נרקיסיזם: ספר חדש על יצירתו של המעצב האגדי
ספר חדש ומונומנטלי חושף לראשונה את מלוא יצירתו של המעצב צבי נרקיס, טיפוגרף מהפכן שיצר כמה מהפונטים המוכרים ביותר בשפה העברית, שטרות כסף, בולים וכרזות, והשפיע מאוד על גיבוש הזהות החזותית הישראלית
האותיות הקטנות הן כידוע הכי חשובות, ולמעצב הגרפי צבי נרקיס היתה השפעה מכריעה על עיצוב האות העברית המודפסת, עוד מראשית ימי המדינה. לכאורה זה אולי עניין של מה בכך, אבל בפועל מדובר בקודש הקודשים של העיצוב הגרפי של השפה, ובתחום שרק המעצבים המוכשרים והאחראים ביותר יכולים לפעול בו בהצלחה. כי כשמדובר בעיצוב אותיות עבריות – אולי הצנועות לכאורה מבין כל רכיבי העיצוב – הרי שבעצם מדובר בנראותן של אבני היסוד של השפה שלנו. עיצובן הנכון של אותיות הוא לא רק קריטי בהבנת הנקרא, אלא גם באפיון המשמעות והכוונה של הטקסט כולו, ברמה האסתטית והתקשורתית כאחד. ובמילותיו של נרקיס עצמו: "במרכז עשייתי עמד תמיד הצורך בקריאות מיטבית".
ואכן, מתוך קומץ מעצבי האותיות העבריות שפעלו בראשית שנות ה־50, הפכו האותיות והגופנים (פונטים) שעיצב נרקיס (2010-1921) למוכרות ושכיחות מאוד בישראל – הרבה יותר מאשר האמן שיצר אותן. נרקיס, יליד רומניה, פעל כל חייו באלמוניות יחסית כגרפיקאי וטיפוגרף (מעצב אותיות) ענייני, פדנט וצנוע, שעיצובה הנכון של האות העברית היה עבורו בראש ובראשונה שליחות אידיאולוגית ממש.
נדמה שנרקיס נולד להיות מהבכירים שבמעצבי האותיות העבריות של זמננו, ויכולותיו הגבוהות בתחום ניכרות בחוויות מכוננות בקורות חייו המוקדמות. כבר כילד בשם הרמן קיסנר, בעיר בוטושאן, הוא הצטיין בכתיבה תמה (קליגרפיה), ובזכות כישרונו בתקופת מלחמת העולם השניה הצליח להיחלץ מעבודות כפיה והועסק כצייר שלטי דרכים בצבא הרומני. ב 1944 הוא הצטרף לעליה בלתי לגאלית עם אשתו קלרה, והם העפילו מבוקרשט לארץ, תחילה לקיבוץ אילון ולאחר מכן לקיבוץ שער העמקים. בהמשך למד גרפיקה וקליגרפיה ב״בצלאל״ בירושלים והוקפץ מייד לשנה השניה. הוא התמחה בעיצוב אותיות אצל איסמר (איתמר) דוד, מעצבו של הגופן הנפוץ ׳דוד׳, ושירת בצה״ל כמעצב חומרי הדרכה וכתבי עת, אז גם שינה את סדר אותיות שמו מקיסנר לנרקיס. רק באמצע שנות החמישים פתח סטודיו עצמאי לגרפיקה בתל אביב, שתחילה עסק בו בעיצוב סמלים מסחריים וכרזות, לפני שהתפרסם בארץ ובעולם כמעצב גופנים ייחודי.
החל מהגופן המכונן הראשון שיצר – נרקיס בלוק (1958), שהיה מהפכה בתחום האות המודרנית העברית והתאים למגוון עצום של שימושים – נרקיס לא חדל לחדש, לחפש, לשכלל וליצור טיפוסי אות עברית חדשים. הוא יצר עד ראשית שנות האלפיים 16 מערכות גופנים שונות. הגופנים זיקקו צורות של אותיות עבריות ממקורות קדומים של האות האשכנזית והספרדית, בשילוב השפעות של גופנים לועזיים מודרניים, כתיבת סופרים־אמנים בדיו וציפורן חופשית ושכלולים טכנולוגיים מתחום הסדר, שבכולם שלט.
