דעה
האסון ברוממה הוא סימפטום: משבר מעונות היום יימשך
הבעיה האמיתית: ישראל משקיעה פי 12 פחות מה-OECD בגיל הרך (1,225 דולר לעומת 14,400), מעדיפה אברכים לא עובדים והשכר העלוב גורם למחסור במטפלות. כשלא יעשו כלום - יאשימו את היועמ"שית
לא העובדה שבג"ץ והיועמ"שית הפסיקו את ההנחות במעונות יום לאברכים משתמטים היא הבעיה. הבעיה היא שהיו הנחות לאברכים מלכתחילה. מערכת הרווחה של ישראל עוצבה בצורה של ניצול לרעה שבמסגרתה לא רק שאנשים שבוחרים לא לעבוד מקבלים קצבאות והנחות, הם מקבלים עדיפות. כך נוצר מצב שמשפחות עובדות לא רק משלמות 4,000 שקל ולפעמים 5,500 שקל למעון לילד, הן גם מממנות את המעון של הילד החרדי מהמסים שלהן. אסור שהשערורייה הזאת תתחדש כשיסתיים הוויכוח על חוק ההשתמטות. הממשלה הבאה חייבת לשלב קריטריון של מיצוי כושר השתכרות של שני בני הזוג כתנאי לסיוע במימון מעון יום. ומי שרוצה להיות אברך? שיעשה את זה על חשבונו.
לא במקרה אפילו אנשי תקשורת חרדים תקפו את הפוליטיקאים החרדים שהעזו להאשים באסון במעון הילדים הפיראטי ברוממה בירושלים את היועמ"שית. כל אדם שמכיר את הפוליטיקה החרדית יודע איזו סערה הייתה פורצת אם מישהו היה מנסה לסגור מעון יום חרדי פיראטי. ראינו איזה מאבקים החרדים מנהלים על זכותם להיות עבריינים ולהפר את החוק – מאירועי הדבקה הומניים בקורונה, דרך 'נמות ולא נתגייס' ועד ניסיונות לסכל נתיחת גופות של פעוטות שמתו במעון. מה שמאפשר את הפעלת מעונות היום הפיראטים ומונע אכיפה הוא שאף אחד לא רוצה להיחשף ללחצים ולתגובות האלימות של הפוליטיקאים החרדים. לכן, מי שחושב שאפילו מעון יום חרדי פיראטי אחד ייסגר בגלל האסון, לא הבין עדין שבמדינת החרדים יש חוק אחר או ליתר דיוק החוק הוא האנרכיה.
אבל מעונות היום החרדיים הפיראטים הם רק קצה הקרחון של מחדל מעונות היום הכללי של ממשלת ישראל. שורה של בעיות מבניות מבטיחות ששום אסון וזעזוע לא יפתרו את המחדל הזה. פירמידת התקציבים המיושנת של מערכת החינוך הישראלי מגדילה את התקציב ככל ששלב החינוך עולה. זאת בניגוד להסכמה המוחלטת במחקר שהשקעה בגיל הרך ובייחוד בפעוטות היא החשובה ביותר והמשפיעה ביותר על עתיד הילדים, ההישגים והמסלול שלהם, בחיים וחוסכת סכומי עתק בעתיד. וכך ישראל שומרת בעקביות על המקום האחרון המביש בהשקעה בילדים בגיל 0-2 בין המדינות המפותחות.
ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך (גילאי 0-2) עומדת על 1,225 דולר (מותאם ערך קנייה) לילד לשנה. ממוצע ההשקעה הממשלתית בילד בגיל הרך ב-OECD עומד על 14,400 דולר לילד, פי 12 מישראל. ספק אם יש תחום בתקציבי החינוך שבהם הפיגור שלנו עמוק כל כך. דרושה החלטה להשקיע עוד מיליארדים בהקמת והפעלת מעונות יום ורצוי מאוד שהמפעילה תהיה המדינה או הרשות המקומית.
היום יש כ-130 אלף פעוטות במעונות ובמשפחתונים המפוקחים מתוך 550 אלף ילדים בשכבות הגיל הרלבנטיות. יש ליצור מצב שלכל פעוט יש מקום במעון ציבורי אם הוריו מעוניינים בכך. כאמור, כדי למנוע ניצול לרעה המערכת הזאת חייבת המדינה למנוע הנחות מהורה לא עובד דוגמת תלמיד ישיבה. מה קורה בינתיים? תוספות התקציב במשרד החינוך בעידן השר יואב קיש מתמקדות בחינוך החרדי. למעונות היום קיצצו.
אלא שהקמת מבנים למעונות לבדה לא תפתור את הבעיה. בשנים האחרונות נסגרו מאות מעונות בגלל מחור במטפלות. המטפלות בורחות בגלל השכר הנמוך הקרוב לשכר מינימום ותנאי העבודה הקשים. הן בורחות גם כי בגני הילדים התנאים טובים יותר והעבודה קלה יותר, אבל גם בגנים חסרות סייעות.
הדרך לפתור את הבעיה חייבת להיות באקדמיזציה של מקצוע הטיפול בילדים, כלומר תהליך הדרגתי אך מהיר של ביטול מקצוע הסייעת או המטפלת (להוציא מטפלות ותיקות ומנוסות). יש ליצור מצב שכל העובדות במעונות ובגני הילדים יהיו גננות אקדמאיות, עם טבלת שכר אחידה ודומה לזה של המורים. זה הכרחי למען עתיד המדינה. זה יכול לקרות רק בסיוע תקציבי מסיבי של המדינה. אם זה לא יקרה ימשך המצב שאין מטפלות, אלה שיש בורחות וההורים נאלצים לשלם סכומי עתק למעונות פרטיים.
ואם לא יעשו כלום ומחדל הגיל הרך ימשך? תמיד אפשר יהיה להאשים את היועמ"שית.
