צלם העל שזורק אייפונים לשמן רותח מסתער על תל אביב
"הורדתי אייפון לשמן, נשרפו חמישה עד השוט הנכון": ג'יימס שרמן עבד בנומה ופתח מסעדות פופ־אפ ב־15 מדינות, ואז גילה שהוא מצלם אוכל לא פחות טוב משהוא מבשל. 64 סרטוני אוכל - יוצאי דופן ומקוריים במיוחד - הספיקו לו כדי לצבור חצי מיליון עוקבים. עכשיו הגיע שרמן לצלם את מסעדות העילית של תל אביב
בחשבון האינסטגרם של ג'יימס שרמן יש בסך הכל 64 סרטונים אבל יש לו למעלה מחצי מיליון עוקבים. "רובם עוקבים אחריי בגלל 12 סרטונים ספציפיים", הוא אומר. הסרטונים האלו, שהוא התחיל לצלם רק לפני 4 שנים, כוללים שוטים מהממים של חיתוך, פריסה, טיגון ומה לא, מזוויות מפתיעות ובעיקר עם רעיונות מקוריים שגורמים לך להרגיש כאילו אתה הטבח או, ירחם השם, הדג שהוא מכין. למשל, סרטון שבו המצלמה עולה מתוך השמן שבו מיטגן הצ'יפס. "הורדתי את האייפון לתוך השמן", מסביר שרמן את השוט המופלא. "שרפתי חמישה אייפונים בדרך לצילום המבוקש". את האייפונים, אגב, הקפיא לפני הטבילה בשמן הרותח. כן, הכל מצולם בטלפון נייד.
שרמן הוא צלם אוכל מבוקש בעולם. לביקור בתל אביב הגיע היישר ממסעדת נומה המהוללת בקופנהגן, שלה צילם כמה סרטונים שרק חלקם עלו בינתיים לרשת. הוא הגיע כאורחו של היזם הקולינרי (ואיש היח"צ) מור שובבו הראל, וצילם כאן סרטונים למסעדות העילית סנטי של השף גיא אריש, R48 של רותי ברודו, היבה של יוסי שטרית, גייג'ין היפנית ומרים הכשרה של חיים כהן. עבור הסרט לברודו יצא לציד כמהין במטעי האלונים ברמת הגולן, תוך שהוא מחבר מצלמת גו פרו לצווארו של הכלב המחפש את הכמהין באדמה כדי לקבל את הזווית שלו לחיפוש. בשביל גייג'ין ביקר בחממות הווסאבי בגולן, ועם אריש מסנטי יצא לדוג פלמידות בים של אשדוד. כל יום צילום כזה ארך 13 שעות שהסתכמו לשוט קצרצר של כמה שניות.
"אני קודם כל שף", מחייך שרמן, "אני חושב על עצמי כשף שצילם כמה סרטונים". הוא בן 34, נולד בלסטרשייר שבאנגליה, מצפון ללונדון, ובגיל 15 כבר התחיל לעבוד במטבח של מסעדה בשטיפת כלים וקילוף ירקות. כשהתבגר עבד במסעדת Muse של השף טום אייקינס בלונדון שדורגה אז במקום השישי בעולם ברשימת המסעדות היוקרתית של סן פלגרינו, והגיע להיות שם סו־שף. החלום הגדול שלו היה להגיע לעבוד בנומה, וכשהצליח להגשים אותו, הוא מספר, "זה היה כל מה שיכולתי לקוות ויותר. אבל האמת היא שכשהגעתי לשם, אחרי כל כך הרבה שנים של ציפייה משהו קרה. המסעדה היתה מדהימה, אבל החלום שהתגשם היה פתאום כבר מאחוריי. הרגשתי אבוד".
אחרי שנה בנומה משקיע מהונג קונג מציע לו להקים לו מסעדות פופ־אפ ברחבי העולם. זה היה מיזם שאפתני שבמסגרתו פתח בזמן קצר 17 מסעדות ב־15 ארצות (מניו יורק וסן פרנססיקו ועד סיאול והונג קונג) שפעלו כל אחת שבוע. המיזם נכשל כלכלית אך בזכותו הגיע לטייוואן ופתח מסעדה בטייפה, שפועלת עד היום. הוא גם פתח בסקוטלנד סופרמרקט למוצרי איכות. "זה פרויקט בריאותי שלי. שקלתי 40-30 ק”ג יותר מעכשיו. אכלתי לא נכון. לא היה בסופר שום דבר טוב, אז פתחתי את שלי".
הסרטונים של שרמן (באינסטגרם jamessharmanchef) נראים כמו כניסה אינטימית מאוד של הצופה למטבחו של השף. דרך זוויות צילום מוקפדות, רובן קרובות מאוד להתרחשות, וטכניקת סטופ מושן שהופכים את הסרטונים שלו כמעט לעבודת אמנות, לווידיאו ארט. שרמן מציג את דרך ההכנה של המנות בצורה ויזואלית מאוד ויוצר אווירה סקסית. הוא מצליח לגרום לך להרגיש את המגע הפיזי בחומרי הגלם. טכניקת הסטופ מושן הופכת את כל העניין למשעשע מאוד ובעיקר נורא מגרה. יש כאן בבירור עין של צלם אמן עם יד של שף לא פחות מוכשר.
"מה שחשוב לי יותר מהכל זה התכנון המוקדם. אני בונה תרשים זרימה, קצת כמו סטוריבורד של סרטים. כמו שהיצ'קוק אמר פעם: 'אחרי שהתסריט מוכן, כבר אין לי צורך לעשות את הסרט'. הכל בנוי לי בראש, ולאחר מכן זה כמעט קל. אני לא חושב שתאורה חשובה כמו שרוב מי שמצלם אוכל כיום חושב, אני גם לא מבין בזה. אני לא צלם".
למה יש לך כל כך מעט סרטונים?
"לדעתי, מה מה שחשוב וקובע הוא האיכות ולא הכמות. מי שמציף את הרשת באינספור סרטונים לא מייצר ציפייה וגם פוגע בעצמו. עדיף שיחכו לסרטון שלך. עדיף שתבזבז עשרה שבועות על משהו, לא משנה מה, ותעשה את זה הכי טוב שאפשר. סרט יכול לקחת לי יומיים ויכול לקחת גם חודש. תהיה טוב במה שאתה עושה ותעשה פחות ממנו. יש סרטונים שרק הם לבדם הביאו לי כל אחד 100 אלף עוקבים. בנומה לא למדתי לעשות סרטים, למדתי לחשוב". שרמן מציע בדף שלו ללמד אנשים בתשלום, איך עושים סרטונים כאלה. יש לו כבר תלמידים מוצלחים עם יותר עוקבים ממנו. ויש אנשים שמנסים לבשל את מה שהוא מראה בסרטונים. שיהיה להם בהצלחה. "אם לא ידעת לבשל לפני שהגעת אליי, אני לא יכול לעזור לך", הוא צוחק.
