דעה
החברה האזרחית והמגזר העסקי מציגים: סיוע בערבון מוגבל
ההסתדרות מסייעת רק לחבריה הוותיקים, בנק לאומי נותן הנחה רק ללקוחותיו וצים מחלצת רק רופאים מבתי חולים נבחרים. יוזמות הסיוע הפרטיות יוצרות שכבות של זכאות במקום ערבות הדדית אמיתית. האחריות על טיפול במפונים ובישראלים במצוקה שנתקעו מחוץ לגבולות המדינה צריכה להיות של הממשלה – ורק שלה
על רקע החידלון הממשלתי אחרי אסון 7 באוקטובר, הירתמות החברה האזרחית והמגזר העסקי לטובת המפונים, החטופים, משפחות החללים והישובים שנפגעו היתה חיונית, מבורכת ומרגשת. גם כעת ארגוני סיוע והמגזר הפרטי מתגייסים כדי לסייע לנפגעי המלחמה מול איראן, ומנסים למלא את הוואקום הקבוע שמותירה ממשלת ישראל.
בשלב זה המאמצים המבורכים ממוקדים בשתי אוכלוסיות: מפונים מבתים שנפגעו, ועשרות אלפי ישראלים שנתקעו בחו"ל, ולא ממש "נהנים" מהסיטואציה, בניגוד להמלצה החמה של שרת התחבורה מירי רגב, שנדרש לה כמעט שבוע להתחיל להחזיר אותם בעצלתיים ובכפוף לאישור רבנים. מבחינת חלקם, מדובר בצורך קריטי לשוב ארצה: מחסור בתרופות, טיפול בקרוב משפחה חסר ישע או איחוד עם הילדים.
בנק לאומי נרתם ושלח ללקוחותיו הודעה על אוניה מיוחדת שיוציא מנמל בקפריסין בתחילת שבוע, שתחזיר ארצה כמות גדולה של ישראלים. הבנק מציין שההרשמה להפלגה פתוחה לכלל הישראלים בתשלום מסובסד של 600 יורו, אבל - וכאן יש טוויסט מפתיע – ללקוחות הבנק החילוץ הימי מוצע בעלות מופחתת של 300 יורו בלבד לכרטיס.
גם ההסתדרות נרתמה, והודיעה שתסייע במענק של 7,000 שקל לכל מי שנאלץ להתפנות מביתו, אבל היא מראש פנתה והבטיחה את הסיוע הזה רק לחבריה. "לא נשאיר אף אחד לבד" כתב יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד בהודעה הפומפוזית, אבל הכוונה שלא תישארו לבד רק אם אתם חברי הסתדרות.
גוף שלישי שנרתם היא חברת הספנות צים, שתסייע גם היא בחילוץ דרך הים של ישראלים מחו"ל. צים התגייסה להשיב מאות אנשי צוות רפואי חיוניים על אוניה שלה, אבל - גם כאן – לא כל איש צוות רפואי באשר הוא, אלא רק כאלה שעובדים בשלושת בתי החולים הגדולים בישראל: שיבא, איכילוב ורמב"ם.
חובת הטיפול באזרחים שנפגעו מהעימות עם איראן חלה על הממשלה, שיצאה למלחמה יזומה ומתוכננת לעילא, אבל לא טרחה להיערך באופן ראוי למשימות שהיה ברור שיידרשו ממנה. בנסיבות אלה, כל יוזמת סיוע שפותרת בעיה שממשלה לא פתרה מבורכת. לאף ארגון עסקי או פרטי אין חובה לעשות זאת, וההירתמות חשובה ומקיימת את הערך של ערבות הדדית.
אבל הפעם, להבדיל מב-7 באוקטובר, מהיוזמות הפרטיות עולה ניחוח שיווקי וניצול המצוקה למסחור שמוצג כשירות טהור לקהילה. אם בנק לאומי רוצה לסייע רק ללקוחותיו לחזור לארץ זו זכותו המלאה, אבל זה אינו שירות לקהילה במובנה הרחב. זו פעולה שיווקית, שעושה הון תדמיתי ממצוקה. ערבות הדדית אמתית, כלל ישראלית, היא הנחה לכולם, או מחיר קבוע לכולם, ללא קשר לשיוך הבנקאי. הרי אין הבדל בין המצוקה של הישראלים בחו"ל לפי הלוגו על כרטיס האשראי שלהם - וטוב עשה הבנק שלא "יחצ"ן" את המהלך.
המקרה של ההסתדרות לא שונה בהרבה. אם בר דוד רוצה לעזור לעובדים, שיעזור לכל העובדים, גם לאלה השייכים במקרה להסתדרות הלאומית או לכוח לעובדים. האומללים שאיבדו את ביתם, מצוקתם אינה נבדלת מזו לפי השתייכותם לארגון עובדים זה או אחר. לא רק זאת, אלא שההטבה של בר דוד תוענק אך ורק למי שהשלים שנתיים חברות בארגון (ותק). כנראה שמי שחבר הסתדרות וביתו נהרס, אך החל לשלם דמי חבר לפני שנה בלבד, סובל פחות (או חבר פחות בהסתדרות).
ובאשר לצים, למה לסייע רק לצוותים הרפואיים של בתי החולים הגדולים? מה לגבי רופאים מנהריה או מוולפסון – בית החולים שקלט רבים מהנפגעים בבת ים ובחולון? הם רופאים פחות טובים? בתי החולים פחות זקוקים להם? הם פחות נזקקים? האפליה הזו לא ברורה, קל וחומר כשידוע שיש מצוקה קשה של כוח אדם רפואי בבתי חולים קטנים, בעיקר בפריפריה. מי שהיה צריך עוד סיבות לבחור בהתמחות ובעבודה בערים הגדולות, שם כמות הרופאים כפולה מבפריפריה, צים סיפקה לו אותה.
מערכת הבריאות היא ממילא מחולל אי שוויון לא קטן, ומשרד הבריאות, שעמו לא התייעצו, מיהר לארגן שני מטוסים עם צוותים רפואיים משאר בתי החולים כדי לכפר על האיוולת. צים היתה צריכה לחשוב פעמיים לפני שהחליטה להפלות כפי שהחליטה.
יוזמות פרטיות הן מבורכות, אבל האחריות לטיפול במפונים ובישראלים במצוקה שנתקעו בחו"ל היא של הממשלה, ורק שלה. יש מהלכים שרק היא יכולה לעשות, תוך שמירה על עקרון השוויון. צריך לקוות שהיא תתעשת ותעשה את מה שדרוש בהקדם.
