לא רק צרפת ואיטליה: היינות המסקרנים של פורטוגל הגיעו לתל אביב - והמחירים מפתיעים
אייל מרמלשטיין מהביסטרו טשרניחובסקי 6 מייבא מאות יינות פורטוגליים, מזנים שכמעט אי אפשר למצוא מחוץ לפורטוגל. טעמנו כמה מהם, ובחרנו את אלה שכדאי לקנות
כל חובב יין מתחיל מכיר את יינות צרפת ואיטליה, וכנראה גם את יינות ספרד. בהמשך הוא מתוודע ליינות גרמניה, ובשנים האחרונות אולי גם ליינות יוון. זו רשימה חלקית, שמתעלמת לעת עתה (בגסות משהו) מיינות העולם החדש: ארצות הברית, אוסטרליה, דרום אמריקה ועוד. במשך שנים, רק מעטים התעניינו ביינות פורטוגל, שממילא כמעט לא הגיעו לכאן. זה התחיל להשתנות כשאייל מרמלשטיין, בעליו של הביסטרו המקסים והמעולה טשרניחובסקי 6 בתל אביב, התאהב ביינות האלו והחליט להביא אותם לארץ. לא סתם להביא, לייבא מאות מהם.
פורטוגל היא אחת מארצות היין הכי מגוונות ומרתקות שיש. יש בה למעלה מ־300 זני ענבים, שכ־250 מהם ייחודיים לה, או לכל היותר לחצי האי האיברי. מהם מופקים יינות באלפי יקבים. רוב שמות הזנים לא יגידו דבר גם לתלמיד חכם של יין, בעיקר משום שכמעט אי אפשר למצוא אותם מחוץ לפורטוגל. יוצאים מן הכלל הם זן הטוריגה נסיונל האדום, שאפילו ביקבי רמת הגולן כבר עושים ממנו יין בכמות קטנה, וזן האלווריניו הלבן, המוכר יותר בשמו הספרדי אלבריניו.
קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לדקויות או לנסות לתאר את טעמי היינות, שגם הם קצת מוזרים. מוזרים בדרך טובה, נפלאה. נציין רק שאזורי היין החשובים הם: עמק הדוארו (Douro), אחד מאזורי היין המוגדרים הוותיקים בעולם (1756), שמוכר בעולם בעיקר בגלל יין הפורט המגיע ממנו, לבטח היין הפורטוגלי המפורסם מכולם, ומפיק לא רק יינות קינוח מפורסמים אלא גם יינות יבשים; אזור הדאו - יינות אלגנטיים, חומציים יחסית ובעלי יכולת יישון מעולה; ואזור הווינו ורדה, המפורסם ביינות הלבנים שלו, שהם קלילים ולפעמים מעט תוססים. קצת פחות מוכר אבל לא פחות נהדר הוא אזור האלנטז'ו, שאחראי לאדומים עשירים ומלאים ולבנים ארומטיים מרתקים. ולא נשכח גם את היינות המחוזקים המהוללים של האי מדירה.
אם כבר נחשפנו כאן ליינות פורטוגליים, הרי שבעיקר לזולים שבהם, לעתים זולים מאוד. למשל, יין הפורטה 6 עם התווית המצוירת היפה נמכר באינספור מקומות במבצעים של שלושה ב־120 שקל. את מרמלשטיין כל זה לא הפחיד. הוא תרגם את האהבה שלו לא רק ליבוא אלא לחנות יין שלמה, "פורטו", הממוקמת ממש מול המסעדה שלו, ומוקדשת (כמעט) כולה ליינות פורטוגל (באינסטגרם: porto_wine_corner). יינות לבנים, רוזה, אדומים, מבעבעים ואפילו כתומים, ואיך לא, גם טבעיים. מיצרנים אגדיים (לפחות עבור מי שמתעניין) כמו דירק ניפורט ואנסלמו מנדז (מבכירי יצרני הווינו ורדה, יין שכבר קנה אחיזה גם אצלנו), לואיש פאטו מבאיירדה ואחרים. יינות מכל המחוזות, המוכרים וגם הפחות מוכרים. יצרנים גדולים וקטנים.
אייל מרמלשטיין בחנות שלו
(צילום: חיליק גורפינקל)
מי שמשווה בין פורטוגל לבורגון עושה זאת על אחריותו מבחינת הטעמים, אבל לגמרי צודק בכל הקשור לייחודיות ולשונות. כמו בורגון בצרפת ופיימונטה באיטליה, גם פורטוגל (ואין ברירה אלא להשוות כאן מדינה שלמה לשני מחוזות בודדים) היא גן עדן של טעמים מיוחדים. כיום מרמלשטיין מקפיד להביא גם יינות נגישים יותר בטעמם ועושה את זה נהדר.
