החברה האזרחית שוב נכנסת לוואקום שהותירה הממשלה
בעוד הממשלה מתמהמהת בתגובה למשבר, חברות פרטיות וארגוני החברה האזרחית נכנסים לפעולה ומארגנים בעצמם משטי חילוץ, מקלטים זמניים ורשתות סיוע. מאות מתנדבים פועלים מסביב לשעון לסגירת הפערים שהותיר השלטון, כשבמרכז העשייה – אותם ארגונים שהובילו את המחאה נגד ההפיכה המשטרית
כמו אחרי טבח 7 באוקטובר, גם במלחמה מול איראן – החברה האזרחית נכנסת לוואקום שמשאיר השלטון, שאמנם יש לו חלק בהישגים במערכה הצבאית והביטחונית, אבל שוכח שוב את "החיים עצמם" – האזרחים בעורף, שלמעשה הפך לחזית. זה נע מהתגייסות של חברות מסחריות (עם או בלי יחסי ציבור), דרך גופי חברה אזרחית, כולל ארגוני המחאה נגד הממשלה, ששוב מציגים יעילות, זריזות ושימוש מושכל בפלטפורמות הדיגיטליות שנבנו בשנתיים של מחאה. וישנם גם אזרחים אכפתיים ומעורבים, בעלי מאגר בלתי נדלה של רצון לעזור לכל מי שנקלע למצוקה, מוטיבציה לעשות טוב ומחשבה יצירתית - בדיוק אותם אלמנטים שחסרים לממשלה המנופחת.
מאות ישראלים תקועים בחו"ל ושרת התחבורה מתעכבת עם תוכנית החילוץ ומשדרת "אל תילחצו, תהנו?" בנק לאומי ומנו ספנות מארגנים משטי חילוץ לארץ, חברות תעופה ותיירות מארגנות טיסות חילוץ במטוסים חכורים דרך עקבה וחברת הספנות צים משיטה על אוניית המטען שלה צוותים רפואיים שנתקעו בחו"ל עבור בתי החולים בישראל. וכמובן יש גם יוזמות פרטיות של סקיפרים שנחלצו לסייע ולהחזיר ישראלים ארצה (מי בעלות סבירה ומי במחיר מופקע).
מיליוני ישראלים חסרי מיגון למרות התרעות במשך שנים של מבקר המדינה? יוזמה אזרחית שמוביל חנוך דאום "משדכת" בין משפחות מחוסרי ממ"ד למשפחות שיארחו אותם, וזאת במקביל להמשך תפקודו כחמ"ל עצמאי למילואימניקים. או יוזמה של תנועת אחים לנשק-בונים מחדש, ביחד עם עיריית תל אביב והנהלת הדיזנגוף סנטר שהשמישה את הקומה הממוגנת בחניון (מינוס 4) כדי להעביר את הלילה עם אוהלים, מזרנים, משחקים לילדים, פינות ישיבה, עמדות אוכל ועוד. בתנועה, שלמרות פעילותה האזרחית הרבה עדיין מושמצת ברשתות החברתיות על ידי תומכי נתניהו, קוראים לעוד עיריות שבהן חניונים מאושרים על ידי פיקוד העורף לפנות אליהם כדי שביחד יארגנו שם מרחבי לינה.
שלא לדבר על "החמ"ל האזרחי", גוף שקם אחרי 7 באוקטובר על הפלטפורמה של הארגונים החברתיים שהובילו את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, ומאז פרח למחוזות רבים של תרומה לזולת, שיקום קהילות וסיוע לכל מי שזקוק. המתנדבים שם רצים בימים אלה מסביב לשעון כצוות מבצעי לכל דבר מבית חולים אחד לאחר, בודקים צרכים מול הצוותים הרפואיים ודואגים לספק אותם - פה לארגן תחליף חלב לתינוק שפונה מהבית, שם למצוא נעליים במידה המתאימה למי שיצא מהממ"ד יחף והותיר את הבית הרוס מאחוריו, ובמקום אחר לארגן "שעת פנאי" עם הפעלות מתנדבים שיעודדו אנשים שפונו או אושפזו.
קבוצות וואטס אפ נפתחות, אנשים מצטרפים אליהן, רואים מה נדרש וכותבים מה הם יכולים לתרום: אחד אמן ג'אגלינג – יקח אחריות על הפעלות ילדים, אחרת תרכז איסוף של חומרי יצירה וצעצועים לילדים בשמרטפיות בתי החולים - וכך הלאה. הישראלי היפה מרים (שוב) את הראש, מתגייס לעזור ופותח את הלב והכיס. "פה בצוות לא מדברים פוליטיקה אלא על ביצוע פעולות מבצעיות או לחילופין טיפול בפצועים", היא רק עוד הודעה מייצגת של אחד המתנדבים המרכזיים, רועי טוני, מקים "צוות טוני" המבצעי, שמתחילת המלחמה בקושי ישן ומסתובב עם אפוד מגן וקסדה בדרכים, נע בין בתי החולים ברחבי הארץ, ואוסף צרכים שאותם הוא "משדר" למתנדבים בקבוצות השונות. וזו רק דוגמה. כמוהו יש עוד אלפי ישראלים שרק מחפשים איך לסייע ולתרום, בלי לדרוש דבר לעצמם.
