העונה החדשה של "רק רוצחים בבניין": רצח מענג במיוחד
העונה החדשה של "רק רוצחים בבניין": רצח מענג במיוחד
השתתפותם של מריל סטריפ ופול ראד בעונה השלישית של "רק רוצחים בבניין" מזניקה את הסדרת המצוינת גם כך. איתם מפלס הקריצות הפנים־קולנועיות מגיע לשיא של כל הזמנים
כאילו ש"רק רוצחים בבניין", הסדרה הקומית־תיאטרלית־מסתורית של הולו, המשודרת אצלנו בדיסני, לא היתה מספיק נהדרת, אז בעונה השלישית החליטו לצרף אליה את מריל סטריפ, כשחקנית כושלת ששמה לורטה דרקין, ואת פול ראד בתפקיד בן, כשחקן אהוב על מעריציו ושנוא על כל מי שנקרה בדרכו. לכן כשהוא נרצח — וזה קורה ממש בהתחלה — כמעט כולם בחזקת חשודים.
המשחק הזה עם הדימויים של כוכבי הקולנוע הללו: השחקנית המפורסמת בעולם מגלמת מישהי שההצלחה תמיד חמקה ממנה, והמאמי הלאומי האמריקאי שמתברר בעצם כאדם מאוס — הם רק קריצה מטא־קולנועית־תרבותית בתוך יצירה שהיא מלאת אהבה וכישרון. יש בה ממילא תפקידי אורח שהם מטעמים, וקריצות לכל עבר.
"רק רוצחים בבנייין", שיצרו ג'ון הופמן וסטיב מרטין, שגם מככב בה לצד מרטין שורט וסלינה גומז, שחוזרת לעונה שלישית מחר, היא מפגש מופלא בין ישן לחדש: בין ברודוויי לפודקאסטים של טרו־קריים, בין שחקנית צעירה לכוכבים מזדקנים, בין טלוויזיה של פעם לסטרימרים של היום. היא מציעה מחוות לאמנות הבמה, אך מבינה גם את הקסם שבטלפון הנייד.
הקשר הראשוני בין שלושת גיבורי הסדרה נוצר בבניין דירות מפואר בניו יורק ששמו ארקוניה. השכנים שם מכובדים, כל אחד לפי דעתו, והם מייצגים את נכסי התפוח הגדול, מאחורי הקלעים ולפניהם.
סטיב מרטין הוא צ'ארלס, שחקן שהצלחתו היחידה היא סדרה משטרתית משנות ה־90 ששמה "בראזוס" ונטייתו היא להתאהב בנשים שיתבררו כרוצחות. החבר־אויב שלו הוא אוליבר (מרטין שורט), מפיק ברודוויי שגם הצלחותיו חמקמקות ובעונה זו הוא סוף סוף מעלה מחזמר עם סיכויים להפוך לשלאגר. את מייבל (גומז), הצעירה מהם בעשורים רבים, פגשו בעונה הראשונה סביב תעלומת רצח בבניין, ומאז נרקמה חברות ושותפות מקצועית בין השלושה.
הם נהיו לבלשים חובבים, עם פודקאסט מצליח, שבו הם מפענחים פשעים אמיתיים. בעונה הזאת, מאחר ששני אנשי התיאטרון עסוקים במחזמר החדש, מייבל מנהלת לבדה את הפודקאסט, שנקרא "מייבל המדממת" והוא מז'אנר פשע אמיתי שנהיה באחרונה למוטיב אהוד בתוך סדרות טלוויזיה.
"רק רוצחים בבניין" היא סדרה מקורית, המשלבת הומור — המון הומור עצמי בכלל זה — מתח, כישרונות בימתיים וסינמטיים מצטיינים, אלגנטיות ושיק. מעל לכל יש בה אהבה וכבוד למשחק ולשחקנים, והבנה שאפשר לחדש במדיום הזה ולהתקדם בו, מבלי להרוג את כל מה שקדם לו.
