מהקייזרשמרן של שטפן ועד סרט הפשע בכיכובם של שחקני מארוול: המלצות לסוף השבוע
בינג' שכולו לב עם הסדרה "DTF St. Louis", הסרט האלגנטי "פשע 101" באמזון פריים וידיאו, מחלבת פלורה הצפונית מתארחת בבר היין התל־אביבי סורסטו - ועוד דברים שלא כדאי לפספס
סדרה
מוזרה, ייחודית וכולה לב: למה חייבים לראות את "DTF St. Louis"
השבוע שודר ב־HBO Max הפרק האחרון של "DTF St. Louis" ("מחפשים"), וכעת אפשר וצריך לצפות ברצף בכל שבעת פרקי הסדרה המצוינת הזאת. מזמן לא נראתה אחת כמוה על המסך, אולי מאז "התבגרות" עטורת הפרסים משנה שעברה. היא עוסקת בנושאים דומים — גבריות, אבהות, בדידות וחברות — אבל באופן שונה לחלוטין. היא בוגרת, מרובת רבדים, מצחיקה ומותחת, ולפעמים מה שדוחה בה הוא בדיוק מה שמושך. היא בסוף גם עצובה. לא ספוילר, אבל הזלתי דמעות בפרק האחרון.
הגיבורים שלה הם שלוש צלעות במשולש רומנטי בפרבר של סנט לואיס: חזאי טלוויזיה (ג'ייסון בייטמן), המתרגם של התחזית לשפת הסימנים (דיוויד הרבור), שמסתובב בבית בחזה חשוף וכרס גדולה, ואשתו של המתרגם (לינדה קרדליני), שבזמנה החופשי שופטת בליגת בייסבול של ילדים. בפרק הראשון מתברר שאחד מהם נמצא מת בנסיבות מחשידות. כאן נכנס לתמונה צמד בלשי משטרה, שגם הם שחקנים ודמויות נפלאים (ריצ'ארד ג'נקינס וג'וי סנדיי), והחקירה שלהם היא גם נבירה בחיי המעמד הבינוני בפרברי ארצות הברית של היום. המסקנות שלהם עגומות. הסדרה מתעתעת. לכאורה היא מתרכזת בכרס הגדולה ובפין העקום, אבל כל כולה לב.
רותה קופפר
סרט
הפשע משתלם, וגם מאוד אלגנטי
"פשע 101" הספיק להיות רגע בבתי הקולנוע בארץ לפני שפרצה המלחמה, ועד שהגיעה הפסקת האש הוא כבר עבר לאמזון פריים וידיאו, שירות הסטרימינג שמימן אותו, שם הוא זמין כעת. בארט לייטון (שביים את הסרט התיעודי המרשים "המתחזה") כתב את התסריט וביים על פי סיפור מאת דון ווינסלו, ועם צוות שחקנים שעושה לו את הסרט: כריס המסוורת’ הוא גנב תכשיטים מדוקדק שעובד נקי, בלי אלימות ובלי עקבות. מארק רופאלו הוא בלש משטרה שמנסה לתפוס אותו, והאלי ברי היא סוכנת ביטוח המתמחה בחפצי יוקרה, שהופכת לדמות מפתח עבור שניהם. ואם תרצו: ת'ור, ההאלק וסטורם מהיקום הקולנועי של מארוול נפגשים בסרט פשע אלגנטי, אולד פאשן, שמצטט בגלוי את סרטיו של סטיב מקווין.
סצנות מרדפי המכוניות ברחובות לוס אנג'לס נאות מאוד, ומשחק החתול והעכבר בין השוטר לגנב לוקח מוסכמות מוכרות מסרטי פשע ומבצע אותן היטב. זהו סיפורן של שלוש דמויות עם קוד אתי ורצון להישאר בלתי מושחתות בעולם שנהיה יותר ויותר מושחת ואלים. גם לשודד יש ערכים ויושרה מקצועית. כשהם מגלים שהקולגות שלהם מרמים ומשקרים, שלושתם מוצאים את עצמם דווקא דומים זה לזה, ולא אויבים.
