דפנה לוסטיג: "הייתי רוצה שהילדים שלי יצליחו להישאר לחיות כאן"
דפנה לוסטיג כתבה ספר ביכורים המבוסס על הסיפור המשפחתי שלה. מההורים שלה היא למדה להקיף את עצמה בחברים ולשאוב מהם כוח. היא הייתה רוצה לגור ליד הים, לשבת לבירה עם מרתה סטיוארט, לישון לילה לפני שהיא מגיבה, והיא מאושרת שהבת המתבגרת שלה חולקת איתה את הטעם המוזיקלי
דפנה לוסטיג
גיל: 45 • מקום מגורים: תל־אביב • מצב משפחתי: נשואה לשף יונתן (ג'וני) הלר + 2 (לילי ועפרי) • מגישה וכותבת ("הינשופים", "מועדון תרבות" בכאן 11, תוכנית הבוקר של רדיו תל־אביב, הפודקאסט של דפנה לוסטיג). ספר הביכורים שלה "יש לך הכל" ראה אור החודש בהוצאת כתר
איפה אנחנו תופסים אותך?
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית, בשש בבוקר לפני שכולם קמים. אני קמה במיוחד כדי שתהיה לי שעה לשתות אותו לפני שאני צריכה להעיר את כולם".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם מרתה סטיוארט. הסרט הדוקומנטרי עליה בנטפליקס היה אחד הסרטים המרתקים של השנה. אשת עסקים חריפה וכריזמטית לאללה, שממציאה את עצמה מחדש שוב ושוב. יש הרבה מה ללמוד ממנה".
על מה את עובדת עכשיו?
"על הספר שלי 'יש לך הכל', שיצא החודש (הספר מגולל את סיפור ילדותה והתבגרותה בצל חשיפת סוד משפחתי - אביה, מבכירי תעשיית היהלומים בארץ ונכה צה”ל אינו אביה הביולוגי, מנ”ש). נתתי ארבע שנים וחצי מהחיים שלי לכתוב את הסיפור הזה, ואני נותנת את כל כולי כדי שכמה שיותר אנשים יפגשו אותו. אני גם מגישה פודקאסט אישי שלי בבית All•in".
מה השריטה שלך?
“יש לי קושי עם דימוי הגוף. שנים נאבקתי להרגיש נוח בעור של עצמי. היום אני מאמינה שעדיף לא להשתמש בדיאטות כתחליף לפתרון של בעיות אחרות. עוד שריטה היא אפייה, אני מאוד אוהבת לאפות. בגלל שאני לא אוכלת סוכר וגלוטן, כי יש לי אנדומטריוזיס, אני רק אופה ולא טועמת כלום. אפילו לבן הזוג שלי, ג'וני, שהוא אופה ב'שילה', יש בי קנאת אופים. בבחושות ובטארטים אני לוקחת אותו".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כשהייתי קטנה אבא שלי אמר לי 'את לא מגיבה לפני שאת ישנה לילה'. זה מאוד נוגד את האופי שלי, כי אני עצבנית ופזיזה. אין שום סיטואציה בעולם שההצעה הזו הכזיבה אותי. צריך לישון לילה על הדברים. זה נכון גם לכתיבה".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"שותה יין. אני מאוד אוהבת יין ואפילו הלכתי ללמוד קצת על זני ענבים, אזורים בעולם, על החקלאות, ההיסטוריה. אני מאוד אוהבת יין ישראלי, אני לא פלצנית שמחפשת בקבוקים באלפי שקלים ובישראל יש מלא יקבים טובים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לחזות את העתיד. אני נורא רוצה לראות מה יקרה עם הילדים, לדעת שהעתיד בסדר, שנפטרנו מהממשלה האיומה הזאת ושהם הצליחו להישאר במקום הזה. שהבת שלי היא אישה שוות־זכויות ושהשכר שלה שווה לזה של גברים. המשאלה הכי גדולה שלי היא שכל המאבקים וההפגנות שלנו יצליחו ונוכל לחיות בישראל דמוקרטית, וכל הצאצאים שלנו יגורו בישראל דמוקרטית".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"כרגע אני רואה 'הלוטוס הלבן', ואני ממש אוהבת את ריק (וולטון גוגינס). הוא אמנם מוציא שלוש מילים בפרק, אבל מה שהוא נותן במבטים שלו מדהים".
לְמה ולמי את מתגעגעת?
