עבודה זרה
כך איבדה המדינה שליטה על שוק העובדים הזרים
בתוך פחות מ־3 שנים זינקה מכסת העובדים הזרים בישראל ביותר מפי שניים, ל־336 אלף עובדים. כל זה קורה בלי עבודת מטה, בלי דיון ציבורי ובלי תוכניות לדיור, שכר, תשתיות או ביטחון. בזמן שבממשלה מדברים על "מחסור בעובדים" – באוצר, בבנק ישראל ובארגוני העובדים מזהירים מפגיעה בשכבות החלשות, קריסת מנגנוני הפיקוח ותלות מסוכנת
המדיניות של ישראל בנוגע לעובדים זרים התהפכה מן הקצה אל הקצה בשלוש השנים האחרונות. עד המלחמה התייחסו לתופעה כאל הכרח מגונה, שמסכן את האופי היהודי של המדינה ואת שוק העבודה, והגבילו את מהגרי העבודה למספר ענפים במשק ולמכסות קפדניות. אלא שבעקבות המלחמה והמגבלות על כניסת עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון, הממשלה החליטה להכפיל את מספר העובדים הזרים ביותר מפי שניים — מ־136 אלף עובדים בסוף 2023 למכסה של 336 אלף, שצפויה לאפשר כניסתם גם לשורה ארוכה של ענפים שלא סבלו עד היום ממחסור.
המהפכה הזאת מתקיימת ללא כל תכנון, בדיקה של ההשפעות על המשק והחברה וללא דיון ציבורי משמעותי. למרות זאת ולמרות שהמכסה הנוכחית רחוקה ממיצוי, הממשלה דנה בהגדלתה עוד יותר, ל־400 אלף. גם אם מחסור העובדים במשק היה מצדיק זאת, היבטים נוספים לא נלקחים בחשבון, כמו השפעתם של עוד 200 אלף עובדים זרים על מחירי השכירות והחשש שימשכו את שכר העובדים החלשים כלפי מטה.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ) פרסם בינואר השנה מחקר שניסה להבין על פי איזה בסיס נתונים נקבעות מכסות יבוא העובדים הזרים. גם אחרי שבדקו עם כל גוף פעיל בנושא, החוקרים לא מצאו תשובה. "לא ידוע לנו באיזו מידה נבדקו ונשקלו סוגיות רוחב באופן מערכתי ובראייה ארוכת טווח, לרבות התייחסות לשאלות הפגיעה בעובדים ישראלים, להכנסות ממסים, להגדלת העומס על תשתיות חברתיות ולהשפעות על המשק בשעת חירום", כתבו.
השינוי הוכרז בהחלטת ממשלה מ־15 במאי 2024, שכותרתה "ייעול ושיפור הפיקוח והאכיפה על העסקה של עובדים זרים", בלי שום רמז למהפכה העתידה לבוא. ההחלטה קבעה כי מעתה תחול מכסה מרבית כוללת להעסקת עובדים במשק בשיעור של 3.3% מהיקף האוכלוסייה בישראל, כלומר 335.9 אלף עובדים ב־2026. הדבר מוסבר ב"מחסור בעובדים בענפים השונים, בצורך בחיזוק הוודאות והיציבות במשק".
התחום היחיד שבו הובאו נתונים משמעותיים על המחסור בעובדים הוא ענף הבנייה, שלגביו אין כל מחלוקת. עם זאת, הנתונים התייחסו לסוף 2023, כלומר תקופה של מלחמה עצימה. סביר להניח שמנקודת מבטה של הממשלה המשפט המשמעותי ביותר בדברי ההסבר הוא: "התלות בעובדים הפלסטינים מחזקת את חוסר היציבות במשק ומייצרת בעת משבר אי־ודאות גדולה הפוגעת ביעילות הענפים השונים". כלומר, לא התקבלה החלטה מקצועית על יבוא עובדים זרים אלא החלטה על מניעת חזרת הפלסטינים למשק הישראלי. נקבע שוועדת מנכ"לים תקבע את המכסות לענפים השונים בגובה עד 115% מהמכסות לפני המלחמה, ובמקרים חריגים תחרוג מ־115% לפי ראות עיניה.
