נס הלחם והדגים של עין גב
החקלאי אריק מלמד החליט להציל את ענף הדיג הגוסס של עין גב, ולדוג את דגי הכנרת בשיטה נקייה ומקיימת שזיכתה אותם בתו אורגני — הדגים האורגניים הראשונים והיחידים בישראל. על הדרך הוא גם החזיר לחיים את "מפגש דייגים" האגדי שעל שפת האגם, שבו מטגנים לבנונים טריים, צולים מושט ומוזגים בירה מול הכנרת
הקפטן פורק את ספינת הדייג שלו בנמל הדיג הקטן של עין גב על שפת הכנרת. הוא ידע ימים יפים יותר, אבל אף אחד כאן לא מתכוון להרים ידיים. במיוחד לא אריק מלמד, החקלאי רב־הפעלים מכפר הנגיד. מלמד הוא מלך העופות האורגניים של ישראל, והוא שולח ידו כבר שנים גם בגידול ירקות אורגניים מעולים. לפני שנתיים הוא החליט להוסיף לרפרטואר הרחב שלו את ענף המדגה של עין גב. "הוא בעל היסטוריה מפוארת אבל הווה קצת צולע", מסביר מלמד. "זה קיבוץ. מופרט אומנם, אבל קיבוץ. סגרנו על 10 שקלים על כל קילו שהם דגים לי". הוא שיפץ מהיסוד מחסן בלה בקיבוץ והפך אותו לבית מיון ואריזה לדגים. העובדים התאילנדים עומדים בחלל המצוחצח והמודרני, ממיינים, מנקים ומקפיאים את דגי הכנרת שמביאים כל יום הקפטן וצוותו: כסיף ובורי, קרפיון ולבנון הכנרת — שאותו מכנים כאן סרדין בשביל הנוחות.
הדגים שמלמד דג מהכנרת הם דגי בר שנתפסים בצורה אקולוגית ולא מזהמת, ועוברים פיקוח של תו "חי בריא", המבטיח עמידה בסטנדרטים מחמירים של רווחת בעלי החיים, איכות הסביבה ובריאות הדג. לפני שבועיים הם אף קיבלו לראשונה תו תקן אורגני מ"סקאל", גוף ההסמכה האירופי, שהתקן שלו מוכר גם בישראל — וענף הדיג של עין גב הוא היחיד בארץ שזכה בו. "אני עושה את זה כי אני חושב שהיכולת שלנו לגדל בעלי חיים ללא אנטיביוטיקה וללא זרזי גדילה היא קריטית לרווחתם", הוא מסביר. "שואלים אותי האם זה בריא לנו לאכול עופות או דגים אורגניים, זה פחות מעניין אותי. הסביבה ובעלי החיים מעניינים אותי". למרות זאת הוא מוסיף: "דגים מהים מגיעים מזוהמים. יש הרבה כספית ומתכות כבדות בים ובכנרת אין את זה".
יש כבר קרפיון לחג
אחרי שהדגים נפרקים ונשטפים ממי הקרח שבהם שרו כדי שלא יתחממו בחום הנורא של אוגוסט, הם נלקחים לנצרת. "שם יש את השוק הכי גדול של דגי הכנרת", אומר מלמד. "בכלל, ערבים אוהבים וצורכים דגי כנרת יותר מהיהודים. אצלנו צמודים היום ללברק ודניס, עוד לא מבינים את ההבדל בטעם, אבל אני אלמד אותם". הוא משווק את הדגים שלו למסעדות תל־אביביות כמו מלח מים, וגם לרשת חנויות הטבע ניצת הדובדבן, שלה הוא משווק כבר שנים את העופות שלו.
