בין טראומה לתקווה: המלצות קריאה ליום כיפור
מבני ברבש ואיילת גונדר גושן שעוסקים בשברים בחברה הישראלית, דרך הקומיקס של חנוכה וסביאנו, ועד שירה והגות. שבעה ספרים חדשים ומצוינים
בני ברבש, "הקפות שניות" (עם עובד). ברבש הוא קולו של השמאל הישראלי הוותיק, הנאמן לדרכו. ספרו החדש עם שם ששולח את הקוראים לחג שמחת תורה, מתחולל ברגעים שלפני 7 באוקטובר. זהו אוסף סיפורים על אנשים שחייהם לכאורה רגילים: בני זוג שרוצים להתגרש ומסתירים זאת מבנם החייל, אב שמשחק טטריס בארבע לפנות בוקר בזמן שבִתו מבלה במסיבת טבע, רפתן שקם לפנות בוקר לחלוב את הפרות בקיבוץ בעוטף – כולם יעברו טלטלה כואבת שתשנה את חייהם. הספר מצייר בשפה נקייה ומאופקת פסיפס של החברה הישראלית, שהדבר היחיד המאחד אותה לרגע, למרבה הצער, הוא האסון.
איילת גונדר גושן, "אורחים" (אחוזת בית). הרומן החדש של גונדר גושן מספר על סיבוך מהסוג שההוויה הישראלית מורגלת בו. אשה צעירה לבד בבית עם הפעוט שלה, שמפיל בטעות פטיש מהמרפסת, ואדם נהרג. אבל מי שנעצר הוא הפועל הערבי שבא לעשות כמה עבודות טיוח בבניין. נוכח הדילמה המוסרית האם מעדיפה להסתיר את מה שקרה, ומכאן מתחוללת שורת אירועים שנוגעת גם בחייהם של משפחת הפועל הערבי, בעל מכולת רוסי, נער אתיופי מחונן, פסיכולוגית ילדים וביטחוניסט ישראלי בניגריה. זה רומן מתח פסיכולוגי־חברתי כתוב היטב, מציאותי להחריד.
אדית וורטון, "ניו יורק הישנה" (עם עובד). קל יותר לשקוע בצרותיהם של אחרים. וורטון, שידועה בזכות ספרה "עידן התמימות", יודעת לספר על משפחות אצולה ניו־יורקיות. הרומן מתמקד באנשי החברה הגבוהה של אמצע המאה ה־19, על חיי השפע, הצביעות, השמרנות וההתנשאות שלהם. וורטון מצטיינת בביקורת החברתית ובתובנותיה הפסיכולוגיות.
רוברטו סביאנו ואסף חנוכה, "אני עדיין חי" (יוקה ספרים). רומן גרפי מדובר שיצרו הסופר האיטלקי רוברטו סביאנו והאמן הישראלי אסף חנוכה. סביאנו נולד בנאפולי וגדל בצל המאפיה הנאפוליטנית, הקאמורה. ב־2006 פרסם ספר על הקאמורה שהיה לרב־מכר עולמי אבל גם סיבך אותו – המאפיה הוציאה עליו חוזה ומאז הוא חי בזהות בדויה ועובר ממקום מסתור אחד למשנהו. אסף חנוכה פגש אותו לסדרת ראיונות ומגולל ברומן גרפי את סיפור חייו של סביאנו. מרתק.
זלדה, "כל שיריה" (הקיבוץ המאוחד). זלדה שניאורסון־מישקבסקי, או מורה־זלדה כפי שקרא לה עמוס עוז, היתה משוררת מופלאה, אשה חרדית ירושלמית, שכתבה שורות שיר שנכנסו אל הנצח של קאנון השירה העברית. כעת רואה אור מהדורה החדשה של כל שיריה, הכוללת את השירים שראו אור בספריה השונים, לצד כ־40 שירים שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת ונאספו כעת לראשונה.
מיטל נסים, "שם קשה לילד קטן" (עם עובד). ספר שיריה החדש של המשוררת וחוקרת הספרות מיטל נסים נכתב בעקבות פרידה מאביה, שהלך לעולמו במפתיע בזמן מגפת הקורונה. בספר יש שירים מלאי יופי ועומק רגשי, הנכתבים מתוך מבטה של בת לאב שמת, בעוד היא עצמה אם המעניקה חיים לילדיה. "שואבת חלב וכותבת שירה/ זו לא כמעט אותה הפעולה?", כותבת נסים. ספר מלא געגוע, אבל וחיים גם יחד.
"מרטין בובר והחשיבה הדיאלוגית" (הוצאת כרמל ומכון הרטמן). מי כמו הוגה הדעות מרטין בובר מתאים בימים האלה להזכיר כמה חשוב הקשב לזולת, והמפגש האמיתי עם האחר. במלאת 100 שנה לחיבור המפורסם שלו "אני ואתה" רואה אור כעת הספר שערכו רון מרוגלין וחנה ויטלסון, ובו מאמרים מרתקים של טובי החוקרים במדעי היהדות, ובהם אבי שגיא, ג'רמי פוגל, מיכל גוברין ואדמיאל קוסמן.
"אופקים" (מכון הרטמן). הגיליון החדש של כתב העת "אופקים" עוסק באחדות – אבל לא במובנה השטחי אלא במובנה העמוק של המילה. יש בו הרהורים על אחדות מאת אלקס ריף, רננה רביצקי, רבקה רוזנר ואחרים, שיש בהם כדי להפיח קצת תקווה.
אריאלה בהלול-דימנד "בשולי האור" (עיתון 77). הוא ספר יוצא דופן בעיצובו ובאופיו. יש בו שירים שנוגעים בדקויות קטנות של החיים, מעין כתמי אור, לצד צילומים מופשטים ומרומזים של אחיה הצלם ציון בהלול. זהו מעין דיאלוג בין המילה לדימוי, הלוכד פרגמנטים מחיי היומיום, זכרונות ילדות ומרחבי נפש.