במחקר שפרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר בדצמבר 2025 נקבע כי "למעט מקרים נקודתיים איננו מזהים סימנים למחסור בעובדים בשוק העבודה המקומי ברמה המאקרו־כלכלית". למעשה, גם האוצר גילה מחסור רק בענף הבינוי. בינואר השנה הודיע משרד ראש הממשלה על פתיחת הליך מכרזי לבחירת ספק שיבצע מחקר מקצועי לאמידת הצרכים בעובדים זרים בשוק העבודה. אלא שהמחקר יארך שנתיים, ובינתיים מובאים המוני מהגרי עבודה.
בהיעדר עבודה מקצועית כוללת, אחד השיקולים העיקריים בקביעת המכסות הוא סקר המשרות הפנויות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). מספר המשרות הפנויות אכן גבוה בחודשים האחרונים ולעתים מגיע ל־150 אלף, אבל הדבר נובע משירות המילואים הנרחב. ספק אם זה יכול להיות שיקול למהלך לטווח ארוך כמו מכסות עובדים זרים.
המכסות חולקו עד כה לענפי בניין ותשתיות, חקלאות, מסחר ושירותים, תעשייה, מלונאות, מוסדות סיעוד ובריאות ומסעדנות. את פריצת כל הגדרות מבטאת יותר מכל המכסה של 31 אלף עובדים שהוקצתה לתחום המסחר, כאשר הנוכחות של עשרת אלפים העובדים שכבר הגיעו כבר מורגשת היטב במרכולים. בדרך לקבלת מכסות, שדולות המעסיקים נוהגות להפעיל לחץ באמצעות ועדת העובדים הזרים של הכנסת הנשלטת על ידי הליכוד. לאחרונה התנהל בה דיון בדרישת המעסיקים להעביר את העובדים מטיפול בסחורה גם לקופות.
מחסור בעובדים אמור להביא לעליית שכר, כפי שקרה בענף הבניין. אבל בתעשייה ובמסחר זה לא קרה. "אנחנו לא מזהים מחסור בעובדים בתעשייה ובמסחר", אומרים באוצר. "מביאים עובדים זרים למסחר ותעשייה בגלל לחץ מאוד גדול של משרד הכלכלה שיש לו כוח מאוד גדול בוועדת המנכ"לים". שם, מזהירים שעובדים אלה יבואו על חשבון נשים מוחלשות.
מבחינה מספרית, אין ספק שנרשמה הצלחה גדולה ביבוא של מהגרי העבודה. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, מספר העובדים הזרים החוקיים נסק ב־79% מ־109.2 אלף ב־2023 ל־195.7 אלף היום. כלומר, בשנתיים וחצי הגיעו לישראל 85 אלף עובדים זרים.
בנוסף למספר זה, יש בישראל כבר 44.6 אלף עובדים זרים לא חוקיים, וביחד עם החוקיים מדובר ב־240.4 אלף עובדים. אלה מהווים 71% מהכמות האפשרית שנקבעה במכסות, של 336 אלף, לכן לא ברור למה כרגע מתקיימים דיונים על הרחבת המכסות. לפי המכסה יש מקום אפילו ל־25 אלף עובדי הקמת המטרו שצפויים להגיע.
המחסור בעובדים נגרם במידה רבה בשל סגירת המשק לעובדים פלסטינים. על פי בנק ישראל, עד אוקטובר 2023 הועסקו בישראל כ־156 אלף פלסטינים, מהם 37 אלף ללא היתר. על פי הכלכלן הראשי באוצר, עד סוף 2025 חזרו לתעסוקה אצל ישראלים רק 34 אלף פלסטינים, בעיקר ביו"ש. נראה, אם כן, שרוב המחסור שיצרה חסימת עבודת הפלסטינים כוסה על ידי זרים.
