סגור
פנאי שיעור ספורט בבית הספר
שיעור ספורט בבית הספר. במשרד החינוך מפנים לתוכניות ההעשרה (צילום: באדיבות משרד החינוך מחוז דרום)

מי חנק את החנ"ג: ככה לא מטפלים בהשמנת היתר של ילדים

ילדי ישראל סובלים ממגפת השמנה אך הזמן המוקדש לחינוך גופני הוא שעתיים שבועיות, מתוכן כ־20 דקות נטו. במשרד החינוך ערים לבעיה אך ניסיון להוסיף עוד שעה למערכת לא צלח

בערב יום ראשון, רגע לפני שהגיעה שעת השינה, בני בן ה־9 מדד בהתרגשות את נעלי הריצה החדשות שלו. "מחר יש לנו שיעור ספורט ראשון", הכריז, "אני ממש מקווה שיהיה כיף". כמו מרבית ילדי ישראל הוא יזדקק לנעלי הספורט פעמיים בשבוע בלבד לטובת שני שיעורי חינוך גופני (חנ"ג) בני 45 דקות כל אחד. 90 דקות שבועיות של פעילות גופנית.
במציאות שבה עודף משקל והשמנת יתר בקרב ילדים ונוער בישראל נוסקים לשיעורים מטרידים הנעים בין 20% ל־30%, כמעט אין מי שיחלוק על כך שהזמן המוקדש לחנ"ג בבתי הספר זעום ולא יכול לספק מענה ראוי למגפת ההשמנה, שלא לדבר על מענה ספורטיבי הולם לילדים החפצים בכך. נתונים פנימיים של משרד החינוך חושפים תמונה עגומה עוד יותר שבה מתוך 45 דקות של שיעור חנ"ג, הילדים פעילים פיזית רק 12-10 דקות בממוצע, כשהשאיפה במשרד החינוך היא להגיע לפחות ל־30 דקות פעילות פיזית בשיעור. "אנחנו מאוד רחוקים משם", אומר גורם במשרד.
"זו לא פחות מבעיה לאומית", אומר יואל רזבוזוב, מי שהיה בעברו יו"ר שדולת הספורט ושר התיירות מטעם מפלגת יש עתיד, "לטעמי צריכים להיות במערכת של כל תלמיד לפחות ארבעה שיעורי חנ"ג שבועיים". בתפקידו הקודם ניסה רזבוזוב להעביר הצעת חוק שתעניק לכלל תלמידי ישראל שעת חנ"ג נוספת בכל שבוע — ללא הועיל. "כולם מסכימים על הצורך", הוא אומר, "אך כשהיה צריך לבסוף לתעדף ולתקצב את העניין, זה לא עבד".
בחזונו של רזבוזוב, איש ספורט בעצמו, תלמידי ישראל יפתחו כל יום לימודים בהתעמלות בוקר ממריצה. אולם נכון לעתה, הנתונים דווקא מלמדים שבהקשר זה תלמידי ישראל מפגרים למדי אחרי רוב המדינות המפותחות ותופסים את המקומות האחרונים במשך הזמן שאותו הם מקדישים לפעילות גופנית.
"חייבים להוסיף עוד שעות חנ"ג אם רוצים לייצר תרבות ספורט", גורס המדליסט האולימפי בג'ודו אריק זאבי, "מערכת החינוך היא לרוב המקום הראשון שמפגיש את הילדים עם פעילות גופנית ויש לה היכולת לגרום להם לאהוב או לשנוא את זה. בטח שלהנחיל להם את הקשר הראשוני לאורח חיים בריא". מבחינתו, מציאות חינוכית מיטבית היא כזו שבה תלמיד יוכל לעסוק בשיעורי ספורט בענף שמסב לו הנאה וחוויות חיוביות. "גם בתי הספר, גם המורים לחנ"ג וגם ענפי הספורט ירוויחו מכך", הוא טוען.
במשרד החינוך אין חולקים על כך שנדרשות עוד שעות חנ"ג בבתי הספר. "אני בהחלט מסכים שבעידן המסכים שעתיים שבועיות אינן עונות לגמרי על הצורך", אומר גיא דגן, הממונה על החינוך הגופני במשרד החינוך, "אך בסופו של דבר הוספת שעת הוראה שבועית היא דבר שעולה למערכת המון כסף. קשה להאמין אבל מדובר ביותר ממיליארד שקל".
במציאות התקציבית המגבילה, כך מסביר דגן, שבעצמו מגיע מעולם החינוך הגופני הבית־ספרי, יצר משרד החינוך בשנים האחרונות מספר לא מבוטל של תוכניות שמנסות לפצות על אותן שעות אבודות. למשל, מגמות חנ"ג המאפשרות לבוגריהן שעות פעילות רבות יותר ואפשרות לגשת לבגרות מורחבת במקצוע; תוכניות חינוך והעשרה של ספורט ימי; שיעורי שחייה ומיומנויות מים; כיתות ספורט שזכאיות ליותר שעות חנ"ג בחטיבות הביניים; מועדוני ספורט בית־ספריים שפועלים גם בשעות אחה"צ ומפעלי ספורט תחרותיים בית־ספריים החולשים על 15 ענפים. אך אלה מכוונים בעיקר לתלמידים עם מוטיבציה ואמביציה ספורטיבית.
זאת ביחד עם תוכנית גפ"ן המציעה למנהלי בתי ספר קרוב ל־360 תוכניות העשרה לבחירתם בתחום החינוך הגופני והספורט. לדברי דגן, רבבות מתלמידי ישראל לוקחים היום חלק בתוכניות הספורטיביות השונות הכוללות צעדות ואף קבוצות ריצה בית־ספריות - מה שבפועל יכול לפצות במידת מה על חסרונן של שעות החנ"ג. "בסופו של דבר הן יותר זולות מהוספת שעת הוראה", הוא מסביר, "כי זה סוג אחר של מודל העסקה".
המטרה, מסכם דגן "היא להעניק את הידע, ההבנה והמודעות לחשיבות הבריאותית של הפעילות הגופנית, להגביר את המוטיבציה של הילדים אליה ולחשוף אותם לסוגי פעילויות שונים. אך צריך להבין שבעולם שבו להורים בעיקר חשוב שהילדים יצליחו במתמטיקה ואנגלית, קיומו של החינוך הגופני בבתי הספר אינו לגמרי מובן מאליו".