ריאיון
"שלטון חוק חזק ומוסדות משפט עצמאים חשובים לתפקוד טוב של כלכלה"
בריאיון בלעדי לכלכליסט מדגיש בוריס קורנד, הכלכלן הבכיר מה־OECD העומד מאחורי הדו"ח השנתי על ישראל שפורסם אתמול, את הצורך לסגור את פער התשתיות מהמדינות המפותחות, להגדיל את ההכנסות ממסים, לבטל את הסובסידיות לחרדים ולהילחם ביוקר המחיה עם שוק פנימי תחרותי – ויש גם דברים מהם הופתע לטובה
הכלכלן הבכיר בוריס קורנד (Cournède), האחראי על כלכלת ישראל בארגון המדינות המפותחות ה־OECD, הוא האיש מאחורי הדו"ח השנתי על ישראל, שפורסם אתמול ויוצג היום בכנס משותף של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן וה-OECD.
קורנד קיבל את התפקיד בשנה שעברה – בעיצומה של המלחמה – כאשר לפני כן כיהן בתפקיד בכיר בחטיבה לכלכלה ציבורית, אחת מהחשובות בארגון. בריאיון בלעדי לכלכליסט הוא נוקב בצעדים שממשלת ישראל חייבת לעשות בטווח המיידי והארוך כדי להבטיח צמיחה כלכלית בת קיימא ובעיקר כדי למנוע משבר פיסקאלי. על הדרך הוא משתף מה "הכה בו" כאשר "גילה" את כלכלת ישראל, ולא מנסה לברוח כאשר שואלים אותו על חשיבות הדמוקרטיה ושלטון החוק על הביצועים הכלכליים של המדינה.
מבחינת מדיניות מאקרו־כלכלית, איך ממשלת ישראל צריכה להתנהל במציאות שאחרי 7 באוקטובר, בזמן מלחמה ארוכה שרק עכשיו התחדשה?
"7 באוקטובר היה הלם עצום עבור החברה והכלכלה הישראלית עם נפילה פתאומית בפעילות, לרבות התכווצות ניכרת בהשקעות. הצריכה הממשלתית עלתה הרבה מאוד כתוצאה מצורכי הצבא וזה גם גרם לשינוי מוחלט במצב הפיסקאלי של ישראל: ממצב של איזון תקציבי – לגירעון עמוק, כך שבמובן מסוים מה שמתחדש כאן הוא הצורך להתמודד עם המצב הזה ולהמשיך לענות על הצרכים הפיסקאליים. העובדה שישראל נכנסה למשבר עם עמדה תקציבית כמעט מאוזנת מהווה נכס עצום להתאוששות שראינו מאוחר יותר. זו מסקנה חשובה לא רק עבור ישראל אלא עבור כל שאר מדינות הארגון: לשים לב לכך שכאשר מנהלים את כספי הציבור נכון, זה יתרון. ואכן החוב של ישראל הופחת לאחר מגפת הקורונה לכ־60% מהתמ"ג. זה עדיין לא רמה נמוכה מאוד בהשוואה בינלאומית, ולכן עכשיו חשוב לשים את כספי הציבור על המסלול. זה מה שקרה עכשיו בתקציב 2025, שיש בו מספר מהלכים שמביאים משאבים באופן משמעותי ויציב. זה חשוב עבור יציבות תקציבית לטווח ארוך.
"אבל יש גם את החלק השני: חשוב שבתקציב יבוסס סדר עדיפות אחר בצד ההוצאה, כי כרגע הניהול התקציבי מחוץ לתחום הביטחון – כלומר כל מה שקשור לניהול ההוצאות האזרחיות – בוצע באמצעות קיצוצים רוחביים באופן די אחיד על פני כל תחומי ההוצאה. על בסיס הניסיון שלנו עם מדינות אחרות, אנו יודעים כי קשה להתמיד בביצוע צעדים אלו מכיוון שהם אינם תואמים את סדר העדיפויות הדרוש. לכן הדבר מחייב מעקב ובקרה צמודים ושיטתיים יותר על ההוצאה כדי להחליט אילו תחומים מחייבים יותר חיזוק או מימון. ישנם תחומים שאנו מציינים בדו"ח, שמחייבים חיזוק של ההשקעה הממשלתית כמו תשתיות ציבוריות, וזאת כדי לסגור את פערים בין ישראל ל־OECD. אנו מציינים גם כי יש צורך בהגדלת הכנסות המדינה, הן דרך מסים חדשים והן דרך ביטול פטורים".