בנק ישראל הצביע כבר ב־2024 על שורה של בעיות בהבאה חסרת הבחנה של מהגרי עבודה. התעסוקה בישראל ב־2022 הניבה הכנסות בהיקף של כ־22% מההכנסה של הרשות הפלסטינית, והבנק קובע כי "לפגיעה בכלכלה הפלסטינית עלולות להיות השלכות שליליות על הביטחון והפשיעה". כלומר, ישראל החלה בקליטת עובדים זרים בשל חשש ביטחוני, אבל חסימת העבודה בישראל היא בדיוק מה שעלול לייצר את המוטיבציה לפגיעה כזאת.
בניגוד לפלסטינים, העובדים הזרים צריכים מגורים. "הרחבת אזורי המגורים של העובדים הזרים עלולה להגביר את המתחים החברתיים בין ישראלים לזרים", מזהירים בבנק ישראל, ולכן ממליצים על תמהיל משולב של עובדים זרים ופלסטינים. הסיבה: העובדים הפלסטינים זמינים לתעסוקה ארוכת טווח ועונתית בישראל, ואילו העובדים הזרים יציבים יותר בזמן משברים ביטחוניים.
הדו"ח של מרכז המידע של הכנסת מפרט שורה של חששות מסוגיית העובדים הזרים: "דחיקתם של עובדים ישראלים בעיקר בשכר נמוך מענפים מסוימים, וכן פגיעה בשכרם, במיוחד אם יחזרו למשק עשרות אלפי עובדים פלסטינים; פגיעה בפריון העבודה במשק, כיוון שכוח עבודה זול וזמין עלול להפחית את התמריץ למעסיקים להשקיע בטכנולוגיה; תלות גבוהה בעובדים זרים, בעיקר בעתות חירום". כמו כן יש חשש ל"פגיעה בהכנסות המדינה, שכן רוב שכרם של העובדים הזרים נשלח למדינות מוצאם, לצד עלויות תקציביות ישירות בגין מתן שירותי בריאות, רווחה, חינוך ואכיפת החוק". במשרד הבריאות, למשל, מעריכים שהיקף חובות העובדים הזרים והפליטים שקיבלו טיפול הכרחי ללא ביטוח רפואי מתאים הוא חצי מיליארד שקל.
"ההיקפים הנרחבים של העסקת עובדים זרים מעלים שאלות רבות, כגון מיהו הגורם הממשלתי שאמון על מיפוי מצב התעסוקה במשק; מהם הענפים שקיים בהם כיום מחסור בעובדים; מהו היקף המחסור בכל ענף ומהן הסיבות למחסור; אילו צעדים ננקטו כדי לעודד העסקת עובדים ישראלים בענפים אלה. מכאן", נכתב בדו"ח. "עולה גם השאלה בדבר הצורך בגורם ממשלתי מתכלל, ומיהו גורם זה".
שורה של גורמים נאבקים בצונאמי מהגרי העבודה אבל בצל המלחמה וההפיכה המשטרית, קשה להם לשים את הנושא על סדר היום. דו"ח של ארגון קו לעובד לזכויות עובדים שפורסם ב־2025 קבע שהשינוי המקיף במדיניות כלפי עובדים זרים "נעשה בתקופה קצרה, שלא על בסיס בחינה מסודרת או דיון ציבורי סדור, ועל פניו הוא נעשה מבלי לבחון באופן ראוי את ההשלכות ארוכות הטווח על שוק העבודה. המדיניות נוצרה כפשרה פוליטית בין משרדי ממשלה שונים, ללא ראייה לטווח בינוני או ארוך". כך, למשל, "איש בממשלה לא קיים דיון מסודר בשאלה היכן יתגוררו 200 אלף מהגרי עבודה חדשים".
בקו לעובד, כמו גם בהסתדרות, מציינים את חוסר שיתוף הציבור בעבודת ועדת המנכ"לים בכנסת. "החלטות הוועדה התקבלו כולן ללא שיתוף ציבור מסודר, תוך הדרת ארגוני עובדים, ועדי עובדים וארגוני זכויות אדם מההליך, אך תוך שיח שוטף עם המעסיקים".
