דעה
האם אנבידיה היתה משקיעה בישראל לו הייתה כאן בריחת מוחות?
בשבוע האחרון פרסמה הלמ"ס נתונים חדשים על הגירה בישראל: נתוני עלייה, ירידה, ישראלים החיים בחו"ל ואלו החוזרים ארצה. כמות הנתונים עצומה, והשאלה היא: מה עלינו ללמוד מהנתונים? האם ניתן לזהות תהליך ברור, או שמא אנו עדיין בתוך תקופה של שינויים ולכן יש להמתין בטרם ניתן לקבוע מסקנות? השבוע, מרבית העיתונאים הסתפקו בציטוט מילולי של חלקי הדוח, בלי לנתח את תהליכי ההגירה לעומק, מפני שמרוב נתונים קשה לראות את התמונה המלאה.
אז מה מצבנו בסוף 2025? האם באמת קיימת בריחת מוחות? לפני שאציג לכם את הנתונים, ישנן מספר עובדות ברורות: אנבידיה החליטה לפתוח קמפוס בישראל שיקלט כ־10,000 עובדים. בנוסף, חברות רבות השקיעו בסטארט־אפים ישראליים, ובהן פאלו אלטו (Palo Alto), גוגל (Google) וחברות רבות נוספות.
אם אנבידיה באמת חששה מבריחת מוחות, האם הייתה מקימה בישראל את הקמפוס היחיד שלה מחוץ לארצות הברית? ברור לכולם ש־ Nvidia לא מגיעה לכאן בגלל הים, העתיקות בקיסריה או הכותל בירושלים. מה יודעים ב־אנבידיה ובחברות הטכנולוגיה הגדולות האחרות, שרבים מהקוראים את דוח הלמ"ס באופן שטחי מפספסים?
ישראל היא כור היתוך של הון אנושי ויצירתיות. יש מקומות רבים בעולם עם מהנדסים ובוגרי מדעי המחשב, אך זה לא מה שעושה את ההבדל. ישראל היא חממה לחדשנות: צעירים, רבים מהם בוגרי 8200, אינם חוששים לאתגר תפיסות קיימות, ולשלב יוזמה, ידע וחוצפה ישראלית. זו הסיבה שבישראל פותח נשק הלייזר.
לכן, לו הנהלת אנבידיה הייתה באמת סבורה שהמוחות הישראלים עוזבים, היא לא הייתה משקיעה כאן מיליארדים. הם היו מגייסים את הישראלים שבחו"ל ובונים עבורם קמפוס ביוון, למשל. אפשר להיות בטוחים שאנבידיה בחנה לעומק את כלל נתוני שוק העבודה בישראל, הרבה מעבר לגרפים בודדים.
מנהלי החברה הבינו שבישראל מצוי סוג של עובדים שלא ניתן למצוא כמעט בשום מדינה אחרת. כדאי להיזכר בספר StartUp Nation, המדגיש כי המדגיש שהצלחת החדשנות הישראלית איננה רק תוצר של ידע ואוניברסיטאות, אלא של יוזמה, יצירתיות, נכונות לקחת סיכונים, ויתרון של ריכוז גיאוגרפי: היכולת של אנשים שונים להיפגש, לחשוב יחד וליצור "סיעור מוחות".
אז אם שמעתם שמעל 40,000 איש ילידי ישראל עזבו, מדובר בטיפה בים. התפללו שהם יצליחו, כי הצלחתם היא גם הצלחת ישראל
לכן, אולי הגיע הזמן שנדבר פחות על "בריחת מוחות" ויותר על "סיעור מוחות" , כי זה מה שמאפיין את ישראל. אכן, ישנה הגירה החוצה, אך ההרגשה של "בריחת מוחות" מבוססת על חלקי נתונים, ולא על התמונה השלמה.
אין ספק שיש ישראלים העוברים לעבוד בחו"ל, ומדענים היוצאים לרילוקיישן (Relocation). אך כל מדען ישראלי המצליח מעבר לים הוא גם מקור גאווה למדינה, כמו הכלכלן הישראלי -אמריקאי יואל מוקיר, שזכה החודש בפרס נובל. רבים מהם ממשיכים לקיים קשר הדוק עם ישראל, וקשרים אלו מעשירים את הידע, המדע והחדשנות בישראל.
אז אם שמעתם שמעל 40,000 איש ילידי ישראל עזבו, מדובר בטיפה בים. התפללו שהם יצליחו, כי הצלחתם היא גם הצלחת ישראל. והנתון המעניין באמת בדוח הלמ"ס, ואני מצטטת: "כפי שניתן לראות בתרשים 2, חלה מגמת ירידה קלה באחוז מקבלי התארים השוהים שהייה ממושכת בחו"ל."
כל עוד ישראל תישאר מדינה דמוקרטית, ליברלית, וחזקה מול אויביה, רבים יחזרו לכאן. טוב שיש יותר אקדמאים שעוזבים, מפני שמספר האקדמאים בכלל האוכלוסייה עולה, ולכן ברור שגם מספר העוזבים גדל. אך יש תחום אחד שבו העזיבה פוגעת ישירות ברווחת המדינה: מספר הרופאים בישראל. אין מספיק רופאים בישראל, אך זו בעיה עולמית. הפתרון איננו למנוע relocation , אלא לפתוח בתי ספר נוספים לרפואה.
אם כן, המסקנה היא שאין בריחת מוחות, וחברות משקיעות בישראל, אך ישנה הגירה החוצה. האם זה ימשיך כך? הבחירות של 2026 יקבעו אם הגירה זו היא "כאב ראש חולף", ונמשיך להיות בין הכלכלות הצומחות, או שמא הכאב יתפתח למחלה קשה.
אם הגוש החרדי, אנטי־ליברלי ינצח, נראֶה בריחת מוחות אמיתית. לכן 2026 תהיה שנה קריטית למדינת ישראל. לאחר הבחירות יהיה צורך במדיניות ברורה של חיזוק ההון האנושי, ובו בזמן, לבלום את המגמות המאיימות על חוסנה של המדינה: הצורך בשילוב אוכלוסיות שאינן משתתפות בשוק העבודה ובמיגור השחיתות.
אבל זה אפשרי.
כנראה שגם אנבידיה, בתחזיות שלה, מאמינה שהגוש הליברלי ינצח, ולכן היא פותחת קמפוס בישראל. נקווה שכך יהיה.
הכותבת היא ראשת פורום הישראלי למקרו-כלכלה, באוניברסיטת בר-אילן
