עלמה גוב: "תל אביב בינתיים לא בשבילי, אני זרה ומוזרה"
בגיל 23 המוזיקאית כבר עובדת על אלבום רביעי. היא מתגעגעת לכיתה ט' בכפר הנוער בעוטף עזה כשהתאהבה לראשונה בבן וגם במוזיקה וכתיבת שירים, חושבת שרן דנקר מושלם, מייצרת לעצמה את המרצ’נדייז וסורגת כדי לא לגלול בטלפון
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. אתמול היתה לי הופעה, חלמתי מלא חלומות מוזרים עליה וקמתי בבהלה. חלמתי שאני מנגנת והקלידים מתחילים לנזול, זה היה ממש אפל. קמתי בבוקר וישר הלכתי לנגן קצת כדי לוודא שזה רק חלום".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"אני לא שותה קפה. כשרק הגעתי לתל אביב, הייתי מזמינה קפה, שותה ומתענה מכל רגע כי זה מגעיל, ועכשיו אני מרגישה מספיק נוח להזמין שוקו בבית קפה. אני החברה החמודה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"הכי הייתי רוצה עם אמא שלי אבל כשהיא בגילי, לפני שהיו לה ילדים, פשוט לשוחח איתה שיחה של חברות. אנחנו ממש קרובות, היא אחד האנשים היקרים לי בעולם".
על מה את עובדת עכשיו?
"מתכוננת לקראת המופע 'חברים מתגעגעים ושרים קורין'. הופעתי איתה (קורין אלאל – מנ"ש) במופע המחווה בהיכל התרבות והיא אחד האנשים הכי מיוחדים שיצא לי לפגוש ולעבוד איתם, היה שם תדר נקי ואמיתי. ב־7 במאי אופיע בגגרין תל אביב, מופע 360 מיוחד עם הלהקה החדשה שלי. בשבוע שעבר יצא 'בסיבוב' שכתבתי על המעבר לתל אביב. חשבתי שאגיע לכאן ואהיה עלמה החדשה ואתחיל מחדש, אבל באופן הכי קלישאתי לכל מקום שאנחנו הולכים אנחנו סוחבים את אותן צרות. תל אביב בינתיים לא כל כך בשבילי, הכל מטפטף פה - בחורף גשם ובקיץ מזגנים. אבל אני אוהבת את הבית שלי בפלורנטין, הסטודיו שלי ואת הים. בהתחלה מאוד נהניתי להיות אורחת אבל עבר זמן ואני עדיין זרה ומוזרה".
מה השריטה שלך?
"עכשיו אני ממש אוהבת לסרוג והולכת לכל מקום עם צמר ומסרגות. זה הכי מדיטטיבי שיצא לי, יש בזה משהו שמקרקע אותי ובעיקר עוזר לי להיות פחות בטלפון. בעצם הטלפון זו השריטה האמיתית, אבל זה של כולם אז זה לא נחשב".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לפני כמה שנים דיברתי עם שי צברי המדהים וסיפרתי לו על הזדמנויות שהחמצתי ועל הפחד שדברים לא הולכים להתממש, והוא אמר לי משפט שהולך איתי מאז, 'מה שיש בו אמת, אין לו זמן', וזה חד משמעית עובד. כל פעם שאני עושה משהו שלא חוטא לאמת שלי, דברים זזים בעולם".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"במושב, עם המשפחה, לשחק קלפים, לעשן, להיות במרפסת בבית של ההורים. זה מקום שתמיד מגיעים אליו אנשים וחברים, בית מאוד מיוחד ופתוח".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה לא לחוות עייפות ולחיות חיים שלמים בלי צורך לישון, ואז לקרוא את כל הספרים בעולם ולראות את כל הסרטים בעולם ושיהיה לי עוד הרבה זמן".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"לפעמים אני משקרת כשאני נותנת מחמאות בכאילו כי אין לי כוח להתעמת עם להגיד את דעתי האמיתית, למשל כשאנשים משמיעים לי שירים. ביומיום אני משקרת כשאני לא רוצה להגיע למקומות, מבטלת פגישות ועושה דברים חצופים. אני אוכלת את עצמי מבפנים אחר כך".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"רן דנקר, הוא פשוט מושלם".
למה את מתגעגעת?
