המדינה משקיעה מאות מיליונים בשנה בהכשרות מקצועיות - בלי לבדוק אם זה עובד
מחקר של מכון אהרן למדיניות כלכלית קובע כי כמעט כל תוכניות התעסוקה וההכשרה בישראל אינן מלוות במדידת תוצאות שיטתית - ובהיעדר הערכה, אין דרך לדעת אלו מהן משיגות את יעדיהן. החוקרות מזהירות מ"כשל שוק מוסדי" וקוראות להקים גוף עצמאי שיפקח על הערכות אפקטיביות
כמעט כל תוכניות התעסוקה וההכשרה המקצועית של מדינת ישראל בהיקף של מאות מיליוני שקלים אינן מלוות במחקרי אפקטיביות או במדידת תוצאות שיטתית - כך קובע מחקר חדש של מכון אהרן למדיניות כלכלית של אוניברסיטת רייכמן. לפי המחקר, התוצאה היא "כשל שוק מוסדי" של בזבוז מילוני שקלים רבים מכספי ציבור ללא בדיקת יעילות ובלי אפשרות לתיקונים ושיפורים.
החוקרות, פרופ' אסנת ליפשיץ וד"ר טלי לרום, מציינות כי "בעשורים האחרונים הולכת ומתרחבת ההכרה בחשיבותם של מחקרי אפקטיביות כבסיס למדיניות ציבורית. הערכת אפקטיביות מאפשרת לבחון האם תוכניות משיגות את יעדיהן, תורמות לרווחת המשתתפים ולצמיחה הכלכלית, ומהו יחס העלות-תועלת שלהן לחברה".
תוכניות התעסוקה וההכשרה בישראל מתמודדות עם שני אתגרים עיקריים. האחד הוא שילוב אוכלוסיות שלהן ייצוג נמוך בשוק העבודה: נשים ערביות, גברים חרדים ואנשים עם מוגבלות. השני הוא שיפור מיומנויות של עובדים עם כישורי עבודה נמוכים. ועדת התעסוקה 2030 המליצה על הצבת יעדים שאפתניים לשיעור התעסוקה ואיכותה. לשם כך הציעה שורה של כלים להשגת היעדים, ובראשם רפורמה במערכת ההכשרה המקצועית ותוכניות תעסוקה לאוכלוסיות יעד. תוכניות תעסוקה והכשרה מופעלות ע"י משרדי העבודה והכלכלה, שירות התעסוקה, המשרד לשוויון חברתי, רשות החדשנות, השירות האזרחי וכן במגזר השלישי.
החוקרות מציינות ש"מדי שנה מושקעים בישראל מאות מיליוני שקלים בתוכניות תעסוקה, הכשרה מקצועית והשכלה. אולם כמעט כל תוכניות התעסוקה אינן מלוות במחקרי אפקטיביות או במדידת תוצאות שיטתית. ללא הערכה, מידת האפקטיביות של מרבית הכלים הללו אינה ידועה. משמעות הדבר היא שהקצאת משאבים ציבוריים בהיקף גדול נעשית ללא בסיס ראייתי מספק: תוכניות שאינן אפקטיביות וההוצאה עליהן מיותרת עשויות להמשיך לפעול ולצרוך תקציבים על חשבון תוכניות שתרומתן גבוהה יותר. תוכניות שדורשות התאמות אינן מזוהות בזמן. תוכניות חדשות מושקות ללא מנגנון מובנה ללמידה ושיפור".
לרום וליפשיץ כותבות כי "בהיעדר הערכה שיטתית, נוצר למעשה כשל שוק מוסדי - שבו אין מנגנון תיקון עצמי המבטיח שמשאבי הציבור מופנים לשימושים היעילים ביותר". הן מתריעות ש"אין דרך לדעת אילו מהתוכניות אכן משיגות את יעדיהן - ואילו מהוות בזבוז משאבים, ובפרט משאבים ציבוריים". בנוסף הן כותבות: "ללא מדידה שיטתית נוצר מצב שבו החלטות מדיניות מתקבלות על בסיס אינטואיציה, לחצים פוליטיים או אינרציה - ולא על בסיס ראיות".
כדוגמה לתוכנית מעקב נכונה ורב שלבית הן מצביעות על מחקר ההערכה שליווה את תוכנית מעגלי תעסוקה של שירות התעסוקה, שהביאה לירידה דרמטית במספר מקבלי הבטחת הכנסה. החוקרות מציעות להקים גוף מקצועי עצמאי שתפקידו לרכז, לתאם ולפקח על הערכות אפקטיביות של תוכניות התערבות בשוק העבודה. כל תוכנית תעסוקה בה מעורבת המדינה תידרש לכלול מרכיב של הערכת אפקטיביות. כן קוראות החוקרות לשפר את נגישות החוקרים שמבצעים מחקרי הערכה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