עד עתה, שמו ומפעלו המכונן של נרקיס נותרו בצללים, בזמן שהאותיות שעיצב במשך עשורים הפכו לסטנדרט של המדינה. אבל כעת, בספר החדש ועב־הכרס "צבי נרקיס: טיפוגרפיה ועיצוב" (הוצאת אסיה), מאת יהודה חפשי, נחשף מלוא יצירתו הגרפית באופן שהולם את מעמדו. חפשי הוא מעצב גרפי ותיק, חוקר עצמאי בתחום הטיפוגרפיה העברית, ומרצה בכיר בבצלאל ובמכון הטכנולוגי חולון. הספר החדש והמונומנטלי הוא פרי מחקר, ראיונות, עיצוב והפקה שנמשכו למעלה מעשור, והוא המעמיק והרחב ביותר שנכתב עד כה על העיצוב הטיפוגרפי העברי. הוא קיים עם נרקיס פגישות עבודה עוד בחייו, תוך לימוד מעמיק בארכיונו העצום, לצד קמפיין גיוס המונים נרחב. העבודה על הספר המורכב נמשכה שנים וכללה גם הדפסה בבלגיה.
הספר חושף בפעם הראשונה, באמצעות מאות סקיצות מרהיבות, את מלוא פעילותו בישראל ההולכת ומתפתחת. מלבד הצטיינותו של נרקיס בעיצוב אותיות עבריות, הוא עיצב מערכות גרפיות שלמות שחפשי מגדירן כממלכתיות: כרזות ממשלתיות לתיירות, לצבא ומסחר, מערכות בולים ומדליות (כמו לשלום עם מצרים ב־1979), אותיות זעירות למכונות כתיבה חשמליות ולמדריך הטלפונים. כמו כן, נרקיס עסק במשך שנים ארוכות ביצירת גופנים לספרי תנ״ך (תנ״ך חורב ותנ״ך כתר־ירושלים), שמבוססים על האותיות שלו ועל דיגיטציות של כתבי יד יהודיים עתיקים. ואולי הידועה ביותר ביצירותיו של נרקיס בציבור היא מערכת שטרות הכסף הישראליים שהיו בשימוש שנים רבות – תחילה, שטרות הלירה הישראלית ולאחר מכן שטרות השקל הישן – הברון רוטשילד באדום (500 שקל ישן), והרמב״ם בירוק (1,000 שקל ישן). משם המשיך נרקיס לתכנן גם את שטרות "השקל החדש" (עכשיו הוא כבר ישן) – כמו שטר גולדה הידוע שהפך ברבות הימים לשטר 10 שקלים וכיום אינו בנמצא. את אלה יצר נרקיס באמצעות ציורי עיפרון צבעוניים ואקוורל ביד אמן, שחושפים בפעם הראשונה את הווירטואוזיות שלו כמאייר וצייר.
גם כיום האותיות והגופנים שעיצב נרקיס נמצאים בשימוש רווח, כולל בעיתון זה. הם צלחו היטב את העידן הדיגיטלי הנוכחי, וגופנים עבריים קלאסיים של נרקיס כמו נרקיס לינוטייפ (1968), נרקיס תם (1975) ונרקיסים (1982), שהם רק כמה מן המוכרים ביותר שעיצב, שוכנים היום במחשבים האישיים שלנו, 50 שנה ויותר לאחר ששרטט אותם לראשונה. בסופו של דבר, זכה נרקיס, גם אם מאוחר, ביצירה מחקרית ועיצובית שהולמת את מעמדו כבכיר הטיפוגרפים בתקופתו. הספר החדש המרהיב, שעוצב בידי נעם שכטר ואיל זקין, הוא על טהרת הגופנים של נרקיס בלבד (בעברית) ומציע חוויית דפדוף שלמרות עומקה האקדמי נותרת מענגת לעין ולקריאה.
