פרשנות
מתווה הפיצויים שאושר מדגיש את כישלון הממשלה ביצירת ודאות
מתווה הפיצויים לעסקים ולעובדים שנפגעו במלחמה עם איראן אושר לאחר סחבת וספיגת נזקים של אזרחים. המתווה המהיר שהובטח בתחילת המלחמה נגרר ל־7 דיונים ולעשרות שעות מחלוקת
ארבעה שבועות לאחר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' כינס מסיבת עיתונאים בעיצומה של המערכה מול איראן, ולאחר דיון מרתוני של קרוב ל־12 שעות, אתמול אישרה ועדת הכספים את מתווה הפיצויים לעסקים ולעובדים בעקבות השבתת המשק במהלך המלחמה עם איראן, והיום הוא אושר בכנסת.
שני הסעיפים המרכזיים במתווה הם מענק המשכיות לעסקים שהכנסותיהם נפגעו ביותר מ־25%, והגמשה של תנאי ההוצאה לחל"ת, שמזכים את העובדים בדמי אבטלה, ומערכות רשות המסים ייפתחו להגשת בקשות ככל הנראה כבר מחר או מחרתיים.
המטרה העיקרית של המתווה היא יצירת ודאות כלכלית בתוך אי־ודאות ביטחונית חריפה. סמוטריץ' החמיא לפקידי משרדו, ובצדק, על גיבושו המהיר של המתווה, תשעה ימים לאחר שהחל המבצע, והתגאה בכך שלאוצר יש ארון שלם בחליפות - והוא שולף את החליפה המתאימה לרגע המתאים.
אלא שמה שהחל כמתווה שגובש בזריזות הפך לסאגה מתמשכת: חברי ועדת הכספים התכנסו מאז 7 פעמים לדון במתווה, הקדישו עשרות שעות בוועדה עצמה ולפחות היקף דומה של שעות מאחורי הקלעים כדי לאשר את המתווה. בזמן הזה עסקים שנאלצו לסגור את דלתותיהם, אולי לקחת הלוואה, לא ידעו אם ומתי יקבלו מענק המשכיות. עובדים שנעדרו, לא ידעו אם יוכלו לקבל דמי אבטלה עבור ימים אלו. לכן, עוד לפני שהמדינה העניקה את הסיוע, ועוד לפני שניתן לבחון את יעילותו, היא כשלה במטרתה הבסיסית ביותר — לספק ודאות למשק.
כישלון זה מציב סימן שאלה על אופן גיבוש מתווי הסיוע למשק הישראלי. הרי זהו רק עניין של זמן עד הפעם הבאה שהמשק יושבת. במגזר העסקי מתחו ביקורת על האוצר שלא דאג ל"נוהל לחיצת כפתור" - הכוונה למנגנון מובנה בחוק שמאפשר, ברגע שיש אירוע חריג כמו מלחמה או מגפה עולמית, להעניק פיצוי לעסקים ולעובדים.
מנגד, באוצר טענו כי בפועל קיים נוהל שכזה: באוצר גיבשו במהירות מתווה סיוע שהתבסס על המתווה של "חרבות ברזל", ובאופן חלקי גם על הסיוע בזמן הקורונה. לטענתם, בכל אירוע יש הכרח לבצע התאמות מסוימות כדי ליצור מתווה יעיל, כלומר מתווה שמעניק סיוע למי שזקוק לו באמת ובו בזמן שומר על הקופה הציבורית.
יש היגיון בטענות האוצר, אך הבעיה היא לא במשך הזמן שלוקח לדרג המקצועי לגבש מתווה מותאם, אלא בתהליך הפרלמנטרי הנלווה. נציגי המגזר העסקי לא הסכימו לחלקים רבים במתווה, ויחד עם חברי ועדת הכספים ניהלו במשך שעות ארוכות דיונים. חברי הכנסת ביכרו זמן מסך ונאומים על פרגמטיות, וגם כשנדמה היה שמגיעים לישורת האחרונה - התפטרותו של יו"ר הוועדה משה גפני בעקבות פרישת הח"כים החרדים מהממשלה דחתה בשבוע נוסף את המתווה. קשה לראות איך בפעם הבאה דברים ייראו אחרת.
נקודת איזון ולא תקדים
סעיף המחלוקת המרכזי בין האוצר למגזר העסקי היה מספר ימי ההיעדרות של עובדים, שמזכים בהוצאה רטרואקטיבית לחל"ת. בימי שגרה, רק חל"ת של 30 יום לפחות, ועמידה בקריטריונים נוספים, מאפשרים לעובד לקבל דמי אבטלה.
עם פרוץ המערכה קבע האוצר תקופת היעדרות של 14 יום. לאחר שהמבצע הסתיים מוקדם מהצפוי, קבע האוצר שמספר הימים יעמוד על 11 יום מתוך 12 ימי המבצע. בנשיאות המגזר העסקי התעקשו על 9 ימים, בהתאם למספר הימים שהפעילות במשק הושבתה לחלוטין. לבסוף, ברגע האחרון, הסכימו השניים על 10 ימים.
לא ברור כמה עובדים יוכלו לצאת בדיעבד לחל"ת בעקבות ההחלטה לקצר את ימי ההיעדרות המינימליים ביום, וקשה לקבוע אם אלו חדשות טובות לעובדים. אם האוצר היה מאפשר למעסיקים להגדיר כל יום היעדרות של עובד כחל"ת, הרי שכלל המעסיקים היו עושים זאת. העובדים היו מקבלים אומנם דמי אבטלה, אך אלו נמוכים בלפחות 20% משכרם הרגיל.
מנגד, לו חל"ת לא היה מזכה בכלל בדמי אבטלה, סביר שחלק מהמעסיקים היו סופגים על חשבונם את היעדרות עובדיהם, וחלק היו מקזזים ימי חופש או שכר מעובדיהם. באוצר ניסו למצוא נקודת איזון, שלא תתמרץ הוצאה לחל"ת שלא לצורך, אך כן תספק מענה למי שנעדר מעבודתו כמעט לכל אורך המבצע, ומבלי ליצור תקדים בעייתי שלפיו על כל היעדרות קצרה יחסית מעבודה מצפים למימון של המדינה.
הסכמה נוספת שהושגה בדיונים המרתוניים לאישור המתווה היא ביטול הקצאת 60 מיליון שקל לעסקים הגדולים במשק שהמחזור שלהם גבוה מ־400 מיליון שקל. הם לא נכללים במתווה הפיצויים, אך גם אלו שמסוגלים להתמודד עם ירידה חדה בהכנסותיהם.
292 אלף פחות מועסקים
נתוני תעסוקה חריגים ביותר נרשמו בחודש יוני בגלל המלחמה עם איראן. שיעור האבטלה המורחב זינק מ־4.2% במאי, שהם 196 אלף איש, ל־10.1%, שהם 465 אלף, אבל הדבר מעיד על הישארות בבתים בשל סגירת המשק יותר מאשר על אבטלה. כך עולה מנתוני סקר יוני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו אתמול.
שיעור התעסוקה (לא כולל נעדרים זמנית מהעבודה) צנח מ־60.8% ל־56.8%, כלומר היו 292 אלף פחות מועסקים. הנתונים האלה, קשים ככל שיהיו, אינם מעידים על דבר חוץ מאשר על המצב בתקופת המלחמה עם איראן. בנתוני יולי צפויה חזרה לשגרה או לפחות לשגרה של ימי מלחמה בעזה.
