הלחץ עבד? הממשלה שוקלת מחדש הבאת פועלי בניין מהודו ומסרי לנקה
ההחלטה שפרסמה רשות האוכלוסין וההגירה, ולפיה החל מתחילת 2027 תאגידים פרטיים לא יוכלו להביא עובדים זרים משתי המדינות לענף הבנייה, טלטלה את הענף, שכבר היום סובל ממחסור חמור בכוח אדם; כעת, בעקבות הלחצים הכבדים והחשש כי בתקופת הביניים ייווצר מחסור בעובדים, יש ניסיונות לכנס ועדת מנכ"לים שתבחן את הנושא מחדש
האם המדינה תחזור בה מהחלטתה בנוגע להבאת עובדים זרים במסגרת פרטית מהודו ומסרי לנקה? ההחלטה שפורסמה לפני כחודש טלטלה את ענף הבנייה, ובעקבותיה הופעלו לחצים כבדים על מקבלי ההחלטות מצד כל בעלי העניין. לכלכליסט נודע כי בימים האחרונים נעשים מאמצים רבים בקרב כמה משרדי ממשלה לכנס ועדת מנכ"לים שתדון שוב בהחלטה ובמשמעות שלה, ונכון לכעת יש לכך היענות. נזכיר כי רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה על הפסקת הבאתם הפרטית של עובדים משתי המדינות החל מתחילת 2027 בשל חשש גלובלי לסחר בבני אדם במדינות אלה. החלטה זו התקבלה בצורה קשה בענף הבנייה, שכיום מסתמך בעיקר על שתי המדינות כספקיות עובדים.
בהודעה על ההחלטה שפורסמה לפני חודש, ציינו ברשות האוכלוסין וההגירה כי כן תתאפשר הבאת עובדים פרטית ממדינות אחרות ששמותיהן פורטו (אוזבקיסטן, אזרבייג'ן, איטליה, מונטנגרו, מקסיקו, פולין, אלבניה, אקוודור, ברזיל, גוואטמלה, גיאורגיה, הונגריה, וייטנאם, פורטוגל, פיליפינים, פנמה, קוסובו, רומניה, תאילנד וטורקיה), אך כניסה של תאגידים להליך של הבאת עובדים ממדינה חדשה הוא ארוך, והקבלנים חששו בצדק כי לא תהיה רציפות בהבאת העובדים.
החשש מהיעדר רציפות בהבאת העובדים לענף בא לידי ביטוי היטב גם במאמצי משרד השיכון לגבש מתווה מתאים ואף להעלות את מכסת העובדים. במכתב ששלח מנכ"ל המשרד, יהודה מורגנשטרן, אל דרורית שטיינמץ, ממלאת מקום מנכ"לית משרד רה"מ ומי שעומדת בראש הוועדה לעובדים זרים, הוא כתב כי למחסור בעובדים יש השלכות על משך הבנייה ועל העלויות וכי חסרים כבר כעת 25-20 אלף עובדים. עמדת המשרד שהוצגה לשטיינמץ, היא הגדלת מכסת העובדים הזרים במסלול הפרטי ב-20 אלף, הפחתת האגרות על הבאתם, וכן גיבוש של מודל גיוס חלופי שבו המגזר הציבורי יפעל מול המגזר הפרטי במדינות היעד כדי להביא עובדים.
גם בהתאחדות הקבלנים מנסים בכל כוחם למצוא את הנתיב שיאפשר המשך הבאה רציפה של עובדים. במכתב שהעביר לאחרונה מנכ"ל התאחדות הקבלנים יגאל סלוביק לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים (שיכון, רשות האוכלוסין, חוץ וכלכלה), הוא מבקש מהם לבחון מחדש את הפסקת ההבאה הפרטית והישירה של עובדים מהודו ומסרי לנקה לענף הבנייה ולהותיר מסלול זה פעיל עד להסדרת מודל חדש. לטענתו, שינוי חד במנגנוני הגיוס יפגע ביציבות אספקת העובדים, ועלול לגרום לעלייה במשכי הזמן הנדרשים לביצוע פרויקטים ולהכביד על עלויות המימון. לדבריו, "רשימת מדינות מאושרות אינה מבטיחה אספקה מעשית של עובדים מיומנים. יש לבחון בכל אחת מהן את היצע בעלי המקצוע, נכונותם להגיע לישראל ומשך הקמתו של מערך גיוס אפקטיבי. גיוון וריבוי מקורות עובדים לענף הבנייה ראויים לקידום בהדרגה, לצד המקורות הקיימים ובהתאם ליכולת מוכחת, כדי שלא ייווצר פער בין היתר רגולטורי לבין מענה לענף הבנייה והתשתיות". בהתאחדות מציעים לקדם מודל משולב במסגרת הממשלתית, שבמסגרתו המועמדים יגויסו על ידי חברות כוח אדם פרטיות מורשות בהודו ובסרי לנקה, שיאושרו בידי הרשויות המוסמכות במדינות המקור.
מרגע פרסום ההחלטה של רשות האוכלוסין וההגירה לפני כחודש, בענף הבנייה התקשו להשלים עם הבשורה, בעיקר על רקע כמה שנים מאוד קשות שעברו על הקבלנים והיזמים, עם מחסור חמור בעובדי בניין שרק החל להתאושש, ועם השלכות כבדות על עלות בניית הדירה.
כדי להבין את עומק הטלטלה צריך לחזור אל המספרים. לפני טבח ה-7 באוקטובר עבדו בישראל כ-130 אלף פועלי בניין, מתוכם כ-80 אלף פלסטינים, כ-25 אלף עובדים זרים, כ-14 אלף ערבים ישראלים ועוד כ-12 אלף עובדים המועסקים על ידי חברות בנייה זרות שעובדות בישראל. מספרים אלה לא כוללים את כלל הישראלים שעובדים בענף (מהנדסים וכו') או בתעשיות הנלוות אליו, אלא בעיקר עובדי בניין בעבודות הרטובות. עם פרוץ המלחמה, התקבלה החלטה שלא לאפשר לפלסטינים להמשיך לעבוד בישראל, ומצבת כוח האדם צנחה - והפרויקטים התקשו להתקדם בקצב המצופה מהם. במשך שלוש השנים שחלפו, הוקמו תאגידים, ובמאמצים אדירים הובאו לישראל עשרות אלפי זרים כדי למלא את החלל שהותירו הפלסטינים, וכיום מספר עובדי הבניין הזרים בישראל עומד על כ-90 אלף. מספר העובדים התאושש, אם כי עדיין חסרים כ-20 אלף עובדים, והחשש הוא כי במצב הרגיש שנוצר, החלטה אחת לא נכונה עלולה להחזיר את הענף שוב אחורה.
בין 2023 ל-2025 התווספו למשך הבנייה של דירה בישראל כ-5.1 חודשים והמשמעות של כל חודש היא אדירה. במידה שהיזם לא נערך לכך מראש והאריך כבר בהסכם את משך הזמן לסיום הפרויקט הוא חשוף לתביעות של פיצויים בגין איחור במסירת הדירות, ולעלויות מימון גבוהות יותר לפרויקט.
בבואם לדון שוב בהחלטה, מקבלי ההחלטות יידרשו גם לנתוני התחלות וגמר הבנייה. התחלות הבנייה עלו בעשור האחרון מ-57 אלף דירות בשנה לכ-80 אלף ב-2025, אך לצידם נתוני גמר הבנייה עומדים בשנתיים האחרונות על כ-60 אלף בלבד, כלומר הדירות מתחילות להיבנות, אך התארכות משך הבנייה גורמת להצטברותן בשלב הביצוע.
