. אני מאמינה שהאבולוציה היא לא רק תלוית השכלול הפיזי".
נבות חזרה לבמה לפני שנה עם מופע הסולו לכל המשפחה "חוצפנים". "שם קיבלתי את ההחלטה שאני רקדנית לא רק בסטייט אוף מיינד, אלא חוזרת לגוף שלי שהוא הבית שלי, ויוצקת את כל התכנים שמעסיקים אותי ושקיננו בי המון זמן לתוך מופע אחד שלם. אז אני כבר רוקדת, אומנם לא בווליום קבוע וגבוה אבל מחוברת לגוף. תמיד נעים לי ומרגיע אותי להיות בתנועה מכל סוג שהוא. אני לא רוקדת כל יום אבל אוהבת ומקפידה להקדיש זמן להיות בסטודיו. זה מה ששמר עליי בתקופה המטורללת הזאת".
איך זה ליצור בימים כאלה?
"7 באוקטובר טרף את הקלפים והיה מאוד קשה לחזור ליצור. כשהבנתי שאין יתרון בזה שאבכה על הספה ולא אהיה בעשייה, נכנסתי לסטודיו והתחלתי להניע תהליכי יצירה, וזה באמת שמר עליי ועזר לי לעבור את התקופה. היום זה מרגיש פריבילגיה להתעסק ביצירה, ולעשות את מה שפעם היה יותר מובן מאליו, אבל היום גם כבר לא מובן מאליו להתהלך על פני האדמה, לראות אור יום ושיהיה אוכל על השולחן".
המצב חלחל פנימה גם ל"חוצפנים" (חוץ ופנים). "אני מאוד אוהבת להסב את תשומת הלב לגוף ולהקשבה אליו, ורציתי לתת לקולות מהפנים לצאת החוצה. נכנסו למופע תחושות של הזמן הנוכחי. שילבתי טקסטים שאפשר לפרש בכל מיני רמות. למשל, אני אומרת על הרגליים שלי: 'גם אצלנו יש את החלוקה הזאת מי שייכת לצד ימין ומי לשמאל, אבל לשתינו ברור שאם נלך לחוד המצב אבוד'. וגם יש במופע את הרצון להיות בלב פתוח ואוהב ולא בצער וקושי".
בליינד דייט תוך כדי ריקוד
את "פרויקט 48 מחול" שמתקיים זו הפעם ה־13 במסגרת "בת־שבע מארחת" מגדירה המנהלת האמנותית דנה רוטנברג כבליינד דייט מחולי, או אפילו סטוץ. מדי שנה מוזמנים עשרות כוריאוגרפים ויוצרים מתחומים שונים ליצור יחד בלי לדעת עם מי. יממה לפני המופע הם נפגשים להגרלה שמחלקת אותם לחמש קבוצות. לכל קבוצה יש שני הורים: כוריאוגרף ואמן יוצר מתחום אחר. בכל קבוצה 5-2 רקדנים. בתחילת העבודה רוטנברג מקרינה להם קטע וידיאו, זה הבסיס שבהשראתו הם יוצרים, וממנו הם יוצאים לדרך. במשך יממה הם עובדים על מופע שמועלה למחרת. בתחילת המופע מוקרן לקהל קטע הווידיאו, ואחריו מוצגים חמשת המופעים החד־פעמיים שנוצרו בהשראתו. למחרת מתקיימת הגרלה חדשה וחמישה מופעים חדשים יוצאים לדרך. תהליכי היצירה יתועדו לייב בעמוד האינסטגרם drdgdance, והצלם אסקף אברהם יתעד ויציג מדי ערב לפני המופע תערוכה מתוך מה שלכדה מצלמתו ביממה האחרונה. בין המשתתפים השנה: השחקן איתי זבולון, הבמאי אריאל נ. וולף, הבמאי והאמן ג׳ייסון דנינו הולט, השחקנית והיוצרת הילה גולדנברג, יוצרת התיאטרון נעמי יואלי, הרקדנית עלמה קרבט שמש, ועוד. 29-28 באוגוסט במרכז סוזן דלל.
