רפאל מנצלת את משבר הרכב, ושמה רגל בלב התעשייה האירופית
רכישת מפעל פולקסווגן בגרמניה על ידי רפאל עשויה לאפשר לה להגביר את ייצור רכיבי כיפת ברזל, לקרב אותה ללקוחות באירופה, ולהימנע ממגבלות יצוא. ומדובר במגמה: יצרניות רכב שנפגעו מהמעבר לרכבים חשמליים וחוששות ממכסי טראמפ משנות כיוון לתחום הביטחוני
בשבועות האחרונים נרשמים סימנים ברורים לשילוב כוחות בין תעשיית הרכב לתעשיית הביטחון: באירופה דווח כי פולקסווגן בוחנת מכירת מפעל בגרמניה לרפאל הישראלית, ובארה”ב פנה הפנטגון ליצרני רכב בבקשה להתחיל לייצר נשק. שני האירועים הללו אינם מקריים — הם משקפים שינוי עמוק בתעשייה עולמית שנמצאת תחת לחץ כלכלי, לצד ביקושים גוברים לחימוש.
בשבוע שעבר פורסם באירופה כי פולקסווגן נערכת למכור את מפעל החברה באוסנברוק (Osnabrück) לרפאל הישראלית — דיווח ששני הצדדים סירבו להתייחס אליו. במקביל, בעקבות פרסומים בארה"ב בעניין פניית הפנטגון ליצרני רכב אמריקאים, דיווחה רשת "פוקס" שדובר הפנטגון אמר כי "משרד המלחמה מחויב להרחבה מהירה של הבסיס התעשייתי הביטחוני באמצעות שימוש בכל הפתרונות התעשייתיים והטכנולוגיים הקיימים, כדי להבטיח שלוחמינו יהיו בעלי יתרון".
ברפאל מסרבים כאמור להתייחס לדיווחים אודות המו”מ לרכישת המפעל של פולקסווגן באוסנברוק, אך פעילות תעשייתית בגרמניה אינה זרה לחברה הביטחונית, הנמצאת בבעלות ממשלתית מלאה. היא מנהלת שם שיתופי פעולה תעשייתיים ענפים עם חברות מקומיות, ומחזיקה חברות המייצרות ומשווקות מטעמה חלק ממערכותיה למדינות היבשת. אחת מהן היא EuroTrophy, המייצרת לשוק האירופי את נגזרות מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים ונגמ”שים “מעיל רוח”. זה למעלה משני עשורים שהיא מחזיקה בגרמניה גם את החברה־הבת Eurospike, המשווקת ברחבי היבשת את טילי הנ”ט “ספייק” על שלל דגמיהם. טילים אלה נמכרו עד כה ליותר מ־40 מדינות בעולם, וגרמניה היא אחת מהן.
בכפוף להצלחת המו”מ, רפאל מתכוונת לייצר במפעל רכיבים הקשורים למערכת ההגנה האווירית "כיפת ברזל". כיום מיוצרים רכיבים אלה, לרבות טילי היירוט, במפעלים של רפאל בישראל ובארה”ב — שהיא גם המדינה היחידה בעולם שהצטיידה במערכת, ובהיקפים לא גדולים. לפי דיווחים זרים מהשבועות האחרונים, שלא קיבלו אישור בישראל, סוללה של "כיפת ברזל" סופקה ערב העימות האחרון עם איראן להגנה על איחוד האמירויות.
ייצור רכיבים למערכת בגרמניה מבטא את שאיפותיה של רפאל להרחיב את יכולות השיווק והמכירה שלה באירופה, שבה מדינות מתחמשות בקדחתנות על רקע החשש מהתרחבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. עד כה לא נמכרה "כיפת ברזל" למדינה אירופית, ומכירה כזו תדרוש אישור מיוחד מצד הממשל האמריקאי בשל השתתפותו במימון פיתוחה.
הממשל האמריקאי כבר אישר בעבר מכירת מערכת “קלע דוד” לשימוש צבא פינלנד, וכן את יצוא מערכת “חץ 3” של התעשייה האווירית לגרמניה — בעסקאות שהיקפן מסתכם בכמעט 7 מיליארד דולר. מבחינת רפאל, גרמניה היא יעד נוח לביסוס קווי ייצור, בהיותה אחת המדינות הידידותיות לישראל וספקית הנשק השנייה בגודלה אחרי ארה”ב. לפי הערכות, כ־30% מהנשק המשמש את צה”ל מקורו בתעשיות גרמניות, לרבות מנועים לטנקי מרכבה ולנגמ”שים, צוללות וספינות קרב.
המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הובילה להתעוררות של מדינות אירופה, שמגדילות את תקציבי הביטחון ומנסות לחדש את יכולות הייצור הצבאי שלהן לאחר עשורים של הזנחה. הייצור הביטחוני קם לתחייה על רקע האיומים הגוברים, ותהליך זה צפוי להימשך שנים. החברות הישראליות, שלהן ידע וניסיון מבצעי מוכח, מבקשות להשתלב בגל הזה.