יאיר רוה
אוכל
לתמוך בגליל, לחלום על וינה
המלחמה בגליל עדיין נמשכת והפסקת אש היא רק חלום. זה כמובן הזמן לתמוך בתושבי הצפון בכלל ובעסקים שם בפרט. הערב יארח בר היין התל־אביבי סורסטו (הארבעה 16, תל אביב) את מחלבת פלורה המצוינת מהיישוב לוטם ולצידה את יקב פלך הצעיר מקיבוץ פלך. מיכל בנישתי מפלורה תחתוך לקהל התל־אביבי את הגבינות המעולות שלה, שאפשר למצוא לאחרונה גם בשוקי איכרים במרכז ותמיד כיף להתענג עליהן. אל תוותרו על הסנט מור, הסנט נקטר ופון לבק. איתי ועומר מיקב פלך ימזגו יינות בתסיסה טבעית, וביניהם רוזה נהדר מענבי סירה, גרנאש וברברה, לבן שנין בלאן, רוסאן, ויוניה, גרנאש בלאן וסוביניון בלאן, ואדומים מענבי סירה, גרנאש וקרינאן.
בנישתי והגבינות של פלורה( צילום: שרון צור)
קייזרשמרן(צילום: אמיר מנחם)
ולמשהו אחר לגמרי: במאפייה והגלידרייה שטפן הנהדרת (טשרניחובסקי 21, תל אביב) יערכו בסוף השבוע את מה שכבר הפך למסורת — סוף שבוע של קייזרשמרן, הלוא הוא הקרפ או הפנקייק האוסטרי, לא פחות משמח ומהנה.
חיליק גורפינקל
שופינג
ציוני והיפסטרי, ליליין על טישרט
חולצות טי עם הדפסים יפים של ציוריו של אפרים משה ליליין, ממקימי בית הספר לאמנות בצלאל, נמכרות עכשיו באתר של עמותת כביש 1. "ליליין הוא האמן הציוני הראשון, והכישרון שלו מעורר השראה", אומר יחיאל נחמני, ממייסדי העמותה והמנהל האמנותי שלה. "הוא האיש שצילם את הרצל על מרפסת מלון שלושת המלכים בבאזל, ושילב סגנון אר נובו עם סמלים יהודיים בפרשנות חדשה ורדיקלית. הוא יצר איורים מרהיבים לסיפורי התנ"ך, וצילם את דמויות ארץ ישראל ונופיה בתחילת המאה ה־20".
כביש 1 היא עמותת תרבות ירושלמית שיוזמת אירועים, פסטיבלים וסדנאות, ולא אחת גם משווקת מוצרים לזכרם של יוצרים עבריים, בהם א"ד גורדון, מאיר אריאל, זלדה ופנחס שדה. החולצות עם הדפסיו של ליליין עוצבו במלאת 100 שנה למותו. כמי שיצירותיו עסקו במתח שבין הגלות לגאולה, ליליין רלבנטי היום יותר מתמיד. אברהם אבינו מביט בכוכבים, חולצת "התקווה" עם איור מ־1902, מרים הנביאה רוקדת אחרי קריעת ים סוף מתוך סדרת איורים לתנ"ך בגרמנית מ־1908 — המבחר גדול. 89 עד 139 שקל. לרכישה - לחצו כאן
עילית מינמר
תערוכה
חורש מחדש את העמק
מראות של עמק יזרעאל, שדות חרושים, שורות אקליפטוסים ועצים בודדים, ממלאים את ציוריו של אסף רודריגז, בתערוכה ״זמן מרחב״ בבית האמנים בתל אביב. הם נדמים בעת ובעונה אחת עכשוויים ונוסטלגיים, כמו שרידים של נוף מוכר ההולך ומשתנה. רודריגז (54) חי ועובד בקיבוץ מגידו, והדימויים בציוריו מזכירים את הצילום הציוני מראשית ימי המדינה, אך אינם נכנעים לו: לצד האידיליה הכפרית מופיעות מכונות חקלאיות, מלקטות וטרקטורים, שנעות בין כלי עבודה לבין גרוטאות, ולעתים אף נדמות למכונות מלחמה ענקיות שנשכחו בשדה.
בתוך המרחב הזה מופיעות גם סצנות של התחדשות הקיבוץ, ובהן ילדים המשחקים בין הכלים, כמו מפעילים מחדש, בדמיון, את גלגלי התבואה הגדולים. פעולת הציור עצמה מתוארת אצל רודריגז כעבודה עמלנית ושכבתית, המקבילה לחריש ולעיבוד האדמה. פני השטח הציוריים נבנים בהדרגה, כמו קרקע הנחרשת שוב ושוב, והופכים את הציור לפרויקט כמעט ארכיוני, ניסיון לשמר מרחב, זמן ואורח חיים ההולכים ונעלמים. בכך הופכת התערוכה למחווה לימים שבהם האדמה והקהילה נתפסו כשלמות אחת. אוצר: אריה ברקוביץ. לפרטים נוספים - לחצו כאן
יקיר שגב