אנחנו שותים קצת וינו ורדה ("יין ירוק"), שלא באמת ירוק, אבל לפעמים יש לו גוון ירקרק כלשהו. הוא אחד מ־15 היינות שאנחנו טועמים מהאוסף, המונה לא פחות מ־250 יינות. איזה יין מקסים. חומצי, חד, מרענן ואפילו קצת מריר, עם מינרליות טובה, ובעיקר יין מדליק. הוא עשוי מענבי לוררו של אנסלמו מנדז. ב־80 שקל גם לכם יש בקבוק. יש שאומרים שליינות האלה יש קצת מליחות. בזה לא מרגישים מליחות, וגם לא את התסיסה הקלה שיש בחלק מהיינות האלה. זה לא פחות כיפי וטעים.
"פורטוגל נכנסה לאיחוד האירופי בשנות ה־80, אחרי הדיקטטורה. חוץ מבעיית הזנים הלא ממש מוכרים, הם לא ידעו לשווק את עצמם", מנסה מרמלשטיין להסביר את פשר האלמוניות (המבורכת, אם תשאלו אותי, לפחות בכל מה שקשור למחיר). עוד וינו ורדה אחד, הפעם מענבי האלווריניו, הקצת יותר מוכרים גם לשותה הישראלי. וזה כבר עולה קצת יותר: 150 שקל. מאותו יצרן, וקצת יותר מורכב. לטעמי אפשר להסתפק בקלות בזה של ה־80 שקל. אנחנו ממשיכים לכתומים וטבעיים וכמובן אדומים. תקצר היריעה. לכו להכיר בעצמכם את היינות שלו בחנות הקטנה שבטשרניחובסקי.
מה כדאי לטעום?
Muros Antigos 2024, יקב Anselmo Mendes – יין לבן יבש, וינו ורדה, מענבי לוררו, מעמק הלימה. ריחות נפלאים של פרחים לבנים, יסמין ותפוז, חמיצות מרעננת נהדרת וטעם ארוך ואלגנטי להפליא. יין שהוא גם מורכב מאוד וגם שתי וכיפי. 80 שקל
Vinhas Velhas Branco 2024, יקב לואיש פאטו – עוד יין לבן יבש, עוד יין נהדר, הפעם מאזור באיירדה. בלנד של שלושה זנים שכאמור, שמותיהם כנראה לא יגידו לכם דבר, וזה בסדר: ביקל, סרסיאל וסרסיאליניו, שלושתם מגפנים עתיקות. ניחוחות מרתקים של לא פחות מ... שומר, אבל גם ליים ועשבי תיבול. חומציות טובה ואפילו קצת מליחות, רמז לקרבת הגפנים לאוקיינוס. מאוד אלגנטי ומאוד־מאוד טעים. 98 שקל
Estágio Prolongado Reserva 2022, יקב Quinta de Saes – יין אדום יבש מענבי טוריגה נסיונל, שהם כאמור קצת מוכרים גם מחוץ לפורטוגל, בתוספת אלפרושיירו, ז'אין ועוד זנים מקומיים. מגיע מהיקב המהולל של אלווארו קסטרו ובתו מריה בחבל הדאו. ניחוחות פטל, דובדבן, תבלינים ופרחים. יין רציני אבל לא כבד, רך מאוד ונעים. יעשיר את חוויית היין האדום של מי שרגיל רק ליינות איטלקיים, צרפתיים או ישראליים. קסם אמיתי. 137 שקל
Boal 10 Years Old Madeira, יקב Barbeito – איזה כיף לסיים טעימה ארוכה כל כך ביין קינוח מתוק ומענג. יינות האי מדיירה (שהוא חלק מפורטוגל מאז המאה ה־15) הם מהיינות המחוזקים הוותיקים והמוערכים בעולם, וגם מאריכי הימים ביותר – עשרות ואף מאות שנים, בעיקר בזכות החומציות הגבוהה ושיטת היישון הייחודית. יין מדיירה בן 10 הוא, אם כן, עדיין עולל. הבואל הוא אחד מארבעת זני הענבים הלבנים החשובים של האי. המדירה שלפנינו לא מתוקה מדי ומאוד־מאוד מורכבת בטעמה. עונג אדיר. 237 שקל
