האי היפני שהשתקם בעזרת אמנות
איש עסקים יפני והאדריכל הכוכב טדאו אנדו הפכו את האי נאושימה, שסבל מזיהום והצעירים ברחו ממנו, לפנינה של אמנות ואדריכלות גרנדיוזית. גם המוזיאון החדש באי מציג אמנות מפעימה ואדריכלות עוצרת נשימה
לפני 40 שנה החליט איש העסקים היפני טטסוהיקו פוקוטקה, הבעלים של תאגיד ההוצאה לאור בנס (Benesse), לייסד קשרים עסקיים עם האי נאושימה, מתוך רצון להביא בני נוער למחנות קיץ באי היפני הזעיר, שבו גרים 3,000 תושבים. כך פוקוטקה קיווה להוציא את הנוער מהערים הגדולות לזמן מה, לגרום להם להתוודע לטבע, ולהביא אנשים צעירים לאיים של ימת סטו, שהלכו והזדקנו. הצעירים עזבו אותם לטובת הערים הגדולות, והאדמה של האיים ניזוקה על ידי מפעלים מזהמים ומדיניות ממשלתית להפוך חלק מהם לאזורים של הטמנת אשפה ושפכים. ש
נה אחר כך פוקוטקה מת בפתאומיות, אבל בנו, סואיצ׳ירו פוקוטקה – שירש את עסקיו – המשיך את הקשר עם נאושימה ועם האיים הסמוכים לו, טשימה ואינוג׳ימה, ואת החזון של אביו לשקמם – והוא החליט לעשות את זה באמצעות אמנות. ב־1992 נפתח בית בנס, מוזיאון שהוא גם מלון, בעיצובו של אדריכל־העל היפני טדאו אנדו.
פוקוטקה הבן ממשיך את פיתוח האי והבאת עוד ועוד תיירים לשם. בין השאר, האי התפרסם בכך שיצירות אמנות רבות מפוזרות בשטחים הציבוריים שלו ומאפשר שיטוט חינם בין עבודות של יאיוי קוסמה, ניקי דה סן פאל והירושי סוגימוטו. 6 מיליון תיירים הגיעו לאי מאז התחיל פוקוטקה את מיזם האמנות שלו לפני 33 שנה, ואת ההשקעה שלו הוא מעריך בכ־200 מיליון דולר, שאיתם הוא קנה את האדמה על האיים, רכש את אוסף האמנות המרהיב ובנה את המוזיאונים ובתי המלון שבהם הוא מוצג.
בקיץ נפתח המוזיאון החדש לאמנות של נאושימה, והוא הפרויקט העשירי לפחות שאנדו בן ה־83 תכנן על האי. שיתוף הפעולה של פוקוטקה עם אנדו על האי הוא מופת של שילוב בין אדריכלות, אמנות וטבע (וכסף, המון כסף). אנדו משלב את הבניינים שלו לתוך הגבעות של האי, וחופר את המוזיאונים והגלריות לתוך הגבעות, מבלי להזיק לתוואי השטח. השניים, היזם והאדריכל, מבהירים שבאי נאושימה האדריכלות היא לא רק הבית של יצירות האמנות, היא חלק בלתי נפרד מהאמנות עצמה.
אנדו לא בנה בנאושימה רק גלריות לתערוכות מתחלפות, אלא חללי תצוגה קבועים שנוצרו במיוחד עבור יצירות שחלקן הוזמנו במיוחד עבור האי ועבור החלל. צעד אחד לתוך גלריה של אנדו ונאושימה, ועמידה מול יצירת אמנות מפעימה, זו בראש ובראשונה חוויה של דממה. אנדו, שבנה ביפן גם כנסיות וגם מקדשים בודהיסטיים, הופך את הביקור במוזיאון לחוויה דתית, טרנסנדנטית.
טדאו אנדו (בתמונה) שבנה ביפן גם כנסיות וגם מקדשים בודהיסטיים, הופך את הביקור במוזיאון לחוויה דתית, טרנסנדנטית
מאז 2010 מתקיימת על שלושת איי ימת סטו טריאנלה לאמנות, שהמהדורה השישית שלה מתקיימת החודש, בין השאר בהשתתפות האמנית הישראלית סיגלית לנדאו והבמאי התאילנדי אפיצ׳טפונג ויראסתקול, שיצר מיצב של אור ומוזיקה, ובמרכזה תערוכת הבכורה של המוזיאון החדש. בהצהרת הכוונות שלו, פוקוטקה הודה שאוסף האמנות שלו עד כה נטה להתמקד באמנים מערביים. ואכן, עבודות ענק של מונה עומדות בלב מוזיאון צ׳יצ׳ו באי, ועבודות נדירות של דיוויד הוקני, ז׳אן־מישל בסקיה, ריצ'רד לונג ואיב קליין הן מהאטרקציות של מוזיאון בנס. במוזיאון החדש, הכריז פוקוטקה, הדגש יהיה על אמנות אסייתית, מתוך רצון לחזק את הקשר של יפן עם השכנות.
זה מתחיל עם הבניין עצמו, שגם הפעם מתחבא בתוך גבעה וחפור לתוכה. הבטון החשוף אך המוחלק, שהפך לסימן ההכר של אנדו וקמו לו חקיינים רבים, מככב גם כאן. אבל גם המבנה הזה, כמו שאר המוזיאונים שלו באי, הוא מופת של ניגודים. אנדו הוא הברוטליסט העדין, והבניינים שלו מאופיינים בגרנדיוזיות צנועה. במבט ראשון נדמה שהוא מתכנן בונקרים, קירות של בטון אפור שמוליכים לתוך עולמות תת־קרקעיים. אבל כשעוקבים אחרי השבילים שהוא סולל למבקרים, מבינים שאנדו הוא במאי של חללים, שמתכנן עבור המבקרים מה הם יראו ומתי, ויוצר קומפוזיציות ונקודות תצפית המבוססות על חשיפה והסתרה. כשנעים במסלול שהאדריכל יצר עבור המבקרים, מגלים שהבטון החשוף מקבל נופך רך. אלה מבנים של צעיפי בטון.
כמו שאר המוזיאונים באי, גם האמנות במוזיאון החדש היא עצומת ממדים, זה כנראה הטעם של פוקוטקה. לעתים הגרנדיוזיות הזאת נראית כמו רהב כלכלי ויוצרת תחושה של קיטש, אבל ברוב המקרים כל עבודה בפני עצמה מרשימה במידותיה ובאיכויותיה. בלב התערוכה ניצבת עבודה עצומת ממדים של האמן הסיני צ'אי גואו־צ׳יאנג, שמכילה פוחלצים של 99 זאבים, וציור ענק עצום שיצר טאקאשי מורקמי לתערוכת יחיד שלו בקיוטו בשנה שעברה, וכהרגלו לוקח עבודות אמנות יפניות עתיקות ומוסיף להן את האינטרפרטציה העכשווית שלו. את פני המבקרים מקבלת עבודת וידיאו נהדרת של האמנית הפיליפינית מרתה אטיינזה ומולה ציור קיר קומיקסי ופוליטי מ־2014 של הנרי דונו האינדונזי, שמפגיש על הקנווס את צ׳ה גווארה, סדאם חוסיין ואוסאמה בן לאדן, בתוך גיהינום של אש ושדים מעופפים. אבל כשמגיעים לנאושימה, ברור שיצירת המופת על האי היא האדריכלות עוצרת הנשימה והפוטוגנית להפליא עצמה.