ברקע, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לחץ על מדינות נאט”ו להגדיל את הוצאות הביטחון לכ־5% מהתמ”ג, על רקע האיומים מצד רוסיה. יישום הדרישה הזו עוד צפוי להיבחן לאורך זמן.
1 צפייה בגלריה
רחפנים אוקראינים תוקפים בסיס במוסקווה. המלחמה מגבירה הביקוש לנשק באירופה
(צילום: טוויטר)
מתגייסים למאמץ המלחמתי
עבור יצרני הרכב האמורים, ויצרני רכב בכלל, ייצור נשק אינו עניין חדש. בשנת 1942 ג'נרל מוטורס ייצרה מיליון אקדחי FP 45 ליברייטור. חטיבת פיתוח וייצור ההגאים של ג'נרל מוטורס הפכה בשנות הארבעים המוקדמות לאחת היצרניות הגדולות בעולם של רובי קרביין (שבישראל נקרא "קרבין"). פורד ייצרה בשנות הארבעים המוקדמות מעל 8,500 מפציצי 24 B ליברייטור. גם טנקי שרמן יוצרו על ידי פורד כדי לתרום למאבק המלחמתי. פולקסווגן ייצרה את קובלוואגן, רכב השטח של הוורמאכט ולצידו גם רכיבים לרקטות V1 שהחריבו את לונדון במלחמה. אבל בשנות הארבעים המצב היה שונה: מפעלי הרכב האמריקאיים הפסיקו לייצר מכוניות בהוראת הממשל הפדרלי, שקבע כי יש לחמש את מכונת המלחמה של בעלות הברית. מפעלי פולקסווגן עשו את אותו הדבר. כעת הסיבות למעבר לייצור נשק שונות.
ענף הרכב העולמי נמצא כיום במצב שונה: חלק גדול מיצרני הרכב שאינם סינים נאבקים על קיומם. למעשה, גם יצרני הרכב הסינים בחלקם נאבקים על קיומם, מסיבות אחרות, כגון מלחמת מחירים פראית. לפי דוחות ג'נרל מוטורס המסכמים את 2025, הענקית האמריקאית דיווחה על רווח נקי בגובה 2.7 מיליארד דולר, צלילה משמעותית לעומת 6 מיליארד דולר בשנת 2024. ברבעון האחרון של 2025 ג'נרל מוטורס רשמה הפסד של 3.3 מיליארד דולר, בין היתר בשל "התייעלות" וצמצום פעילות בסין. במקרה של פולקסווגן, הרווח הנקי עמד על כ־ 6.9 מיליארד יורו, ירידה של 44% בהשוואה לשנת 2024. המשותף לשתי היצרניות, הגרמנית והאמריקאית, שכעת נערכות לפי הפרסומים לייצור נשק, אינו רק הירידה ברווח הנקי: בשני המקרים מדובר ביצרני רכב שהימרו על חשמל וקיבלו סטירה, והלקח אינו תקף רק ל־GM, אלא גם לאמריקאיות נוספות: פורד וסטלאנטיס.
בארה"ב מכוניות סיניות אינן משווקות. טראמפ וידא שבמהלך כהונתו הן לא יוכלו להיכנס למדינה. אבל באירופה הלחץ שמייצרות יצרניות הרכב הסיניות על יצרני הרכב הוותיקים מורגש היטב: עם עליית מחירי הדלק, מכירות מכוניות שהן חשמליות או פלאג־אין הייבריד, שמחיריהן יחסית זולים, זינקו, ומכוניות אלה מגיעות מסין. לפי נתונים שפרסם ה־ACEA, ארגון הגג של יצרני הרכב באירופה, במרץ האחרון נמכרו באירופה כ־149 אלף מכוניות שיוצרו בסין, עלייה של 97% בהשוואה למרץ 2025. בנוסף, לצד היבוא מסין, יצרני רכב סינים נערכים לפתיחת מפעלים באירופה, שיגדילו את נתח השוק שלהם. ובאשר לארה"ב, המכוניות הסיניות אכן לא משווקות בה, אבל לקנדה ולמקסיקו יצרני הרכב הסינים כבר נכנסו. BYD משווקת מכוניות במקסיקו. טסלה החלה לפני כמה ימים לשווק בקנדה מכוניות שמיוצרות בסין, ולפי פרסומים בתקשורת הקנדית, BYD תבוא אחריה. התחזקות הרכבים הסיניים באירופה מגיעה על חשבון יצרני הרכב הוותיקים, ופולקסווגן היא אחת המשמעותיות שבהם, מה שדורש מהיצרנית לבצע חישוב מסלול מחדש ולסגור או למכור את מה שאינו רווחי ויעיל.