במקפיא בעין גב אפשר למצוא גם קרפיון טחון לטובת הגפילטע לחג המתקרב, ועל המדפים יש לבנונים בשמן הזית המעולה של ריש לקיש מציפורי. אלא שענף הדיג לא הספיק למלמד. הוא החליט להחזיר עטרה ליושנה ולפתוח מחדש את מסעדת מפגש דייגים המיתולוגית בעין גב. מדובר באתר היסטורי בישראל. היא נוסדה עוד לפני קום המדינה, ב־1945, כקיוסק קטן שהגיש אמנונים וסרדינים ממימי האגם, ועם השנים הפכה למסעדה ענקית שהאכילה מאות ואפילו אלפי אנשים. "ביום טוב היינו מוציאים 1,200 מנות", אומר ברוך אורן, שהיה פעם השף של המסעדה, ומלמד מכנה אותו "אלוף ישראל בקציצות דגים". אבל בשנים האחרונות אין תיירות חוץ, וצליינים שרוצים לאכול את הלחם והדגים של ישו נעלמו מהנוף. המסעדה קרטעה זמן רב ולבסוף נסגרה בקורונה.
מלמד לא נרתע, הוא חבר למעיין הרשקו ויואב ניסני, אנשי בית הקפה האופנתי טוני ואסתר משוק לוינסקי בתל אביב. השלושה הכירו כשהקימו יחד את תמוז, קפה ומעדנייה בלב תל אביב. הם גייסו את אסף ספקטור, שף ותיק ומנוסה בעל קילומטראז' של שנים במסעדות של איל שני. ספקטור חזר לצפון, נוף ילדותו. כדי שלא ישעמם לו הוא גם מכין יין בקו־אופ הצפוני של נעמה סורקין ואורי חץ במרום גולן, ומתכנן לנטוע כרם למרגלות החרמון. חלק מהיינות שלו כבר כאן על המדפים. בין בציר אחד למשנהו הוא יהיה כאן ויטגן דגים. "הוא שותף שלי, לא רק השף, ואני אשמור עליו", מבטיח מלמד.
מלמד מביא איתו לכנרת את התאילנדים שעובדים איתו בכפר הנגיד. "הבאתי אותם גם לעין גב, אף אחד בארץ לא עובד כמוהם וממילא אף אחד גם לא רוצה יותר לעבוד", הוא אומר. כפר הנגיד, ששוכן ליד יבנה, רחוק מעין גב אבל זה לא מפריע למלמד (63), שגר בכלל בציפורי שבגליל. הוא פשוט הוסיף את עין גב למסלול שלו, שכלל ממילא מאות קילומטרים ביום בין ציפורי לכפר הנגיד.
גם בכפר הנגיד הוא מארח. המשק שלו קולט מדי שישי מאות חובבי אוכל (ובריאות) שבין חסה אורגנית אחת לשנייה, מתענגים על הבירה מחבית ואוכל שמכינים אנשי הצוות בסככה שלו. בתפריט גם מנות תאילנדיות שמכינים התאילנדים מהעוף שהוא מגדל.
מזרח תיכון חדש
אנחנו יושבים יחד במפגש דייגים מול הכנרת. "בחורף המים מגיעים עד למרפסת ממש", אומר מלמד. שעת צהריים מאוחרת והמסעדה הצעירה, שנפתחה רק באפריל, מתחילה להתמלא. אפילו שפים תל־אביבים מפורסמים שהגיעו לחופשה משפחתית בגליל נצפים בקהל. ספקטור מגיש לנו איקרה מביצי בורי טריות, קשה להסביר כמה זה טעים. לצידה סלט קישואים וענבים שהכין העוזר שלו נדב אמסלם, נהדר גם הוא.
עוד קצת בירה מהחבית והראש והבטן מוכנים לסרדינים. סליחה, הלבנונים המטוגנים. עונג שאין כמותו. לזלול דגים מטוגנים עם כוס בירה בצד מול המים - חלום שמתגשם. אחריהם מגיע גם פיש אנד צ'יפס מבורי. הצ'יפס לא פחות טוב מהפיש. ועכשיו לגולת הכותרת: מושט (אמנון) צלוי על הפלנצ'ה בשלמותו עם עוד מאותו הצ'יפס. קצת איולי תוצרת בית, קצת עלי רוקט, מה עוד צריך בחיים? אולי רק שלום במזרח התיכון שיחזיר את התיירים לכנרת. בינתיים תבואו אתם. מי שלא טעם דג שעד לפני רגע עוד שחה, לא יודע עונג מה הוא.
