חוויאר ברדם כובש את הפסגה של דה נירו
העיבוד הטלוויזיוני החדש באפל טיוי למותחן הפסיכולוגי המופתי של סקורסזה הרבה יותר מדמם ולא פחות מבהיל. איימי אדמס המצוינת מביאה היפוך מגדרי מעניין לדמות הראשית, וההרחבה לסדרה מבליטה את החרדות ההוריות של עידן הרשתות החברתיות
בתחילת המיני־סדרה "פסגת הפחד", ששני פרקיה הראשונים עלו ביום שישי באפל TV+, שואלת הגיבורה אנה בודן את בעלה טום אם הוא לפעמים עוצר, מביט סביב ו"תוהה אם כל זה מגיע לנו?". היא מתכוונת לכל הטוב, העושר, האידיליה המשפחתית שהתברכו בה. זה משפט פתיחה קלאסי של ז'אנר האימה, המבטיח כי הכל עומד להתהפך עליה. לא אומרים דברים כאלה בלי אפילו "טפו-טפו-טפו" אחד כהגנה. היא פותחת פה לשטן וזה יתנקם בה.
השטן בשר ודם בסדרה הוא מקס קיידי, שריצה עונש מאסר של 17 שנים על רצח כל כך אכזרי של אישתו ההרה, שלא אתאר אותו כאן. זה המקום לציין שהסדרה החדשה הזאת אמנם מדביקה למסך ומותחת אבל גם מפחידה. היא לא לבעלי לב חלש, וגם לא לבעלי חיות מחמד או חובבי חיות בכלל. מה שקורה להן בפרקים הראשונים הם רמזים מטרימים לבאות. האלימות בה רבה - בשחור לבן בפלאשבקים ובצבע בהווה, בעיקר אדום כדם. יש בה גם הבהלות והגעלות בשפע, ראו הוזהרתם.
קיידי משוחרר מהכלא כשמישהי אחרת לוקחת אחריות על רצח אישתו ומגלה עליו פרטים מוכמנים שרק מי שרצח יכול היה לדעת. אבל קיידי לא משתחרר מרגשות נקם נגד התובע במשפט והסנגורית שלו, אנה וטום בודן, שהתחתנו והקימו משפחה זמן קצר אחרי המשפט שבו הוא נידון לכלא. אנה, שייצגה אותו, עוסקת בשחרור אסירים שמרצים מאסר בכלא בגלל עינויי דין.
הסדרה "פסגת הפחד" היא עיבוד למותחן הפסיכולוגי של מרטין סקורסזה מ־1991, סרט אימה אינטליגנטי ומפחיד, שקדם לו סרט מ־1962. כולם מבוססים על ספרו של ג'ון ד' מקדונלד "המוציאים להורג". בסרטים עורך הדין סאם בודן נהפך לקורבן של קיידי כשזה משתחרר מהכלא ומתחיל לרדוף אותו ואת משפחתו. קיידי משוכנע שבודן בגד בו בעבר כעורך דינו והסתיר מידע שהיה יכול לעזור לו במשפט. אבל הנקמה מוגשת קרה וממושכת, ולא באבחה אחת. קיידי יוצר קשר עם בני משפחת בודן הצעירים ומטיל עליהם טרור, הוא חודר מתחת לעורם ומערער את תחושת הביטחון שלהם. ככל שהסרטים מתקדם, המתח גובר עד לעימות אלים ומסוכן.
בסרט של סקורסזה מלפני 35 שנה ניק נולטה היה עורך הדין ואת תפקיד הנוקם גילם באופן מופתי רוברט דה נירו. הוא יצר את אחד הנבלים המתוחכמים והמפחידים וגרר גל של רשעים שריריים ומקועקעים שנכנסים לעולם לכאורה נורמטיבי ושקט והופכים אותו על פיו, בין היתר משום לאנשים הנורמטיבים שחודרים לחייהם יש מה להסתיר. בסרט משנות ה־60 השחקנים האגדיים גרגורי פק ורוברט מיצ'ם הם הסנגור והרוצח, בהתאמה. הסדרה החדשה ממשיכה במסורת ומלהקת כוכבים גדולים, אלא שהמאבק הוא לא רק בין גברים. לכן איימי אדמס ("חלום אמריקאי", "חפצים חדים") היא הסנגורית וחוויאר ברדם, שהתמחה בלהפחיד עד מאוד כבר ב"ארץ קשוחה" של האחים כהן, הוא הפסיכופת הנקמני. שניהם מעולים בתפקידים ומציגים את הדמויות באופן מורכב.
לא רק השינוי המגדרי כאן מותאם לזמננו, אלא גם הטכנולוגיה - פודקאסטים של פשע אמיתי, אייפונים, רשתות חברתיות החודרות לדל"ת אמותינו. הסדרה בת עשרת הפרקים מאפשרת חקירה של נושאים אחרים בתוך המשפחה. היא ארוכה יותר ועדכנית יותר כך שהפער בין ההורים לילדים במשפחה, שאליו מצליח לחדור קיידי בסרט, מקבל יותר מקום ויש יותר דרכים להגיע לילדים בלא ידיעת ההורים. הבעיות עם הבן המתבגר, שמסתגר בחדר עם משחקי מחשב, מקבלות יותר מקום בעלילה. מציגים את חייה של הבת, גם טינאייג'רית, בפירוט (ובדגש על המיניות) ואיך היא צריכה להתמודד עם האיום החדש שנפל על משפחתה. יותר מכך, ניכר שההורים אינם מושלמים. אין כאן דיכוטומיה בין שטן למלאכים. היריעה רחבה יותר, מלאה יותר, סימבולית לא פחות - מה מפחיד כאן באמת? איום של רוצח או החשש שהילדים שלך הם זרים לך.
העיבודים שנעשו לאחרונה לסרטים משנות ה־80 וה־90, כמו המותחן "בחזקת חף מפשע" והדרמה "ארבע העונות" (שעונה שנייה שלה משודרת בימים אלה בנטפליקס), מלמדים כי לא בטוח בכלל שהסוף של הסדרה יותאם לזה של הסרטים שקדמו לו. תמיד יש אופציה לעוד עונות בקנה. זה משאיר הרבה מקום למתח ודאגה. כלומר, זה לבדו די מפחיד.
