הציירת הידועה שהגיעה לישראל ובחרה להיעלם
במוסקבה היתה זינאידה פוזדניאקובה אמנית מוכרת אך בארץ פעלה באלמוניות מוחלטת. תערוכה חדשה חושפת לראשונה את ציוריה שנראים עכשווים לגמרי
ישנם אמנים ואמניות ישראלים רבים שעבודתם עוד ממתינה לגילוי, אבל את סיפור חשיפתה של הציירת העלומה זינאידה פוזדניאקובה הצליחה האוצרת יוליה יבלונסקי להפוך לפרויקט חי ומתמשך.
היא נתקלה לראשונה בשמה של פוזדניאקובה ובציוריה הצבעוניים והמרשימים כמעט במקרה, בזמן לימודיה לתואר השני בתוכנית לאוצרות ולמדיניות בבצלאל. סקרנותה הובילה אותה לחפש במשך שבוע ב־2021, יחד עם עמיתתה לתוכנית נעמה ברק, את פוזדניאקובה בירושלים, ולבסוף להיפגש עמה בביתה כשכבר היתה בת 82. יבלונסקי נקשרה אליה מיד גם בשל סיפורה האישי של הציירת הישראלית־רוסית האלמונית, שהזכיר לה גם את קשיי ההגירה שחוו הוריה שלה. כעת המסע המחקרי־אוצרותי הנרחב שלה מגיע אל סופו בתערוכה ״זרה״, שבה עבודותיה של פוזדניאקובה מוצגות בפעם הראשונה לציבור בגלריה בנימין בתל אביב, שנה לאחר מותה.
בישראל שמה של פוזדניאקובה (2024-1940) אינו ידוע כלל ולא במקרה – לאחר עלייתה בחרה האמנית שלא להציג בארץ או להשתלב בסצנת האמנות המקומית, והסתגרה אמנותית בביתה בירושלים. היא למדה אמנות בברית המועצות וניחנה בכישרון וטכניקה רישומית מעולה, עלתה לישראל ממוסקבה בשנות ה־90, לאחר שכבר הציגה בעבר ברוסיה, ויצירותיה נכללו באוספי מוזיאון פושקין וגלריה טרטיאקוב החשובים. אבל בארץ ניסיונותיה הראשונים להציג נענו בדחייה, והיא חששה שהסיבה נעוצה בזרות הלשונית והסגנונית שלה. היא חיה בירושלים, התפרנסה גם מהוראת אמנות, והתמידה לפרסם בדף הפייסבוק שלה, מה שהפך לחלון היחיד שלה לעולם הציבורי.
התערוכה כוללת רישומים מיומנים, מהירים וצבעוניים מאוד של נופים מכל רחבי רוסיה אבל גם את הווי החיים הירושלמי.
מי שהכירו את פוזדניאקובה בברה״מ ואחר כך בארץ הן כמה ציירות ישראליות ממוצא רוסי, בהן האמניות הידועות אולגה קונדינה וזויה צ׳רקסקי מקבוצת הברביזון החדש, שאף ביקרו אותה בביתה. יבלונסקי מסבירה שהן מציירות באותו קו וירטואוזי ונמרץ, ואותם סוגי סצנות ופרספקטיבות. ולכן בתערוכה "זרה" מוצג גם מקבץ מרשים מציוריה של קונדינה הצעירה ממנה, במעין משחק מחבואים עד שלפעמים קשה להבדיל מי ציירה מה. בנוסף, מוצגות העבודות של האמנית הישראלית אניה קרופיאקוב המשחזרת את בית ילדותה שמעולם לא תועד.
"הכרתי את זינאידה עוד במוסקבה, היינו חלק מאותו מילייה אמנותי, ומתישהו בישראל הקשר בינינו נותק", מספרת קונדינה, "כשהתחילה המדיה החברתית התרגשתי לראות שוב את הציורים שלה, שהעלה הבן שלה. היא היתה מאוד ביקורתית ותמיד חששה איך תולים אותה ואיפה. אם היא היתה יותר זורמת ויותר פתוחה בטח בחייה היא היתה נכנסת לברביזון החדש כמאייסטרית המבוגרת שלנו".
