“אז בקיצור”. בהשראת משפחתו של וקסברג, וגם השחקנים המדבבים הם יהודים
"אז בקיצור" בנטפליקס מצטרפת לגל של סרטים וסדרות שלא מסתירים את יהדותם. הבחירה של היוצר המוכשר שלה, רפאל בוב וקסברג, להימנע כעת מכל אזכור של ישראל אינה מקרית
אחרי ההצלחה של "רק לא זה", סדרה על רב מודרני שמתאהב בשיקסע, עלתה עכשיו בנטפליקס עוד סדרה על משפחה יהודית, שגם בה האמא מתנהגת בצורה צעקנית, היסטרית, שתלטנית ומביכה במפגש עם חברתו הבלונדינית של בנה. הסדרה החדשה, "אז בקיצור" (“Long Story Short”), היא אנימציה מקורית ועמוקה שיצר רפאל בוב וקסברג, היוצר של "בוג'אק הורסמן" עטורת השבחים. הסדרה מספרת את סיפורה של משפחת שוומפר, ומדלגת בין אירועים משנות התשעים ועד ההווה, מאז שילדי המשפחה — אבי, שירה ויושי — מתקוטטים במושב האחורי של האוטו, דרך התבגרותם ועד היותם הורים בעצמם. הצופים מקבלים הצצה לכל הפצעים שהשאירו צלקות, לכל הטירופים המצחיקים והחיבורים האהובים שגורמים לבני המשפחה להיות בקשר חזק היום.
כמו במקרה של "בוג'אק הורסמן" גם כאן האנימציה עלולה להטעות. הצורה נראית ילדית, אבל התוכן הוא לגמרי בוגר. לא מדובר בסיטקום בנוסח "משפחת סימפסון", הפונה לטווח רחב של גילאים, לדמויות בסדרה הזאת יש קשיים, עכבות ומניעים פסיכולוגיים ומשפחתיים של מבוגרים, גם כשהם קטנים.
"אז בקיצור" שואבת השראה ממשפחתו של וקסברג, שגם היא מאזור סן פרנסיסקו, אבל הוא מקפיד לומר בראיונות לקראת עלייתה שהיא אינה אוטוביוגרפית. היא מאוד יהודית, כי כזאת היא משפחתו וזה העולם שלו. "כשגדלתי, הכרתי יותר שמות של רבנים מאשר של שחקני בייסבול", סיפר בריאיון.
הסדרה שייכת למגמה הנוכחית של יצירות שאינן מסתירות את יהדותן - מסרטו של סטיבן ספילברג "הפייבלמנים", דרך "גב' מייזל המופלאה", "פליישמן בצרות", ועד סרטו של אדם סנדלר "את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי". הימים שניסו לטשטש את המוצא של הדמויות ב"סיינפלד", כי הן יהודיות מדי, חלפו עברו להם מזמן. השחקנים המדבבים את הדמויות בסדרה גם הם כולם יהודים מפורסמים, וגם זה מכוון, בהם פול רייזר ("משתגעים מאהבה"), ליסה אדלסטיין ("האוס") ומקס גרינפלד ("הבחורה החדשה").
אין כאן שום ניסיון לטשטש סממנים יהודיים: האמא עונדת חמסה, על המדף בסלון הבית יש חנוכיות. הם אומרים בקול שהם לא חוגגים את חג המולד. גם אם הדמויות מצחיקות ואפילו סטריאוטיפיות, הן גאות ביהדותן. זוהי תקופה שבה האנטישמיות הפכה לסוגיה מטרידה במיוחד עבור הקהילות היהודיות בארצות הברית, ותגובתו של וקסברג לאקלים הזה היא ביצירת סדרה אישית ומצחיקה, שבה המציאות המורכבת נוכחת ברקע – הן כרקע סיפורי והן כרובד משמעות נוסף.
יש דבר שלא נמצא בסדרה - והוא אולי קשור לעלייה באנטישמיות - וזה ישראל. למרות השמות הישראליים של הדמויות, מדינת היהודים לא מוזכרת. גם צופים ישראלים, המודעים לפער שנפער כעת בין ישראל ליהדות ארצות הברית הליברלית (זאת שמחברת את שני שמות המשפחה של ההורים שוורץ וקופר ויוצרת את משפחת שוומפר), יבחינו כי המנהגים, החגים, בר המצווה, וה"לחיים" דומים, אבל החיים עצמם שונים. וקסברג אמר בריאיון ל"וולצ'ר", כי בחר לא להתייחס לישראל כי "אני לא רוצה ליצור תוכן שיגרום לאנשים להחרים את הסדרה, משום כיוון. נגיע לזה באיזשהו שלב. אני רוצה לעשות את זה באופן שלא ירגיש דידקטי, וגם לא באופן שמנסה להרוויח נקודות".
בן פלדמן, המדבב את אבי, שהוא בעצם הדמות הראשית, אמר בתחילת החודש שהוא לא חושב "שיש יהודי בהוליווד, אדם ציבורי, שלא מתעמרים בו כל היום באינסטגרם. למרבה הצער, אנטישמים כבר משמיצים את הסדרה הזאת".