העסקה של פולקסווגן (לכאורה) עם רפאל היא חלק ממאמצי התייעלות של החברה הגרמנית. המפעל שפולקסווגן לכאורה מוכרת הוא מפעל זניח: פולקסווגן אוסנברוק הוא מפעל אשר מעסיק כ־2,300 עובדים, טיפה בים של כ־680 אלף עובדי פולקסווגן, לפי דיווחי היצרנית. המפעל עצמו הוקם על ידי חברת קארמן, חברה המתמחה בעיקר במכוניות קבריולה, והפך עם השנים למפעל המתמחה בדגמי נישה: הדגם היחיד שמיוצר כיום באוסנברוק, גרסת הקבריולה של רכב הכביש־שטח של פולקסווגן, הטי רוק, לא בדיוק להיט מכירות.
צמד דגמים של פורשה שיוצרו במפעל עד לאחרונה, הקיימן והבוקסטר, כבר אינם מיוצרים בו. פורשה העבירה את ייצורם למפעליה בצופנהאוזן הסמוכה לשטוטגרט, ואת רכב הכביש־שטח הפתוח היא בכל מקרה מתכוונת להפסיק לייצר בעוד שנה. המפעל באוסנברוק אינו היחיד: פולקסווגן מנהלת מגעי מכירה, לפי פרסומים זרים, גם על "המפעל השקוף" שלה בדרזדן, עוד מפעל שמייצר דגם שאינו רב־מכר: 3 ID החשמלית.
במקרה של יצרני הרכב האמריקאים, הכתובת היתה על הקיר: בשנת 2025 הודיעה GM על צמצום מפעליה במישיגן, סטלאנטיס הודיעה בשנים האחרונות על צמצום מפעלים בבלוודיר (אילינוי), אינדיאנה ומישיגן, פורד הודיעה בשנה שעברה על סגירת מפעל הסוללות שלה בקנטאקי לנוכח הירידה בביקוש לרכב חשמלי, וכאן יש בעיה: אחת מהבטחות הבחירות של דונלד טראמפ היתה להחזיר את תעשיית הרכב האמריקאית לגדולתה, מה שהביא לתמיכה בו של ה־UAW - ארגון עובדי תעשיית הרכב האמריקאית. כעת, בהיעדר עבודה בייצור רכב, טראמפ משתמש בפרקטיקה ממלחמת העולם השנייה: אם יש מלחמה, יש עבודה.
טראמפ נתן, טראמפ לקח
באופן מעניין, בשני המקרים, כלומר גם זה של פולקסווגן וגם זה של GM (ויצרנים אמריקאיים נוספים), התהפוכות האחרונות קשורות בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אבל באופנים שונים: גם ג'נרל מוטורס, גם סטלאנטיס, גם פורד וגם פולקסווגן הן יצרניות שהימרו בכבדות על דגמים חשמליים במהלך תקופת הנשיא ביידן. לפורד היה הלייטנינג, סטלאנטיס השקיעה בקרייזלר ובג'יפ, ו־GM השקיעה בבולט ובטנדרים חשמליים. ואז הגיע טראמפ שעודד את האמריקאים לזנוח את החשמלי באמצעות ביטול סובסידיות ממשלתיות שנועדו לעודד אימוץ רכב חשמלי.
מבחינת טראמפ, ייצור של רכב חשמלי הוא אקט כמעט אנטי־אמריקאי. היצרניות מצידן נאלצו להשקיע מחדש בבנזין: GM הודיעה רק לפני כמה שבועות על פיתוח מנוע בנזין חדש ענק בעל שמונה בוכנות. דודג' (סטלאנטיס) הודיעה כי היא מחזירה לייצור את מנועי הבנזין הגדולים שלה, "המי". פורד הודיעה על גרסאות חדשות של טנדרים ורכבי שטח. ההשקעה בחשמל, כך נראה, ירדה לטמיון. במקביל, בחודשים האחרונים מחירי הדלק בארה"ב מטפסים בגלל המלחמה, והאמריקאים נודדים בכיוון רכבים חסכוניים, כאלה שהיצרניות האמריקאיות לא מייצרות. במקרה של פולקסווגן (ואאודי ופורשה), השפעת טראמפ מורגשת בעיקר בכל הקשור במכסים: בשנה שעברה נחתם הסכם סחר בין ארה"ב לאירופה, שהוריד את המכס על מכוניות אירופיות מ־27% ל־15%. כעת טראמפ מאיים כי יטיל מכסים בגובה 25% על מכוניות המיוצרות באירופה בשל אי השתתפותה של אירופה במאמצי המלחמה נגד איראן. ארה"ב נחשבת כיום לשוק הגדול בעולם ליצוא רכבים מאירופה, ומבחינת יצרני הרכב האירופים מדובר במכה.
