איך אומרים שווארמה ביפנית?
ההייפ סביב קימורה יה נובע מכך שהיא הסניף הישראלי הראשון של רשת ענק יפנית. האוכל מוצלח, אבל צריך עוד קצת נדיבות במנות ותשומת לב בשירות
קימורה יה היא האחרונה בגל הפלישה היפנית לתל אביב, ולפי התורים והקושי להשיג מקום, כנראה שעדיין מתרגשים פה מכל נציגות חדשה. אולי מה שמעביר רטט בגבם של לא מעט חובבי סושי וראמן זה שהיא חלק מרשת מסעדות יפניות ענקית בעלת 200 סניפים, רובם הגדול ביפן אבל יש גם באיחוד האמירויות. זהו הסניף הראשון שלה בארץ והוא נפתח ברחוב מאז"ה 3 בתל אביב במקומה של לה רפובליקה די רונימוטי הוותיקה, אחת המסעדות האיטלקיות הכי טובות שהיו לנו.
קימורה יה ממוקמת על הסקאלה בין מזללת סושי, בסגנון למשל ג'פניקה, לבין מסעדת יוקרה (כאלו נפתחו כאן לא מעט לאחרונה: אסא, דיינינגס המתחדשת, אובי וגייג'ין). היא סוג של מסעדה יפנית עממית. המחירים לא ממש עממיים אבל גם לא בגובה מסעדות היוקרה, והמקום מאוד לא פורמלי. אפילו השירות שקיבלנו היה קצת מבולבל — כל פעם ניגש אלינו מלצר אחר.
קימורה יה ממוקמת בחלל גדול מאוד, מקושט בבובות קומיקס, אהילים יפניים ושאר מזכרות. לצערנו, לא הצלחנו להזמין שולחן בפנים ונאלצנו להסתפק באזור החיצוני הלא מקורה אבל מחומם, לא נורא. התחלנו בחמוצים יפניים קצת מוזרים–כמה עגבניות שרי חמודות ועוד קצת פרוסות מלפפון שלא הרגיש כבוש בכלל. אחריהם הגיע סלט תפוחי אדמה במיונז עם פתיתי סלמון צלוי, שהיה טעים לאללה אבל הרגיש רוסי בכלל. השרימפס טמפורה היו גדולים וטובים והגיעו עם רוטב מצוין על בסיס דאשי. צלחת הניגירי כללה מגוון נאה: סלמון צרוב, טונה שנראתה כמו טורו (החלק השמן של הבטן), צלופח שזה תמיד כיף, דג ים לבן ושני גלילים של סושי עם ביצי דגים. יפה, אלגנטי וטעים.
מנת הראמן חזיר היתה מוצלחת. לא היה בה חידוש, אבל היא עשתה את העבודה. אחר כך קיבלנו טונקאצו – סוג של שניצל מבשר חזיר מצופה בפנקו ומטוגן ואז מבושל ברוטב דאשי ומירין. הוא הוגש כשמעליו פירורי ביצה מקושקשת קשה. זה היה משונה אבל טעים מאוד, ובעיקר הרגיש כמו משהו שאמא פולנייה — סליחה, יפנית — מכינה לילד שלה לצהריים.
קימורה יה מציעה שתי גרסאות של המנה היפנית הקלאסית שאבו־שאבו, בדרך כלל מנה אינטראקטיבית שכל סועד מבשל לעצמו: היא מגיעה לשולחן עם סיר ציר חם שבו טובלים פרוסות דקיקות של בשר למשך שניות ספורות. אנחנו ויתרנו על המנה שבה אתה מבשל בעצמך מפאת מחירה (148 שקל) והזמנו את מנת השאבו־שאבו שהוכנה מראש במטבח. אולי עשינו טעות כי מה שקיבלנו היה מין שווארמה יפנית בלי פיתה, עם קצת כרוב ואצות. זו היתה מנה זערורית שאף עלפי שהמלצר אכן הזהיר שמדובר רק ב־120 גרם בשר, לא הצלחנו לעצור את האכזבה למראה קוטנה, במיוחד בהתחשב ב־110 שקל שגבו עבורה. קינחנו במוס מאצ'ה טעים עם קצת קצפת, סוג של מילקי יפני.
לפני הטיפ
חמוצים 28
טמפורה 78
סלט תפוחי אדמה
וסלמון 31
ראמן 65
ניגירי 110
שאבו־שאבו 110
טונקאצו 72
מוס מאצ'ה 22
2 בירות קירין 66
מוקטייל תותים 38