יש בדו"ח דגש מיוחד על סוגיית המיעוטים – חרדים וערבים – ועל תרומתם לכלכלה. אתם מאחדים את הנושא אבל מדגישים כי הטיפול הנדרש הוא שונה.
"זה מתחיל בחינוך וממשיך בתעסוקה. אנו רואים פערי תקצוב משמעותיים בין דתיים לערבים, וגם שלא כולם לומדים חשבון, אנגלית ועוד לימודים בסיסיים. אחרי זה יש את עולם התעסוקה. יש סבסוד ישיר לתלמידי הישיבות שמשאיר את בחורי הישיבות מחוץ לשוק העבודה. הסובסידיות האלה מתמרצות אי עבודה, אז אנחנו ממליצים לתקן את זה. יש גם את הסובסידיות לטיפול בילדים הניתנות לשני הורים עובדים, וכשהבעל הוא בישיבה, המשפחה זכאית לסבסוד טיפול בילדים בכל זאת. זה שוב יוצר עבור האב תמריץ שלא לעבוד. זה לא רק עניין חשוב לביצועים הכלכליים של ישראל כולה, אלא זו גם דרך התמודדות עם העוני בקרב הקהילה הזו שבה שיעורי העוני גבוהים יותר מאשר בשאר החברה. בשילוב רפורמה בחינוך, ההמלצות שלנו יאפשרו שכר גבוה יותר כי יש פערי שכר משמעותיים. ולכן זו סוגיה שבו זמנית תניב רווחים גם לכלל הציבור וגם לאוכלוסייה הזו. זה נושא שחשיבותו רק עולה כי לפי התחזיות משקל האוכלוסייה הזו בקרב צעירים יטפס בשלושת העשורים הבאים מ־13% ל־28%".
שמתם את יוקר המחיה במרכז הדו"ח. מה מרכיב את הקוקטייל הקטלני הזה של יוקר המחיה בישראל?
"זה ממש קוקטייל כמו שאתה מתאר, כי זה באמת לא רק משקה אחד. האחד הוא 'הגיאוגרפיה הכלכלית': מסיבות גיאופולטיות, ישראל סוחרת הרבה פחות עם שכנותיה מאשר מדינות מערביות אחרות. אנחנו יודעים שלגאוגרפיה יש השפעה רבה על יוקר המחיה וישראל מבחינה גיאוגרפית־כלכלית דה פקטו מבודדת. זה לא ממש עוזר. זה גורם חוץ־כלכלי, במובן מסוים, אבל קיים. הדרך היחידה לשפר את זה – ויש לכך כמה ראיות בדו"ח – היא באמצעות הסכמים, כמו במקרה של הסכמי אברהם (לנרמול היחסים בין ישראל למדינות ערביות ביניהן איחוד האמירויות ובחריין – א"פ) שיכולים להביא לשיפור. אבל יש תחומים אחרים כמו חסמי יבוא, גם חסמים שאינם מכסים וגם הם עדיין משמעותיים למדי. גם התהליכים בגבולות מכבידים באופן משמעותי. מה שנעשה ברפורמה 'מה שטוב לאירופה, טוב לישראל' הוא דבר משובח אך עדיין מוקדם מדי לראות את ההשפעות וחשוב למצות את התהליך. חשוב לשלב גם עם מהלכים ברמה המקומית כי זה לא מספיק ששוקי היבוא הם תחרותיים אלא חשוב גם שהשוק הקמעונאי הפנימי יהיה תחרותי".
אנו יודעים שהוא לא תחרותי. מה עושים?
