מי מפחד מביזור
"הורים יקרים שלום. הרינו לעדכן כי מחנכת הכיתה החליטה לסיים את תפקידה ולפרוש ממערכת החינוך", נכתב בהודעה שיצאה לפני ימים אחדים מטעם מנהלת בית ספר באזור המרכז. ההודעה לא הרחיבה, אבל ההורים ידעו: המחנכת הצטרפה למערכת בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, מיד עם תום לימודיה במכללה להכשרת מורים. שלושה חודשים הספיקו לה.
באותו שבוע שיתף את מאזיניו עיתונאי שמגיש את אחת מתכניות הבוקר ברדיו, כי כמעט ופספס את השידור אחרי ששוב קיבל הודעה בקבוצת הוואטסאפ של הגן של בנו: הגננת חולה ואין מחליף.
שני סיפורים אקראיים, כמותם יש עוד מאות – בעיית המחסור במורים, וגם בגננות, בוערת, והמאמצים לפותרה עולים בתוהו.
המורה מהמרכז לא לבד: ע"פ נתונים עדכניים מסקר TALIS 2024, שעוסק במחסור במורים ברחבי העולם, ישראל נמצאת במקום ה-3 (!) בהיקף המחסור מתוך 55 מדינות שנסקרו, עם לא פחות מ-50% ממנהלי בתיה"ס שמדווחים על חסר משמעותי עד חמור במורים מוסמכים.
משרות מתפנות כל הזמן אבל מנהלים מתקשים לאתר מועמדים, "נאלצנו לקבל מורה ללשון, שבעצמו כותב בשגיאות כתיב" העידה בכאב מנהלת. גם ההורים מכירים את התופעה היטב דרך ביטולי שיעורים וקיצורים תדירים של ימי לימודים. המורה לתנ"ך יצאה לחופשת לידה ולא נמצא לה מחליף? תלמדו תנ"ך בבית עם הילדים, ושיהיה בהצלחה.
בתי ספר רבים עושים מאמצי-על לאלתר פתרונות. אפשר ללמוד על המאמצים מדו"ח שפרסם בספטמבר הממונה על השכר באוצר. מספר שעות מילוי מקום במערכת החינוך זינק בכ-30% בחמש השנים האחרונות, וסך ערכן המצטבר מגיע כיום ללא פחות מ-8,200 משרות הוראה. העלייה נובעת הן משימוש מוגבר בממלאי מקום שאינם מורים מקצועיים והן מהכבדת הנטל על מורים קבועים, שנאלצים גם למלא מקום של מורים עמיתים שפרשו או נעדרים מסיבות שונות כמילואים. מספר השעות החודשי הממוצע למשרת הוראה עלה בכ-60% בתוך שש שנים. נתון די מדהים.
קשה להבין איך מתכוון משרד החינוך לעמוד בתכנית הדגל השאפתנית "ישראל ריאלית". כשאין מספיק מורים לתכנית הרגילה במתמטיקה ובמדעים, מאיפה יימצא כוח הוראה איכותי לתוספת שעתיים שבועיות במקצועות האלה לכל כיתות ז', ומי ילמד ב-190 קבוצות הייטק בפריפריה להכנת תלמידים מצטיינים ל-5 יחידות לימוד במקצועות ריאליים?
שר החינוך התחייב להחזיר את ישראל עד 2030 לעשירייה הראשונה במדדים הבינלאומיים לחינוך מדעי, אבל הדרך לשם משופעת באבני נגף מקומיות.
אפשר לצלוח אותן, אבל ראשית נדרש להפנים כי חובה לשחרר את המערכת מקיבעונה. הכשרת מורים מתבצעת ברובה על ידי המכללות להוראה, המתוקצבות בידי המדינה ביותר מ-2 מיליארד שקל לשנה. "על הנייר" היקף הבוגרים מותאם לצורכי המערכת, אבל בפועל האסטרטגיה הריכוזית של משרדי החינוך והאוצר מתנפצת על קרקע המציאות, מרגע שבוגרי המכללות קופצים למים ונזרקים לשגרה הקשה והשוחקת של מורה בישראל. חלקם מבין זאת קודם, ומוותר מראש.
יש מודלים חלופיים יעילים, אחד מהם פועל בתיכון פלך בירושלים. על בסיס רעיון שהגה ד"ר צחי לב-רן, פתחה לפני שלוש שנים המנהלת סופי פפר מסלול הסבה ייחודי להוראה, "כי הבנתי שאם לא אכשיר מורים בעצמי, לא יהיה מי שילמד את התלמידות שלי. היום אנחנו כבר כמו בית חולים אוניברסיטאי". כדי להתמודד עם ההלם הראשוני, הסטודנטים עוברים מלכתחילה את הכשרתם בתוך התיכון, תוך נטילת חלק פעיל בכל הפעילויות – מאסיפות הורים וישיבות פדגוגיות ועד טיולים שנתיים.
פרחי ההוראה בפלך זוכים למלגה מלאה ולמלגת קיום. משרד החינוך אינו שותף לתכנית שממומנת ע"י נדבנים. במקום להסתייג מוטב למשרד לשכפל. יש עוד מודלים חדשניים, מקומיים ואחרים, שנותנים מענים ממוקדים לבעיות שונות – בעיית המחסור במורים עמוקה ומשתנה ממקום למקום, מזרם חינוך אחד למשנהו, ודורשת פתרונות מגוונים. בהשקעה קטנה יחסית של מיליון שקל לשנה אפשר לפתוח כיתה ל-25 סטודנטים, ובמכפלה – לתכניות הסבה איכותיות וממוקדות ל-2,500 איש נדרשים 100 מיליון שקל בסה"כ.
מחסור המורים הוא מראה לחוליים רבים אחרים של מערכת החינוך, וקשור עמוקות להפעלה ריכוזית ומאוד לא יעילה. הפתרון טמון בביזור ובהורדת אחריות וסמכויות לשטח, לרשויות המקומיות ולמוסדות החינוך – בשלל תחומים לרבות הכשרת מורים. זה לא יהיה יקר יותר מההשקעה הנוכחית וזה בר ביצוע, נדרשים רק אומץ ושאר רוח חינוכי – של השלטון המרכזי.
רם זהבי כיהן בשנים האחרונות כמנהל מחוז דרום של משרד החינוך וכיום משמש כיועץ מדיניות בכיר במרכז מנור מבית יוזמת המאה