"ועדת המנכ"לים עושה מה שהיא רוצה", אמר לכלכליסט סמנכ"ל כלכלה ומדיניות של ההסתדרות אדם בלומנברג. "אני לא חושב שיש מדיניות. יש כניעה ללחץ של קבוצות כוח שמנצלות את ההזדמנות שמאז 7 באוקטובר הכל נפרץ ומפעילות לחצים בסיוע חברי כנסת". מנכ"ל קו לעובד אוהד אמר הביא דוגמה ללחץ כזה: "רשות העתיקות קיבלה מכסה של 500 עובדים זרים כי היא צעקה מספיק חזק".
לדברי בלומנברג, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות מפותחות. "אפשר לעודד אנשים לעבוד ולשלם להם שכר גבוה משכר מינימום. אבל מביאים עובד זר ומשלמים הוצאות נלוות כשאפשר לשלם לישראלי", אמר. בלומנברג אינו חולק על הצורך בעובדים זרים בענפי הבניין והחקלאות או אפילו להקמת המטרו, אך מוחה על הבאתם לתעשייה ולמסחר, שכן "לא הועסקו בתעשייה ובמסחר פלסטינים לפני 7 באוקטובר, ולא נוצרה שם בעיה". לדבריו, הסיבה העיקרית שהמעסיקים מעדיפים עובדים זרים בעלות יקרה יותר היא שהעלאת שכר לישראלים תשפיע על כל המפעל.
מיונים רשלניים ודמי תיווך אסטרונומיים
להבאה המהירה ללא הבחנה של עובדים זרים יש תוצאות קשות. אחת מהם, לדברי מנכ"ל תאגיד כוח האדם "אלו אקספרס" אייל מוסט, היא שהמדינה עורכת מיונים רשלניים מאוד לעובדים לבניין. "מביאים עובדים שהפעם הראשונה שבה הם ידרכו באתר בנייה תהיה בישראל", אמר.
בקו לעובד מזהירים כי "אתרי בנייה הופכים למגדלי בבל של סינים, תאילנדים, הודים וסרי לנקים, שלא יודעים לדבר אחד עם השני ולא מקפידים על בטיחות. אתרי בנייה הופכים למלכודות מוות".
ישנן בעיות נוספות שאינן מטופלות. "הקבלנים מחפשים לעובדים שלהם דירות להשכרה בשכונות זולות יחסית בשולי הערים. אבל בשל הביקוש העצום, המחיר האמיר מ־1,800 שקל לחודש ל־3,200 שקל. איפה הזוגות הצעירים יגורו?", אמר מוסט. "אם לא יהיה שר שירכז את הנושא נהיה באירוע טראומטי, כמו באירופה. יהיו שכונות שאנחנו והמשטרה לא נוכל להיכנס אליהן".
לא רק תאגידי כוח אדם לוקחים חלק במשחק. אחד ממשפטי המפתח בהחלטת הממשלה הוא: "יתאפשר להביא עובדים זרים שלא במסגרת הסכמים בילטרליים (להלן: הבאה פרטית)". לדברי ראש מינהל עובדים זרים ברשות ההגירה והאוכלוסין משה נקש, "דרך המלך היא הסכמים בילטרליים. הגדלנו את המספר שלהם ל־23, אבל הבאה פרטית מסייעת להכניס עובדים זרים כמה שיותר מהר".
ב־2025 פרסם קו לעובד דו"ח על הפגיעה בזכויות העובדים במסגרת מהפכת העובדים הזרים תחת הכותרת "חלקי חילוף". בין הבעיות שנוצרו: עשרות אלפי עובדים מובאים למעסיקים חדשים שאינם בקיאים בהעסקת עובדים זרים ובזכויותיהם ולא התנסו בהלנת עובדים. אפיקי הגיוס הפרוצים מאפשרים גביית דמי תיווך בסכומי עתק של בין 5,000 דולר ל־15 אלף דולר, ששווים למשכורות של עשרות חודשים במדינות המוצא. העובדים לוקחים לשם כך הלוואות בריביות גבוהות וחייבים להמשיך לעבוד בישראל בכל מחיר כדי להחזיר אותן. מאז החלה ישראל בתחילת העשור הקודם להקפיד על גיוס עובדים מפוקח, תופעת דמי התיווך נעלמה כמעט לחלוטין אלא שכעת התחדשה בהיקף גדול.
