מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב פורש מתפקידו
עם סיום תפקידו בשבועות הקרובים, צפוי בר סימן טוב - ששימש מנכ"ל משרד הבריאות במשך תשע שנים בשתי קדנציות - להצטרף כעמית מחקר באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בר סימן טוב הוביל רפורמות משמעותיות בבריאות הנפש ובהכשרת רופאים; בשיחות סגורות הזהיר היום מפגיעה בשלושה נכסים: החיים המשותפים, המקצועיות ואמון הציבור. "הסיכון המרכזי הוא עם האוכלוסייה הערבית - וזה שובר לי את הלב ממש"
מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הודיע לפני שעה קלה לשר הבריאות חיים כץ כי יסיים את תפקידו בסוף נובמבר, אחרי כמעט ארבע שנים בקדנציה הנוכחית וכ־9 שנים במצטבר בשתי קדנציות. בר סימן טוב צפוי לצאת עם משפחתו לשנה לניו יורק, שם ישמש עמית מחקר באוניברסיטת קולומביה ויעסוק במחקר ובכתיבה על התמודדות מערכות בריאות עם טראומה לאומית, בהתבסס בין היתר על הניסיון הישראלי מאז 7 באוקטובר.
פרישתו מסמנת את סיומה של קדנציה כמעט מלאה, אירוע לא טריוויאלי בממשלה שהתאפיינה בתחלופה גבוהה, בשיתוק של משרדים ובחילופי שרים. משרד הבריאות היה דווקא אחד המשרדים המתפקדים והמקצועיים ביותר בתקופה הזאת, ואולי הבולט שבהם בכל הקשור לקידום רפורמות. זה קרה גם כשבראשו כיהנו שרים מתחלפים, ולעיתים כשלא היה שר במשרה מלאה. במידה רבה, הניהול הרציף של בר סימן טוב — שזכה לאמון של כלל השרים — אפשר למשרד לשמור על רציפות ועל סדר יום עצמאי.
האירוע המכונן של הקדנציה היה כמובן 7 באוקטובר. מערכת הבריאות נדרשה לקלוט בתוך שעות אלפי נפגעים, להפעיל בתי חולים תחת אש, לשקם פצועים ולהעניק טיפול רפואי ונפשי לחטופים ששבו. במקביל נדרשה להמשיך לטפל בחולים שאינם קשורים למלחמה, להיערך להתרחבות הלחימה ולשמור על שירותי הבריאות בקהילה. בר סימן טוב ניהל את המערכה הזאת לאחר שהיה אחד מהפנים המרכזיות של ניהול משבר הקורונה בקדנציה הראשונה שלו. המבחן לא היה רק תפקוד בשעת חירום: השאלה הייתה אם מערכת שנמצאת בעומס חריג מסוגלת גם לתכנן לעשור הבא.
בהודעת הפרישה מסר בר סימן טוב: "אני מסיים את תפקידי בידיעה שמערכת הבריאות הישראלית איתנה, מקצועית וערוכה לכל אתגר". לדבריו, כוחה האמיתי של המערכת מצוי בעובדיה, "הפועלים יום־יום מתוך שליחות ומחויבות עמוקה להצלת חיים ולבריאות הציבור". הוא ציין כי מערכת הבריאות זוכה לאמון של 87% מהציבור, יותר מכל מערכת ציבורית אחרת. שר הבריאות חיים כץ הודה לו על תרומתו ועל "שיתוף הפעולה הפורה בקידום מהלכים לשיפור השירותים הרפואיים".
שני מהלכים מרכזיים בולטים בקדנציה האחרונה. הראשון הוא הרפורמה בבריאות הנפש, שהייתה חיונית עוד לפני המלחמה והפכה לקריטית אחריה. במשך שנים סבלה בריאות הנפש מתת־תקצוב, ממחסור חמור במטפלים ומזמני המתנה בלתי סבירים. בתקציב 2024 הושגה תוספת של כ־1.4 מיליארד שקל לשנתיים, שנכנסה לבסיס התקציב ונועדה להרחיב את השירותים, בעיקר בקהילה. בהמשך הושג הסכם שכר עם הפסיכולוגים במגזר הציבורי, שכלל תוספת ממוצעת של כ־40% ובניית מסלולי קריירה, כדי להחזיר כוח אדם למערכת הציבורית. השינוי לא פתר את המשבר, אך הוא סימן תפנית במדיניות: טיפול נפשי אינו אמור להיות מותרות למי שמסוגל לשלם.
המהלך השני, אולי החשוב ביותר בטווח הארוך, נוגע לתכנון כוח האדם הרפואי. בר סימן טוב הקים בתחילת הקדנציה ועדות מקצועיות לטיפול בצווארי הבקבוק בהכשרת רופאים: המחסור בשדות קליניים, היעדר התמחות מספקת בקהילה והשליטה של ההסתדרות הרפואית בתכנון ההתמחויות. בהמשך קודמה הרחבת השדות הקליניים, עם הקצאה של 275 מיליון שקל לחמש שנים, לצד קיצור הסטאז' משנה לתשעה חודשים. המאבק על ההתמחויות בקהילה טרם הוכרע במלואו. עם זאת, ההישג המשמעותי בהקשר הזה הוצג רק לפני כשבועיים: לראשונה נקבעו יעדים לאומיים למספר הרופאים המומחים לפי מקצוע ולפי מחוז עד שנת 2035. את היעדים גיבשה ועדה משותפת למשרד הבריאות, לאוצר, לקופות החולים, לבתי החולים ולהסתדרות הרפואית, לאחר שעשרות שנים נשלט התכנון בפועל בידי המועצה המדעית של הר"י — ארגון הרופאים. לפי היעדים, מספר המומחים הפעילים אמור לגדול מכ־20 אלף לכ־32 אלף. מדובר בשבירת המונופול התכנוני של ארגון הרופאים ובהרחבת האחריות לצורכי הציבור כולו, אף שהאתגר האמיתי יהיה באכיפת היעדים וביישומם.
לצד הרפורמות, בר סימן טוב גם התעמת עם משרד האוצר — שם כיהן כסגן הממונה על התקציבים בנושא בריאות — על שחיקת התקציבים האזרחיים. רק בחודש שעבר הזהיר מפני קיצוצים מצטברים של כ־600 מיליון שקל, העלולים לפגוע בבריאות הנפש, במרכזי החוסן ובהיערכות לחירום.
בשיחות סגורות אחרי פרסום ההודעה ציין בר סימן טוב שלושה נכסים שיש לשמור עליהם מכל משמר: מרקם החיים המשותפים, מקצועיות המערכת ובעיקר אמון הציבור בה. בניגוד למערכות ציבוריות אחרות, מערכת הבריאות ממשיכה ליהנות מאמון ציבורי גבוה, והיא גם אחד המקומות הבודדים שבהם יהודים וערבים עובדים יחד יום־יום, כתף אל כתף, סביב משימה משותפת. דווקא משום כך, הוא מוטרד במיוחד מגל ההסתה של הימים האחרונים כלפי החברה הערבית ומהסכנה שהוא מציב לקיום המשותף בתוך המערכת. "זה שובר לי את הלב", אמר.