"לחופשות באייטיז עם אבא שלי, בטאבה או בגלי כנרת בטבריה. היינו נוסעים עם חברים של ההורים, זה היה מלון כמו קיבוץ. אכלנו טילונים, שחינו בכנרת ולא פחדנו מכלום. אני מתגעגעת בכלל להיות ליד אבא שלי, שהדברים שהוא הכי אהב זה שמש, גלידה, חופש וחברים. ההורים שלי היו מארחים בשבתות בגינה עשרות חברים וקיבלתי מהם את הדבר הזה של לחיות מהכוח שהחברים שלך נותנים לך, זה מאוד עיצב אותי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בכפר ויתקין, מכמורת או חופית. בישראל, קרוב לים, שאוכל לצאת מהבית ולנשום לחות של ים, קצת חקלאות וקצת עיר. אני מתה על תל־אביב אבל קצת התבגרתי ממנה".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על ספרים ובגדים, כי מה שמרחיב את ליבי זה אסתטיקה ומילים כתובות. פעם זה היה גם מוזיקה, אבל היום המוזיקה בחינם. יש לי חוק שאם בגד אחד נכנס - אז אחד יוצא. אני משתדלת להיות אקולוגית ולתמוך בתעשייה מקומית".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את הפזיזות ואת הצורך לשלוט ולנהל הכל. ירשתי את זה מאבא שלי וזו ההוכחה שירושות לא חייבות להיות ביולוגיות. הזהות שלך נבנית על המהות שספגת, ולא על הגנטיקה. חוץ מזה הייתי רוצה עשרה ס”מ נוספים בגובה, להיות יותר מסודרת, וגם להיות אמא יותר טובה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על זה שאני לא עובדת מספיק. למרות שאני עובדת המון, תמיד נדמה לי שאפשר לעבוד עוד. אפשר לכתוב עוד ספר, לחשוב על עוד פודקאסט, סתם להעלות עוד פלייליסט לאינסטגרם כדי שאנשים ייהנו. וגם על זה שאני לא גרה יותר קרוב לאמא שלי, אני אוהבת אותה כל כך אבל אני לא רואה אותה כל יום".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הילדים שלי והספר".
מה מפחיד אותך, והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"מפחידה אותי הממשלה, והיא עוד יותר מפחידה אותי אחרי 7 באוקטובר. אני באמת מפחדת מהתמוטטות המערכת המשפטית, מסגירת התאגיד, מפגיעה בחופש הביטוי, מהציד של ראש שב"כ. כל מה שחשבת שמגן עליך סובל מחבלות ממוקדות, אבל אני מאמינה בכל ליבי שאפשר לעצור את זה".
מקום המפלט שלך בימים אלו?
"כושר. אני עושה אימוני כוח ואני משתמשת בזה כנוגד חרדה. אני יוצאת מהאימון חזקה למציאות שאנחנו חיים בה".
מה עושה אותך מאושרת?
"לראות עם לילי הופעות. אני מאושרת שלילי ואני אוהבות את אותה מוזיקה: ארקטיק מנקיס, טיילור סוויפט, קנדריק לאמאר. פעם בשנה אנחנו בוחרות הופעה ומשתדלות לעשות ככל שאנחנו יכולות כדי להגיע אליה. זה שהיא בת 15 ועדיין מוכנה להסתובב איתי, זה וואו".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"האחיות שלי, רונילי ותמר. הן החמצן שלי. לאורך כל הכתיבה של הספר הן היו איתי במסע הזה, שהוא גם שלהן, כי זה הסיפור של כולנו. אנחנו מפלצת תלת־ראשית, לא נושמות האחת בלי השנייה וביחד מאוד דואגות לאמא שלנו".
מי האמן שהכי השפיע עלייך?
"כל מי שעשה פופ השפיע עליי, מהביטלס דרך אנדי וורהול ועד טיילור סוויפט. אבל בסופו של דבר אני בוחרת במדונה של שנות ה־80 וה–90. פורצת דרך, פרובוקטיבית, אמיצה. תמיד שואבת השראה מתרבות אלטרנטיבית ומחברת אותה למיינסטרים. פמיניסטית גדולה ואמיתית".
אם לא היית מגישה וכותבת, מה היית עושה?
"סוכנת נסיעות. זה החלום הכמוס שלי. תני לי כל היום למצוא ריזורטים וחופשות לאנשים בכל התקציבים. וגם להיות קניינית מתנות עבור אנשים, אני מעולה בדברים האלה".
