החניות נמוכות מדי: יזמת תמ"א 38 תפצה רוכשי דירות בכחצי מיליון שקל
רוכשי דירות ברחוב יותם 33 בחיפה גילו לאחר האכלוס כי החניות אינן תקניות ולא שמישות לרכבים רגילים. בית המשפט קבע שהיזמית הטעתה את הרשויות והרוכשים, אולם דחה את דרישת הדיירים לתקן את החניות – וחייב אותה בפיצויים ובהוצאות
שופט בית משפט השלום בחיפה, זיו אריאלי, קיבל אתמול החלטה בעניין תביעה של רוכשי 5 דירות חדשות בפרוייקט תמ"א 38 ברחוב יותם 33 בחיפה, שגילו לאחר איכלוס הדירות כי 16 החניות בבניין שסיפקה החברה היזמית "טקטוניק הנדסה ויזמות" אינן שמישות.
לפי יועץ התחבורה שהביאו התובעים, עדי זלינגר: "תאי החניה שסיפקה הנתבעת לתובעים אינם עומדים בהנחיות משרד התחבורה לתכנון חניה, בדרישות מינהל תכנון התנועה בחיפה, בהנחיות המרחביות של העירייה, ואף אינן תואמים לבקשה שהגישו הנתבעים להיתר בנייה ולהסכמים שנערכו עם התובעים. חריגה זו משפיעה על אפשרות תמרון הרכב אל תא החניה וממנו. בנוסף, ובשל מגבלת הגובה בתאי החניה, ניתן להחנות בהם כלי רכב צרים ונמוכים בלבד".
אין ספק שרוכשי הדירות ברחוב יותם 33 הסתבכו. מתוך כתב התביעה, עליו חתומים עורכי הדין יוני ריבה שליו ושחר לוינזון, ממשרד יוסף ישורון ושות': "החניות שספקו להם הנתבעים אינן שמישות. חלקן נמוכות - בגובה 1.5 מ' והדבר אינו מאפשר כניסת רכבים אליהן. חלק מהחניות שקועות, בהשוואה לחניות הסמוכות להן. בשל פערי הגבהים בין החניות קיימת מגבלה קשה בפתיחה של דלתות הרכב. בשל פגמים אלה רק תובעים 3-4 משתמשים בחניות שנמסרו להם ואף זאת, לאחר שנאלצו להחליף את דגם הרכב שלהם בדגם שמאפשר כניסה לחניה. שאר התובעים נאלצים לתור אחרי מקומות חניה ברחוב".
בהתייחס לטענה שאין בחניות גובה ראש המאפשר שימוש, טענו הנתבעים, שיוצגו ע"י משרד אטיאס, גראור, וישניצקי, ענבר ושות', כי "אין לקבל את הטענה של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יוסי לזר, לפיה כל חניה שגובהה נמוך מ-185 ס"מ היא חניה פגומה. נתון זה מבוסס על מידת גובה ראש שנקבעה בהנחיות המרחביות של עיריית חיפה, ואלו לא היו בתוקף בעת שהנתבעים הגישו את בקשתם להיתר. באותה עת, היו רלבנטיות הנחיות של משרד התחבורה, ולפיהן ניתן לחרוג מגובה של185 ס"מ, ובלבד שניתן להשתמש בחנייה בפועל".
השופט אריאלי דחה את דרישת התובעים לתקן את מתקני החניה, בעלות של כ-2 מיליון שקל וקבע: "משלא עלה בידי התובעים להוכיח היתכנות לביצוע התיקון המבוקש על ידיהם מבחינה קונסטרוקטיבית, וזה נותר בגדר אפשרות תיאורטית בלבד מחד, ובשים לב, מאידך, לפער שבין הערכת עלות התיקון לבין הפיצוי שקבע המומחה בגין המגבלות בחניות, עמידתם של התובעים על ביצועו של הפתרון היקר ואשר סימני שאלה גדולים תלויים סביב עצם האפשרות לבצעו, הינה חסרת תום לב מצידם והיא נדחית. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה כי אין המדובר בחניות אשר לא ניתן לעשות בהן כל שימוש. אדרבא, וכעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – החניות ניתנות לשימוש, גם אם במגבלות מסוימות, שבכוחן להסב לתובעים חוסר נוחות".
מצד שני, השופט קבע כי בעלי חברת טקטוניק, המהנדסים דרור גולדמן וירון גולן, הטעו את רשויות התכנון: "על ידי הצגת מצג כוזב ביחס לממדי החניות. לשם כך הגישו הנתבעים, באמצעות מהנדסת תנועה וכבישים מטעמם, אישור כוזב ביחס לנתוני גובהם ורוחבם של תאי החניה ולפיהם גובה ראש החניות הוא 2.05 מ' ו-1.70 מ' ומבלי לציין כי גובהן של רוב החניות הינו כ-1.50 מ' בלבד. בנוסף, נטען באישור כי הנתבעים יעדכנו את התובעים בפרטי מתקני החניה ומגבלותיהם, דבר שלא נעשה עד למועד המסירה. הוועדה המקומית הסתמכה על האישור שמסרו לה הנתבעים ועל בסיסו ניתן להם היתר בנייה". השופט הטיל על בעלי החברה לשלם לרוכשים סכום של כ-337,000 שקל פיצוי על הפגמים בחניות, ועוד 150,000 בגין עוגמת נפש. בנוסף, הם אולצו לשלם שכר מומחה לבית המשפט, וגם הוצאות משפט.