"לכיתה ט' כשהייתי בכפר הנוער 'ביכורים' בעוטף עזה. שם פעם ראשונה התאהבתי בבן, הכרתי אנשים חדשים והתאהבתי במוזיקה, כתיבת שירים ובלהיות אמנית ולחשוב אמנות. הרבה דברים משמעותיים קרו לי בנופים הפסטורליים של העוטף, שזה מטורף לחשוב על זה בימים אלה. המנהלת שלנו תמר קדם סימנטוב מניר עוז נרצחה עם בעלה ושלושת הילדים, והיינו ממש קרובות. גם הורים של חברים וילדים מהשכבה נרצחו. זה לא רק זיכרון, אלא געגוע לכל החוויה הזאת שכאילו נדבק בה זפת. שם גיליתי את התשוקות שלי ואת הדבר שמעיף אותי, לזה אני מתגעגעת. זה היה ראשוני, מסעיר ומתוק ולא היה בי שום פחד לאהוב את הכל. ככל שאני גדלה זה נהיה יותר מסובך".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בטוח ארצה מתישהו לגור ביוון על המים אבל החלום שלי הוא לגור במושב ערוגות ליד המשפחה המורחבת שלי".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על חומרי יצירה - ניירות יפים, מספריים שווים. אתמול הוצאתי 400 שקל על כפתורים ואני מכינה עכשיו סיכות לשיער. כל פעם כשאני מתחילה תחביב חדש, אני אומרת לעצמי שאהפוך את זה לעסק, אז יש לי 200 צעיפים ומאה סיכות לשיער ואת הכל אני מחלקת. שום עסק".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שאני לא מדברת מספיק עם סבא וסבתא שלי, לא רואה אותם מספיק והחיים ממש קצרים. את אלה שגרים בערוגות אני רואה יותר אבל את ההורים של אבא אני בקושי רואה והייתי רוצה יותר כי אני מאוד אוהבת אותם".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"השירים שלי. השיר שאני הכי אוהבת הוא 'שוב במדבר' שמזקק משהו עמוק שחוויתי והוא אולי ההישג הכי גדול שלי. התחלתי לכתוב אותו אחרי שהגשמתי חלום ילדות - בגיל 20 וקצת הופעתי באינדינגב".
מה מפחיד אותך?
"שלא תהיה לי יותר השראה ושאני לא אהיה מוזיקאית. זו יותר חרדה קבועה מפחד כי אני יכולה לכתוב שיר מכלום גם כשאני חסרת השראה, אבל יש את הדבר הנעים והחמים הזה כשההשראה נוחתת עליך. וגם אני ממש רוצה שכולם יהיו בריאים כי כמה אפשר לפחד ממחלות, אני ממש היפוכונדרית".
מה עושה אותך מאושרת?
"אני הכי מאושרת כשדברים באים בקלות, שהכל זורם ושאני מצליחה לא להתכווץ ולהיעלב ולסמוך על מה שיש. אני מאוד אוהבת להיות עם בן הזוג שלי והמשפחה שלי, ואם תשימי אותנו בטבע זה יהיה הדבר הכי טוב בעולם".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"שהם יודעים לעשות כיף ולאהוב את החיים ממקום פשוט. הרבה פעמים אני מרגישה כבדה לידם. אני יודעת לשמוח אבל הרבה בזכותם, זה לא משהו מובנה בתוכי וזה מדבק וממגנט".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"הכי אני אוהבת את הביטלס, בילי אייליש, רדיוהד שהייתי בהופעה שלהם במדריד והיה מטורף, דודו טסה, אביתר בנאי, אלון עדר, תומר ישעיהו שהופעתי איתו והיה מרגש, פיבי ברידג'רס".
אם לא היית מוזיקאית, מה היית עושה?
"הייתי עושה חוגי יצירה וגם מעצבת אקססוריז. בהופעות שלי מוכרים מרצ'נדייז ופוסטרים שאני עושה. גם יש לי ספר אקורדים, אבל יותר סטייל ממה שהיו עושים פעם, יש בו גם שירים חבויים, תמונות וציורים".
עלמה גוב
גיל: 23
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: בזוגיות • זמרת-יוצרת ומלחינה. הוציאה שלושה אלבומי סולו ואלבום משותף עם אבנר טואג, כתבה את הפסקול לעונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי". בשבוע שעבר יצא הסינגל "בסיבוב" וב־15 במרץ תשתתף במופע "חברים מתגעגעים ושרים קורין אלאל ביום הולדתה ה־71" באקספו תל אביב