"זו באמת סוגיה שבה הרשויות הכלכליות צריכות להיות פעילות, ממש פרו־אקטיביות. כדי להבטיח תחרות בארץ בגודל של ישראל, חייבת להיות פעולה כדי לוודא שזה יקרה. זה לא יקרה מעצמו. ושזה יקרה בכל הרמות השונות של המשק – הרמה הקמעונאית אבל גם ברמה הסיטונאית וגם יבוא וגם בקרב היבואנים. חשוב שהשינויים יחלחלו למטה דרך כל שרשרת האספקה. אגב, גם טיפול במשבר הדיור הוא חשוב כי זה גם אחד הגורמים שתורמים ליוקר המחיה הגבוה".
פרסמתם דו"ח ארוך של 142 עמודים ואין בו כמעט התייחסות לאתגרים הקיימים בימים אלו לדמוקרטיה הישראלית. אתם ארגון שנוצר כדי לקדם דמוקרטיה בעולם.
"תקרא את כל הדו"ח ותמצא פרק שלם עם סקרים ומחקרים על חשיבותה של מערכת משפט עצמאית לצמיחה, והשפעה של השחיתות או של היושרה של המגזר הציבורי על הצמיחה ןאפילו על יוקרה המחיה. אנחנו אומרים שם ששלטון החוק הוא אבן יסוד של כלכלה חזקה. שלטון חוק חזק ומוסדות משפט עצמאים חשובים לתפקוד טוב של כלכלה. הבסיס לכלכלות דינמיות ולשגשוגן נמצא שם, וגם מה שדיברנו קודם על תחרות. חייבים מערכת משפט שעובדת טוב כדי לספק את הבסיס לפעילות הכלכלית".
כתבת דו"ח ענק עם עשרות המלצות בכל התחומים. אם היית צריך לסכם הכל להמלצה אחת, מה היא היתה?
"תמשיכו לטפח דינמיות. יש דבר אחד שהכה בי לגבי ישראל והוא עד כמה המדינה דינמית. כאשר מסתכלים על הרפורמות שנעשו בשנים האחרונות, זו מדינה שהוכיחה יכולת לעשות שינויים עמוקים. אתם יודעים לעשות דברים – ומהר יותר לעומת אחרים. אתם מסוגלים לבצע רפורמות. נקודה נוספת: דיברנו על זה שיש כמה אתגרים שמגיעים עם גידול האוכלוסייה כמו דיור והם מחייבים תגובה מהירה. גם שישנן קבוצות אוכלוסייה שלא משתתפים מספיק בחיים הכלכליים. ולמרות כל האתגרים, זה כוח יסודי שיש לכם. כאשר אנו מסתכלים על רוב המדינות המערביות הבעיות הן הזדקנות מהירה, גידול אוכלוסייה מאוד איטי או ירידה של ממש באוכלוסייה. אלו אתגרים הרבה יותר מפחידים לעומת האתגרים שבאים עם גידול האוכלוסייה. התייחסנו גם לבינה מלאכותית שגם שם נדרשת דינמיות וגמישות. ודבר אחד אחרון: חשוב לשמר את הניהול הציבורי ואת המימון הציבורי כמוקד לצמיחה כלכלית. זה הלקח של מה שקרה בישראל בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80 עם ההיפר־אינפלציה והמשבר הפיסקאלי. הלקח שנלמד אז הוא שכדאי למנף את מצבה הפיננסי של הממשלה לטובת הצמיחה".
בוריס קורנד (52)
תפקיד: האחראי על כלכלת ישראל בארגון ה־OECD
תפקידים קודמים: ראש החטיבה לכלכלה ציבורית ב־OECD, לפני כן עבד בבנק העולמי בוושינגטון די.סי ובמשרד האוצר הצרפתי
השכלה: בעל תארים במתמטיקה וכלכלה, בין היתר מהאקול נורמל סופרים בפריז, הסורבון ואוניברסיטת פריז
עוד משהו: שימש כמרצה לכלכלה במספר מוסדות אקדמיים