בעיות נוספות הן הטעיות לגבי סוג העבודה שבה יועסקו הזרים, מספר שעות העבודה, התנאים והשכר. התוצאה היא שעובדים ממשיכים לעבוד גם אם נפצעו, גם תחת טילים, גם אם משלמים להם שכר נמוך מהמינימום וגם אם הם מועסקים 13 שעות ביום.
מוועדת המנכ"לים לעובדים זרים נמסר בתגובה: "נכון לאפריל 2026, לאחר עבודה רצינית ומאומצת של ועדת המנכ"לים, יש בישראל כ־245 אלף עובדים זרים - פחות מכמות העובדים שאינם ישראלים שהיתה בארץ טרם המלחמה. הוועדה מאשרת מכסות על בסיס ניתוח מקצועי של צוות המורכב מנציגי משרדי הממשלה. בין השיקולים: נתוני סקר המשרות הפנויות של הלמ"ס, עמדות מקצועיות של משרדי הממשלה הרלבנטיים, מגמות התעסוקה בענף, קצב איוש משרות על ידי עובדים ישראלים והשלכות רוחב על המשק. האחריות על האכיפה בנושא שמירת זכויות העובדים הזרים וטיפול בעובדים לא חוקיים מוטלת על רשות האוכלוסין וההגירה ועל משרד העבודה, אשר קיבלו תוספת של מאות תקני פיקוח".
השכר הממוצע לעובד זר: 8,400 שקל
המדינה שממנה הגיע מספר העובדים הזרים הגדול ביותר הוא תאילנד – 61.7 אלף. אחריה הודו עם 51.7 אלף עובדים. עוד מדינות שבהן שמהן הגיעו יותר מעשרת אלפים עובדים: סין, סרי לנקה, הפיליפינים, אוזבקיסטן ומולדובה. בענף הבניין 26.2 אלף עובדים הגיעו מסין, 15.9 אלף מהודו ו־11 אלף מסרי לנקה. בענף הסיעוד 27.6 אלף הגיעו מהודו ו־23.5 אלף מהפיליפינים.
על פי נתוני הלמ"ס, השכר הממוצע לעובד זר עמד ב־2025 (ממוצע שנתי) על 8,361 שקל, כלומר 60% מהשכר הממוצע לעובד ישראלי. בנוסף, אצל העובדים הזרים השכר ניתן עבור הרבה יותר שעות עבודה. השכר הממוצע לעובד זר עלה בין 2023 ל־2025 ב־9.2% לעומת עלייה של 8.2% בשכר הממוצע לישראלי. ייתכן שהסיבה לכך היא הבאה של רבים לענף הבניין שבו נהוגות שעות נוספות מרובות.
45 אלף מתוך 220 אלף העובדים הזרים הגיעו כחוק והפכו ללא חוקיים, משום שנטשו את המעסיק או נשארו מעבר לתקופה המותרת. המספר הזה לא כולל פליטים או תיירים שנשארו כאן לעבוד. המספר הגדול של עובדים זרים לא חוקיים נובע מכך שעובד זר יכול לשהות בישראל עד 63 חודשים עם אפשרויות להארכה במקרים מסוימים. מצב זה מעודד שהייה לא חוקית של עובדים זרים שבנו חיים בישראל ואינם רוצים לשוב למולדתם.
אחת התוצאות של חוסר היכולת להתאזרח היא גל של בקשות מקלט. ב־2022 הוגשו 3,900 בקשות ואילו ב־2025 הוגשו יותר מ־9,000. המדינות העיקריות שאזרחיהן הגישו בקשות: סרי לנקה (3,600), הודו (1,500) ותאילנד (1,000).
שחר אילן
